כל אמא מגוננת משננת את המשפט "לכל תינוק יש את הקצב שלו". אבל לקראת גיל שמונה חודשים כאשר התינוק לא מתיישב או לא זוחל מתחילים להישמע משפטים כמו  "התינוק עצלן". לפעמים זה עוד מתחיל קודם כאשר התינוק לא מתהפך או לא מוכן לשכב על הבטן. אבל למען האמת, אין דבר כזה תינוק עצלן!  ולצורך העניין גם אין דבר כזה תינוק עם בעיה יש תינוק שצריך ללמוד.

מאת: יעל שי דקל

 

זמן רצפה

כולנו יודעות מה התינוק צריך כשהוא נולד. הוא צריך לאכול, הוא צריך שיהיה לו חם וכן הלאה. אבל כמה מאיתנו יודעות שהתינוק צריך גם זמן רצפה? תינוק שנולד וישן על הבטן כאשר הוא מתעורר הוא מתחיל ללמוד את כוחות הקרקע וכך הוא לומד להרים את הראש וממשיך משם להתפתח הלאה. אבל מהרגע שהתינוק נולד אנו  משכיבות אותו על הגב או מחזיקות אותו על הידיים או שמות אותו בטרמפולינה. בהתנהלות הזו התינוק לא זוכה לאפשרות ללמוד את הדברים שהוא צריך להתפתחותו התקינה והמאורגנת. לכן אנחנו רואים הרבה פעמים תינוקות שלא מרימים יפה את הראש ומשם הכל נפרם כמו צעיף. כלומר התינוק יחווה קושי בהתהפכויות שלו לאורך כל הדרך וגם בזחילה ובישיבה.

לכן חשוב מאוד להכין לעצמכן שגרה יומית בה אתן מאפשרות לתינוק לשחק על הרצפה, לעשות סוג של פעילות גופנית וללמוד את היכולות הגופניות שלו. בהתחלה התינוקות מתעייפים מהר אז חשוב שבכל רצועה של אוכל, שינה, משחק יהיה לו זמן רצפה וזמן בטן. כך מיום ליום הוא יתחזק וילמד לשחק וליהנות בשכיבה על הבטן ועל הגב.

האם כשאנחנו עוזרות לתינוק אנחנו באמת עוזרות לו?

לכל דבר קטן יש השפעה. כאשר אנחנו מניחות את התינוק על הבטן, אנחנו מסדרות לו את הידיים בשני צידי הראש. אצל תינוק גדול יותר כאשר הוא רוצה משחק, אנחנו מביאות לו אותו במקום לתת לו לנסות להגיע אליו לבד. אבל האם אנחנו באמת עוזרות לילד שלנו בזה שאנחנו עושות את הדברים במקומו?

כאשר אנחנו מוציאות לילד את הידיים מתחת לבטן אנחנו בעצם מפריעות לו ללמוד לעלות על האמות ולהחזיק את הראש נכון. כאשר אנחנו מרימות את המושב של הטיולון - שיראה עולם - אנחנו גורמות לכך שהוא מקשיח את בית החזה ואחר כך עשוי להתקשות בזחילה או בישיבה. כאשר אנחנו מביאות לתינוק את המשחק אנחנו מורידות את המוטיבציה שלו לעשות זאת בעצמו ואז עוד יש לנו את החוצפה לקרוא לו עצלן.

אז מה כן? כולנו מכירות את התחושה המופלאה הזו של הצלחתי! כאשר אנחנו עושות את הדברים במקום הילדים אנחנו מונעות מהם להכיר וליהנות מהתחושה הנפלאה והממכרת הזו. במקום זה אנו מלמדות אותם חוסר דחיית סיפוקים ותלות בנו. מעתה במקום להשכיב על הבטן נגלגל את התינוק מהגב אל הבטן וניתן לו להתמודד עם להוציא את הידיים בעצמו. אין צורך להרים את המושב של העגלה. התינוק אינו רגיל להתבונן ולכן גם בשכיבה על הגב הוא ייהנה להסתכל בצמרות העצים. ואפילו אם הוא יחווה מעט תסכול בעודו מנסה להשיג משהו, הוא רק ייהנה מההצלחה שבלשחק איתו יותר.

מערכת שיווי משקל

מערכת שיווי המשקל היא אחד הכלים החשובים ביותר שיש לנו כבני האדם. מערכת זו היא שמאפשרת לנו ללכת על שתיים ולעשות את כל הדברים הנפלאים שאנו יודעים. את מערכת שיווי המשקל התינוק מתחיל לפתח עוד כעובר בבטן אימו והיא מגיעה לבשלות בגיל 5 שנים. תינוקות בשנתם הראשונה או ליתר דיוק עד שהם מתחילים להיות עצמאיים בתנועתם, תלויים לחלוטין במבוגר אשר יעזור להם לנוע ולרכוש את מיומנויות שיווי המשקל שלהם. ככל שאנו נרקוד איתם יותר ונלמד אותם לנוע ובהנאה רבה כך הם ישאפו להיות תנועתיים בעצמם. תינוקות אשר ילמדו פחד וחשש או לא יחוו מספיק תנועה אנו נראה כי מערכת שיווי המשקל שלהם פחות מפותחת.

בקיצור הקלישאה של "בסוף כולם הולכים" נכונה ב-100%. השאלה היא האם אתם רוצים שהילד שלכם יהיה זה שרץ מקדימה, ספורטאי, אוהב טיולי אופניים או זה שמזדחל מאחור!

מצב גופני

מה לעשות גם לגנטיקה יש מקום בסיפור. ילדים יכולים להיוולד עם טונוס שרירים נמוך (היפוטוניה) או טונוס שרירים מוגבר (היפרטוניה). יכול להיות גם מצב של טורטיקוליס (צד אחד מקוצר) שנוצר עקב מנח ברחם. כל מצב אשר איננו בתווך הנורמה עשוי להשפיע על התפתחות התינוק ועל ההתארגנות התנועתית העתידית שלו. התפקיד שלנו כהורים הוא לאתגר אותם ולהיות עם האצבע על הדופק. אם אנו רואים כי הילד מתקשה או שאיננו עושה את הדברים בצורה או בסדר הרגיל חשוב מאוד לפנות ולקבל עזרה ולא לחכות ולזרום עם הקצב שלו.

לסיכום

יש סיפור על סיני זקן אשר נתן לנכד שלו מתנה גולם של פרפר. הנכד שנורא רצה לעזור לגולם להפוך כבר לפרפר, חתך את הגולם ובמקום שהפרפר יפרוס כנפיים ויעוף הוא מת במקום. כאשר שאל את אביו מה קרה? הסביר לו זה שהתהליך בו הפרפר בוקע מהגולם הוא חלק מהתחזקות השרירים שלו וזה מה שמאפשר לו לעוף. בעצם ההתערבות הנכד גרמה לזה שהפרפר לא היה חזק דיו ולכן הוא מת. אז נכון הילד היה מלא בכוונות טובות בדיוק כפי שאנו מלאים בהן כהורים אבל לפעמים מיותר מידי דבש אפשר להחנק. מסקנתנו צריכה להיות שתפקידנו כהורים הוא לגרות את הילדים ולדאוג לביטחונם. מעבר לזה חשוב מאוד לתת לילדים לחוות ולהתנסות ולהתחזק בתהליך, כשאנחנו מתבוננים ונהנים ככל האפשר מהצד.