כפי שנכתב, טמפרמנט הוא מולד אך ניתן לוויסות ושינוי באמצעות גורמים סביבתיים. הגורמים הסביבתיים הראשונים עימם נפגש התינוק, הינם בדרך כלל ההורים או המטפלים העיקריים שלו (main care-giver). בכתבה הנוכחית נסקור מגוון תגובות ואירועים, הקשורים למפגש הטמפרמנטי ועלולים לעורר אי אלו קונפליקטים בין הילד לבין הוריו.

מאת: ריקי דינר-לוי, מאמנת הורים

 

בכתבה הקודמת בנושא הוצגו ארבעת טיפוסי הטמרפמנט. כפי שנכתב, טמפרמנט הוא מולד אך ניתן לוויסות ושינוי באמצעות גורמים סביבתיים. הגורמים הסביבתיים הראשונים עימם נפגש התינוק, הינם בדרך כלל ההורים או המטפלים העיקריים שלו (main care-giver). התינוק מגיב אליהם ובעיקר אל תגובותיהם אליו – קרי אל הטמפנרמנט שלו. אחד הנתונים העיקריים במשוואה זו, היא כי התינוק נפגש למעשה עם הטמפרמנט של ההורים שלו, כך ילד עם טמפרמנט נוח יתקשה להגיב או להבין טמפרמנט קשה של הורה זה או אחר, וההורה יתקשה להגביל את תגובתיו ביחס אליו. תגובה כלשהי של ההורים שעזרה והייתה נכונה בילד הראשון, לא בהכרח תהייה נכונה עבור הילד השני וזאת בשל הבדלי טמפרמנט.

בכתבה הנוכחית נסקור מגוון תגובות ואירועים, הקשורים למפגש הטמפרמנטי ועלולים לעורר אי אלו קונפליקטים בין הילד לבין הוריו.

 

ההורים וטמפרמנט הילד

התינוק עצמו מפתח יכולת לתקשר עם סביבתו כבר מגיל הינקות. הוא מאותת על צרכים פיסיולוגים, ובהקשר של טמפרמנט מגיב לסוג הטיפול שהוא מקבל. מענה לצרכי הילד בהתאם לתגובותיו והטמפרמנט שלו נקרא כיוונון. כיוונון נכון ומתאים מביא בהמשך לילד חברותי המסוגל לקרוא קודים חברתיים, לדחות סיפוקים, ללמוד איפוק וכדומה.

להורים, אם כן, חשיבות רבה בויסות הטמפרמנט הביולוגי. הדבר קורה בעת ההתקשרות עימו ולו הראשונית, ומכאן ממשיך להתפתח. ויסות טמפרמנט נכון יכול להיעשות באם ההורים קוראים נכון את התקשורת של ילדיהם ואת הטמפרמנט שלו. כאשר אנו דנים בויסות טמפרמנט עלינו לבחון שני מונחים עיקריים הקשורים לנושא: נזקקות כנגד הסמכות עצמית.

 

נזקקות או הסמכות עצמית?

ילדים עם טמפרמנט קל בדרך כלל אינם נזקקים לגורם סביבתי מתווך, הם סתגלנים וסומכים על עצמם שיסתדרו, העולם נחווה כמקום נחמד וכמקור של שמחה. בקו הרצף השני טמפרמנט קשה בו נמצאים ילדים אשר עבורם העולם הינו מקום מפחיד ומאיים, כאשר כל שינוי בו נתפס ככזה.

ההורים מבחינה זו הינם גורם חשוב ביכולת שלהם לשמור את ילדיהם קרוב, או לשחרר בהתאם לסיטואציה ובכך לעודד את ילדיהם לחקור את העולם או להמנע ממנו. בכך משפיעים למעשה ההורים על שימור הטמפרמנט הקיים או שינויו. בעגה הפסיכולוגית מכנים זאת שותפות ומידת ההתאמה!

ככל שגדל הפער במידת ההתאמה בין הילד להוריו, אנו נתקל בקופנליקטים אשר באים לידי ביטוי בין הילד לסביבתו החיצונית ובין הילד להוריו.

קונפליקטים

הקונפנליקטים מתעוררים ונחווים בארבעה מצבים עיקריים:

·                     טמפרמנט שונה של הילד והוריו

·                     קבלה עצמית של ההורה – את טמפרמנט הילד לעומת שלו

·                     חוויה סובייקטיבית של הילד

·                     מערכת תמיכה סביבתית של ההורה

 

במצב הראשון והשני אנו נתקלים בדרך כלל בהורים עם טמפרמנט נוח/קל וילד עם טמפרמנט הנושק יותר לקוטב הקשה. הורים אלו מתקשים לקבל את הטמפרמנט הקשה של הילד, וזאת מתוך השלכה על עצמם. ההורה אינו מקבל את עצמו ומנסה להמנע מ"בושות חברתיות" בשל התנהגות הילד. ה"בושה" לכאורה שמעוררת התנהגות הילד מונעת מן ההורה תגובה הולמת, ויוצרת תגובה המנסה ככל הניתן להמנע מעימותים עימו. תוצר הלוואי הוא, ויסות רגשי לא נכון של הילד, ושימור הטמפרמנט הקשה. הילד לומד כי הקושי ההתנהגותי למעשה מביא מבחינתו לתוצאה מיוחלת – הקושי הופך כלי עבורו. לא רק זאת אלא שילדים לומדים במהרה לשכלל את התנהגותם ולהגביר את הקושי על מנת לקבל תוצאות רצוניות יותר מבחינתם.

 

קחו לדוגמא מקרה, שקרה וודאי לכולנו, יום דחוק עמוס ועצבני בו אתם ממהרים להספיק כמה שיותר. שנייה לפני היציאה מן הבית, גיליתם כי עליכם לקלח את הקטן שעשה...אתם יודעים מה. ללא שהות אתם עובדים במרץ קדחתני כמו במבצע צבאי. שכחתם פרט אחד קטן – בנכם רגיל למקלחת שקטה, רגועה, עם סיפור ולא למרתון המקלחת המהירה. הוא נלחץ, הדבר נוגד את הטמפרמנט הרגוע והנוח שלו, ובחוסר הבנתו את הסיטואציה מגיב בבכי מתמשך. אופציה ראשונה היא לא להבין את מצוקתו לאמר "זה המצב וזהו" ולהמשיך במבצע הצבאי. אופציה שנייה היא להבין כי הטמפרמנט של הילד לא רגיל למקרים ותגובות שכאלו. לעצור שנייה, לאמר "אז היום רק חיבוק אחד", ללטף, לחבק והכל עובר בשלום. תוך כדי להסביר לאן הולכים, מה עומדים לעשות וראו זה פלא המזג נרגע, האמבטיה נגמרה וכולכם בחוץ מגולחים ומצוחצחים למשעי. זו נקראת מידת התאמה טובה.

 

''התאמה טובה'' (goodness of fit ) קיימת כאשר הציפיות של ההורה והדרישות מהילד נענות על ידי המוטיבציות, היכולות והדפוס ההתנהגותי של הילד. התאמה גרועה מתרחשת כאשר קיים חוסר תיאום בין ציפיות ההורים לבין היכולת של הילד למלא אותה.

 

במצב השלישי אנו מתייחסים לפרשנות הילד את הסיטואציה בה הוא נמצא  - ותגובותיו לאותה פרשנות. כך כאשר ילד חווה מהוריו תחושת דחייה, או כשל כלשהו הוא מגיב בהתאם, גם אם לפרשנות זו אין אחיזה במציאות. מבחינתו זוהי המציאות. ילד החווה את מיקומו במשפחה כלא רצוי, או כנחות לעומת אחיו יחווה תחושות קשות של נטישה, דחייה וכדומה. בדומה הורה אשר אינו מגיב בהתאמה טובה לטמפרמנט ילדו, מתפרש באותו האופן. תחושות אלו עלולות לעורר טמפרמנט קשה, או להגביר את הקושי של הטמפרמנט הקיים בשל פרשנות רגשית קשה.

 

חשב לזכור כי מידת ההתאמה טובה ככל שתהיה אין פירושה העדר קונפליקט. אלא, היא כוללת את היכולת לשמור על הקונפליקט ברמה רגשית מתאימה ומווסתת. הדבר אפשרי כאשר ההורים יכולים להבחין במדויק ביכולות של הילד בסיטואציה מסוימת ומתי הילד קשוב ומוכן לקבל דרישות ובקשות הורים סבירות.

 

סיכום נוח

לכולנו יש ימים בהם מתעורר אצלנו טמפרמנט קשה, ולעיתים אנו נינוחים ונחמדים אל הבריות. עם זאת, לכל אדם יש מזג אופייני שהחל להתעצב בימי ינקותו. בין היתר כפי שראינו לעיל על ידי המפגשים עם הסביבות החברתיות השונות ובראש ובראשונה הוריו.

חשוב לנסות ולאתר מבעוד מועד את הטמפרמנט של הילד, על מנת למנוע קונפליקטים קשים ולייצר מידת התאמה טובה ביניכם שתשפיע על האווירה הביתית כולה.

 

שיהיה בהצלחה...ורגוע

בחסות אולם אירועים "פרודיה" המתמחה גם בתחום עיצוב אירועים בפנים ובחוץ