מאת: ד"ר דורית שמואלי, שירותי בריאות כללית מומחית בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד מנהלת המכון להתפתחות הילד  בירושלים

ההתקשרות והאינטראקציה עם הסביבה  המיידית

• אבן הדרך החברתית הראשונה היא ההתקשרות הראשונית למטפל העיקרי– האם או האב: ההתקשרות הרגשית הראשונית בין ההורה לתינוק וניהול דו שיח בין הילד למטפל- בחודש הראשון הרך הנולד לומד לזהות את קולותיהם של הוריו, את ריחם, ואת התחושה בזרועותיהם. כשהעולל בוכה, מתוך רעב, עייפות או אי נוחות אחרת, וההורה מגיב/ה לבכיו ע'י סיפוק צרכיו והרגעתו- הוא לומד לבטוח בזמינותם וברגישותם אליו. מתוך התקשרות ראשונית זו צומח הסימן החברתי הראשון- החיוך החברתי. החיוכים הראשוניים, הרפלקסיביים מוחלפים בחיוך מכוון למטפל. מתגובות ההורים התינוק לומד "לנהל אותם" בהתאם לצרכיו. הוא לומד שאם יסתכל עליהם ויחייך- הם יחייכו חזרה, ידברו אליו, יחבקו וינשקו אותו וזה נעים לו. הוא לומד שאם הוא בוכה- הם ייגשו אליו, ויקלו על אי הנוחות שחש. בגיל 3-4 חודשים  הוא לומד "לנהל דו שיח" בקולות שהוא מוציא- להגיב בקולות לדיבור של המטפלים ולהמתין לתשובתם. אם תינוק אינו מחייך או צוחק עד גיל חצי שנה ואינו "מנהל דו שיח" עד גיל 9 חודשים, זהו דגל אדום ויש לפנות לייעוץ מקצועי. 
• זיהוי המטפלים- במקביל לתהליכים אלה, בגיל 5 חודשים התינוק לומד לזהות את המטפלים בו, אם כי רק אחרי גיל 6 חודשים ( ולרב סביב 8-10 חודשים) יבחין בין הקרובים לו לבין אחרים ע'י תגובת אי נחת ואי שקט- זוהי חרדת הזרים. תינוק צעיר, בן 4-5 חודשים, יחייך לכל מבוגר, ורק בגיל 8-10 חודשים יתחיל להראות אותות מצוקה ויחפש בעיניו את הוריו. 
• הקשב המשותף- לקראת סוף השנה הראשונה לחיים מתפתח הקשב המשותף. זהו התהליך בו התינוק והמטפל חולקים חוויה תוך מודעות לכך שהם חולקים אותה. הביטוי הראשוני של קשב משותף יופיע סביב גיל 8 חודשים- התינוק יעביר את מבטו להתבונן על משהו שהמטפל מתבונן בו, תוך חודשים ספורים התינוק גם יחזיר את מבטו אל המטפל ובכך יסמן שגם הוא ראה את הדבר- גם הוא חולק את החוויה. הוא ילמד שהוא גם  יכול להסב את תשומת ליבו של המבוגר ולהשיג משהו הוא רוצה ע'י סימון רצונו, למשל על ידי הושטת יד.  בגיל 10 חודשים התינוק יסובב את ראשו כשיקראו בשמו, כביטוי נוסף לתגובתו וחיבורו לסביבה האנושית. תינוק שבגיל 12 חודשים לא מגיב לשמו, לא ממלמל או לא משתמש במחוות גוף הדדיות ראשוניות- הושטה, נפנוף, הצגת חפץ- זהו דגל אדום ויש לפנות לייעוץ מקצועי. 
• שימוש בהצבעה - בגיל 12-14 חודשים מופיעה הצבעה באצבע כדי לבקש או לסמן דבר מה, לרוב בשילוב יצירת קשר עין עם החפץ ועם המטפל, בהמשך ילווה את ההצבעה במלל ("את זה", "פרפר" וכו). בגיל 16 חודשים הפעוט יצביע פשוט כדי לסמן עניין, תוך ליווי ההצבעה במבטים. בגיל 18 חו' הוא יביא חפצים למטפל רק כדי להראות סקרנות ולשתף בעניין. בגיל 15 חודשים, ילד שאינו מצביע באצבע, משתמש במחוות או אומר לפחות מילה אחת שאינה אבא או אימא, זהו דגל אדום ויש לפנות לייעוץ מקצועי.  בגיל 18 חודשים  דגל אדום הוא העדר שילוב בין מילה ומחווה ( "ביי ביי" תוך נפנוף, "את זה" תוך הצבעה). 

פיתוח מיומנויות משחק:

• גם מיומנויות המשחק מתפתחות בסדר מסוים: בגיל 7-9 חודשים תינוק אוחז בחפצים בשתי ידיו, מכה בהם זה בזה או על משטח, מפיל אותם ולבסוף זורק אותם. התפתחות קביעות אובייקט בגיל זה מאפשרת לתינוק לדעת כי החפץ נשאר בעולם גם כשהוא נעלם מן העין. כשהמטפל ירים את החפץ פעם ועוד פעם וישיבו לידי התינוק, התינוק יתחיל לזרוק את החפץ במכוון, כדי שירימו אותו. זה משחק הדדי ראשוני. בגיל שנה התינוק יניח קובייה על קובייה, ויצפה לתשואות ( לעיתים אף ימחא כפיים לעצמו ויחפש את תגובת המטפלים). עוד לפני גיל שנה וחצי יציג משחק ייצוגי ראשוני ("בכאילו")- יאכיל בובה בכפית או ידבר בטלפון צעצוע. ילד שבגיל שנה וחצי אינו מתחיל לשחק משחקי ייצוג בסייסים- מדובר בנורה אדומה, ומומלץ לפנות לייעוץ. כנ"ל בנוגע לילד שבגיל שנתיים אינו מצרף שתי מילים ( צירופי מילים שכיחים, כמו "לא רוצה", עוד פעם" וכו', אינם נחשבים צירוף, שכן הם נלמדים כתבנית אחת) – מומלץ לפנות לייעוץ. 
• משחק הדדי- עד גיל שנתיים ילדים יכולים לגלות עניין בילדים אחרים, לשחק לידם, לחקות אותם, אך לא לשחק עמם משחק הדדי. בגיל שנתיים מתחילים לראות משחק הדדי תוך שיתוף פעולה. נהוג לומר שילד יפתח משחק הדדי מתאים לגילו, בקבוצת בני גילו, שמספר חבריה כגילו. כלומר- ילד בן 3 יראה משחק תואם גיל בקבוצה של עד 3 ילדים בני 3. ישנם ילדים חברותיים במיוחד שישחקו היטב גם בקבוצה גדולה יותר, אך מי שאינו עושה כן, אין זה מעיד בהכרח על בעיה. 
• משחק ייצוגי- בגיל שנתיים וחצי המשחק הייצוגי מתרחב, וילדים יכולים להשתמש בחפצים כדי לייצג פריט אחר במשחק- למשל להשתמש בקובייה כאוכל לבובה במשחק אחד או כפרח במשחק אחר. גם נושאי המשחק הופכים מורכבים יותר והילד יטפל בבובות, ישכיב אותן לשון, יסיע מכונית לבקר את סבתא וכן הלאה. בגיל 3 הילד יתחיל ביוזמתו משחק עם עוד ילד אחד או שניים, ידע לשלוט חלקית בתסכול וכעס ולשחק לפי תורות, לשתף פעולה למען מטרה משותפת במשחק ונתחיל לראות משחק דמיון והעמדת פנים של ממש. הילד יכול "להיות כלב או חתול" כחלק מהמשחק. מה שעוד לא מפותח בגיל זה היא היכולת להפריד בין מציאות לדמיון ולכן שכיח שילדים נבהלים מדברים דמיוניים, גם אם הם חלק ממשחק.  
• הבדלה בין מציאות לדמיון- בגיל 4 משחקי הדמיון הופכים מורכבים יותר ומחקים מצבים במציאות, בסרטים ובטלביזיה, וחפצים משמשים כייצוגים לפריטים המרוחקים יותר מאופיים האמיתי. הילד יודע להבדיל, לרוב, בין מציאות לדמיון ועסוק בניסיונות "לעבוד" על אחרים, לשקר, להחביא,  כמו גם בשאלה אם "עבדו" עליו, החביאו לו או שיקרו אותו.  זו היכולת להבין כי האחר חושב באופן שונה ממני, וכי אני יכול לבצע מניפולציות על מחשבותיו של האחר. בגיל זה הילד גם לומד לשלוט טוב יותר בכעס ותסכול בלי להגיב באלימות או בהתפרצות. 
• שכלול המשחק וההתנהגות החברתית- בגיל 5 ממשיכים שיכלול המשחק וההתנהגות החברתית. הילד יודע לשבח אירוע מוצלח שארע לו או לאחר, להתנצל אם פגע במישהו, אפילו שלא בכוונה תחילה, להתנהג בנימוס בסיסי ולשייך עצמו לקבוצה חברתית. יכול להיות לו חבר מועדף. בגיל זה הילדים מרבים להתחפש, ולשחק משחקי תפקידים. ילד שבגיל 5 אינו מראה יכולות משחק אלה, אינו מתעניין במשחק הדדי ומשותף, ואינו מגלה הבנה לכך שאחרים יכולים להבין ולחשוב אחרת ממנו – אינו משקר, אינו מנסה לבצע מניפולציות על אחרים, אינו מגלה רגישות לתחושותיהם של אחרים ואינו מגלה אמפתיה לאחר- מומלץ לפנות ליעוץ.