"אוף, שידבר כבר!" אני שומעת את האימא אומרת. התחושה היא שקשה מאוד להבין את התינוק (וגם לא נראה לנו שהוא מבין אותנו) עד השלב שהוא יודע לדבר. 

 

במסגרת עבודתי כדולה לאחר לידה (תומכת ומייעצת לאחר הלידה של תינוק חדש במשפחה), השאלה שחזרה על עצמה שוב ושוב הייתה ״איך אני יכולה להבין מה התינוק שלי רוצה?״ או ״איך אני יודעת מתי התינוק  רעב/עייף/כואב לו ועוד...?״ הורים רבים שאלו אותי "איפה ספר ההוראות עבור התינוק?" 

 

אני מאמינה שההוראות נמצאות אצל התינוק עצמו. בהיעדר איזשהם בעיות רפואיות ספציפיות, תינוקות נולדים מחוברים לגופם. הם יודעים בדיוק מתי הם צריכים לאכול או לישון, כמה ידיים ומגע הם צריכים, מתי יש יותר מדי גירויים וגם מתי אין מספיק... אני מאמינה שתינוקות נולדים עם הרצון והיכולת להעביר לנו את כל המידע הזה, כלומר, הם נולדים לתקשר אתנו מהרגע הראשון. איך? בעזרת שפת גוף, קיטורים ובסוף בכי.

 

תינוקות מסמנים לנו מהרגע הראשון, וככל שנתבונן בסימנים שלהם, נלמד אותם, ונגיב להם, כך התינוק מקבל מענה מדויק לצרכיו וכתוצאה גם ההורה וגם התינוק רגועים יותר, מרגישים בטוחים יותר והקשר ביניהם מתחזק. בנוסף, התקשורת מתחזקת ומתפתחת עם התפתחותו של התינוק.

גם מצדם של ההורים חשוב לתקשר עם התינוק. אנחנו לא יודעים להגיד בדיוק מתי הם מתחילים להבין מילים אבל אנחנו כן יודעים שהם קולטים צלילים שחוזרים על עצמם כבר מגיל מוקדם מאוד. לדוגמה, אם אנחנו נגיד ״עושים אמבטיה״ או ״מחליפים חיתול״ כל פעם באותו הצליל, התינוק לומד לזהות את הצליל ומבין מה הדבר הבא שיקרה. בעולם שאין לו שליטה על מה שקורה איתו מרגע לרגע, הידיעה הזו יכולה להיות מאוד מרגיעה. ככל שהתינוק יודע מה לצפות, ככה הוא לומד לסמוך על העולם ועל הוריו והביטחון שלו עולה. גם כאן, אנחנו תורמים להתפתחותו הקוגניטיבית והרגשית של תינוקנו.

 

הסימנים שדיברנו עליהם עד כה הם סימנים אינסטינקטיביים - כלומר, התינוק לא חושב על כך שהוא רוצה לסמן משהו, זה קורה אוטומטית. אבל ככל שהתינוק גדל, הוא עובר מתקשורת דרך רפלקסים טבעיים בגוף לתקשורת רצונית. בטווח של כשישה עד 11 חודשים מתפתחת היכולת המוטורית להשתמש בידיים ובגוף לסמן בצורה רצונית. זה השלב שהתינוק מתחיל להביא לנו חפצים, למחוא כפיים, לעשות "כן" ו"לא" עם הראש ולהצביע. בד"כ זה השלב שאנחנו מלמדים את התינוק לעשות "ביי ביי". אבל התינוק יכול לעשות הרבה יותר מרק "ביי ביי". 

 

לפני יותר מ-30 שנה, 2 חוקרות בתחום התפתחות הילד בארה"ב (לינדה אקרדלו וסוזן גודווין) הבינו שניתן ללמד תינוקות לסמן עשרות ואפילו מאות סימנים מעבר ל"ביי ביי". אפשר לדוגמא ללמד את הסימן ל"רעב" אבל גם לאפשר לו לסמן שהוא רוצה "תפוח" או "דגני בוקר". אפשר ללמד "כואב", "אימא", "כדור", "ספר", "חתול" ואפילו "שמח" ו"עצוב". אפשר ללמד את הילד בעצם לסמן לנו, בעזרת הידיים והגוף, בדיוק מה הוא רוצה, מה הוא חווה, ומה הוא מרגיש. 

 

ככה התחילה תוכנית Baby Signs®, שפת הסימנים לתינוקות. במשך 30 שנים התוכנית מועברות על ידי מדריכים למשפחות, גנים, מרכזים להתפתחות הילד, מוסדות ממשלתיות ובתי חולים. מסיפורי הורים אנחנו מבינים כמה זה משמעותי שתינוק יכול לדווח להוריו על כאבי אוזניים ושיניים, על רצון לאכול ולישון, על פחד ושמחה, והכל עוד לפני המילים!  תארו לעצמכם שהתינוק מתעורר באמצע הלילה ומסמן שחם לו, כואבות השיניים או שהוא רעב או צמא. 

 

אם תחילת ההצלחה של התוכנית, היו לא מעט שאלות מהורים לגבי ההשפעה של שפת הסימנים לתינוקות על התפתחות השפה. הורים רבים פחדו שאם התינוק מסמן, לא יהיה לו רצון לדבר. החוקרות כבר ראו שההשפעה היא דווקא חיובית אבל כדי לענות על שאלות של הורים בצורה המדויקת ומדעית, הם ערכו מחקר (במימון משרד הבריאות האמריקאית). במחקר הם חלקו 140 משפחות הומוגניות עם תינוקות בני 11 חודשים ל-3 קבוצות: קבוצה שתסמן עם התינוק, קבוצה שלא תסמן עם התינוק וקבוצת ביקורת שקיבלה תרגילים אחרים לחיזוק התפתחות השפה (ללא סימנים). מה שהם מצאו זה שבגיל שנתיים היה כבר פער של כשלושה חודשים לטובת הילדים המסמנים והם גם דברו במשפטים משמעותית ארוכים יותר. בגיל שלוש הפער הזה כבר גדל ל-11 חודשים – כלומר הילדים המסמנים בני השלוש דיברו כמו הילדים הלא מסמנים בני כמעט ארבע! 

 

למה? קודם כל עם כל סימן שאנחנו מלמדים אנחנו תמיד גם אומרים בבירור את המילה. כך גם כאשר הילד מסמן הוא מנסה לחקות אותנו ולהגיד גם הוא את המילה. אבל מעבר לכך, כאשר הילד מנסה לתקשר, ומבינים אותו, עונים לו, ממשיכים לשוחח אתו על נושא שהוא בחר, הוא מקבל המון תגובות חיוביות שמדרבנות אותו להמשיך ולתקשר כמה שיותר. מהר מאוד, כאשר היכולת מתפתחת, הוא עובר לדרך היעילה ביותר שהיא השפה המדוברת (ממש כמו המעבר מזחילה להליכה).

 

במשפחות עם יותר משפה אחת בבית, שפת הסימנים לתינוקות ממש מהווה גשר בין השפות ועוזר לתינוקות ללמוד את שתי השפות בו זמנית בצורה מהירה ויעילה יותר. לדוגמא, אם אומרים את המילה "חלב" בשפה אחת ומסמנים את הסימן הרלוונטי ואז אומרים את המילה בשפה השנייה ומסמנים את אותו הסימן, התינוק לומד שהמשמעות של שתי המילים בשתי השפות היא זהה. גם כאן, ההשפעה על התפתחות השפה אצל תינוקות בבתים דו-לשוניים נבדקה ונמצא ששפת הסימנים לתינוקות מאפשרת לתינוק להתחיל לדבר מהר יותר.

 

מעבר להתפתחות השפתית, כשהחוקרים חזרו ובדקו מבחני מנת משכל בגיל 8, הם מצאו שיש אפילו פער של 12 נקודות בין המסמנים ללא מסמנים! כאשר התינוק לומד משהו חדש ומעניין ובו-זמנית גם יכול "לספר" להוריו איזה גירויים מתאימים לו יותר או פחות, יש לזה השפעה על ההתפתחות הקוגניטיבית בשנים הראשונות שהן הקריטיות להתפתחות המוח.

התקשורת המוגברת עם התינוקות שלנו מורידה מלא תסכולים הנובעים מחוסר הבנה, עוזרת לחזק את החיבור בין ההורה לילד ומעלה את הביטחון ותחושת המסוגלות של הילד. 

 

עקרונית אנחנו יכולים להתחיל לסמן להם אפילו מלידה. צריך אבל לקחת בחשבון שהיכולת המוטורית לסמן מתפתחת בערך בין 6 ל-11 חודשים, כאשר התינוק מתחיל להצביע ולעשות כן ולא עם הראש. מומלץ להתחיל עד חמישה/שישה חודשים כדי גם לאפשר להורה זמן להטמיע את הסימנים ביום יום, אבל אפשר להתחיל בכל שלב ועד שהילד מדבר בצורה שוטפת. גם כאשר התינוק כבר התחיל לדבר, יש מילים שהוא לא מצליח לבטא בבירור והסימנים עוזרים מאוד להוריד את התסכולים ולעזור לכולם להבין אחד את השני. 

 

התקשורת מתחילה מגיל לידה. אפשר וכדאי להתבונן בתינוק ממש מההתחלה כדי ללמוד את הסימנים שלו ובו זמנית לדבר איתו, לתמלל ולהסביר לו מה קורה. בהמשך, מומלץ לשלב סימנים מוסכמים כדי לאפשר לתינוק להביע את עצמו בצורה רצונית עוד לפני המילים. כך מאפשרים לתינוקות לבטא את הצרכים המדויקים שלהם ואת הרגשות שלהם בגיל מאוד מוקדם כדי לקבל מענה מהיר ומדויק, חיזוק של הקשר עם ההורה וביטחון העצמי. מחקרים מראים שהעצמת התקשורת עם הילדים שלנו משפיעה לטובה על התפתחות השפה, על ההתפתחות הקוגניטיבית וגם על ההתפתחות הרגשית שלהם.