לעומת גורי חיות, תינוקות אנושיים מגיחים אל אויר העולם עם מינימום יכולות, ועם מקסימום פוטנציאל למידה. חוסר האונים של התינוק יוצר תלות ממושכת בסביבה, ולכן לסביבה יש השפעה גדולה על מערכת העצבים של האדם יותר מכל בעל חיים אחר. טווח הלמידה הגדול הוא גם הסיבה לגיוון ולשונות בין אדם לרעהו. בכתבה הבאה אדבר על השלבים ההתפתחותיים ומהי התפתחות תקינה.

מאת: שרי בומפלד, מטפלת ומעבירה סדנאות בליווי התפתחותי ובשיטת פלדנקרייז, מתמחה בהפעלת תינוקות על פי שיטת Child'Space ו"צעד ראשון"

פוטנציאל הלמידה האנושי

בכל תינוק טמון פוטנציאל, טמונה הבטחה, שמצפה למימושה.

אם משווים את מוחו של האדם למוחו של כל יצור חי אחר עלי אדמות, הוא נבדל ממנו באופן משמעותי בפוטנציאל הטמון בו, כלומר ביכולת הלמידה שבו. אם נערוך למשל השוואה בין משקל מוחו של האדם בעת לידתו לבין מוחו של גור קופים, ניווכח שמשקל מוחו של האדם הוא חמישית ממשקלו הסופי בבגרותו, בעוד שמשקל מוחו  של גור הקופים, הוא כשני שליש ממשקלו הסופי. כלומר, טווח ההבטחה, טווח יכולת הלימוד של האדם, גדול לאין ערוך לעומת זה של הקוף.

אפשר לומר, שככל שגודל המוח בלידה קרוב לגודלו הסופי, כלומר לפוטנציאל המלא שלו, כך ההתנהגות תתבסס יותר על רפלקסים ופחות על למידה. אצל החיות המסלולים והמעגלים של מערכת העצבים שלמים ומוכנים מלכתחילה. הן נולדות עם מוח כמעט בוגר, ומעט מאד נותר ללמידה חדשה. למעשה, גורי החיות מסוגלים לכל דבר שמסוגלת החיה הבוגרת, אם כי בפחות דיוק ומיומנות. זה אומר ששום התפתחות יסודית לא תקרה במהלך חייה של החיה. יכולת למידה מצומצמת של חיות היא גם הסיבה לכך שכל הפרטים דומים זה לזה בתנועותיהם, בהבעותיהם ובתגובותיהם.

לעומת גורי חיות, תינוקות אנושיים מגיחים אל אויר העולם עם מינימום יכולות, ועם מקסימום פוטנציאל למידה. חוסר האונים של התינוק יוצר תלות ממושכת בסביבה, ולכן לסביבה יש השפעה גדולה על מערכת העצבים של האדם יותר מכל בעל חיים אחר. טווח הלמידה הגדול הוא גם הסיבה לגיוון ולשונות בין אדם לרעהו.

אבל לצד יתרון זה טמון גם חיסרון: מכיוון שטווח הלמידה כל- כך רחב, תיתכן גם למידה של תפקוד לקוי, וככל שהליקוי נילמד מוקדם יותר, כך הוא יהיה מושרש יותר, ויקשה מאד לעקור אותו.

שלבים בהתפתחות

התינוק רוכש במהלך שנת חייו הראשונה יכולות תפקודיות כמו: עמידה והליכה, שימוש בידיים, שפה ודיבור, ולאחר מכן הוא ממשיך בשכלולם ללא הפסק. בכל שלב יש למידה של דברים חדשים על סמך בשלות מתאימה, ועל סמך לימוד מהשלבים הקודמים. זהו תהליך אוניברסלי שמשותף לילדי כל התרבויות. כל הילדים עוברים את אותם שלבים ובאותו הסדר.

קיימים במוח זמנים קריטיים להתפתחות. תקופות אלו הן המתאימות ביותר להתפתחות מסוג מסוים. אם התנהגות מסוימת לא מתבססת היטב במהלך תקופה רגישה זו, היא עלולה שלא להתפתח למלוא הפוטנציאל שלה, או שיידרש מאמץ רב מאוד כדי להשיגה. מאידך גם למידה שנעשית טרם זמנה לא תופנם כראוי. כלומר, ניסיונות לזרז התפתחות לא יניבו תוצאות משמעותיות, אם בכלל.

מעברים התפתחותיים

תקופות מעבר של התינוק משלב לשלב – ממיומנות אחת לזו שאחריה, חשובים ביותר עבורו. המעבר משלב לשלב הוא זמן חיוני של למידה – זו קפיצת מדרגה ליכולת חדשה, לאפשרויות חדשות, וליתר עצמאות וחופש. המעבר מדבר מוכר וידוע לדבר חדש, מכניס את התינוק לאי שקט ולבלבול. אבל, על אף המאמצים והקושי שהתינוק חווה במעברים אלו, אל לנו להתערב ולחסוך אותם ממנו, משום שזהו בדיוק פרק הזמן שבו נוצרים ומתבססים הקישורים החדשים במוח. חשוב שהתינוק יחווה איך הוא עובר ממצב למצב. הוא צריך לחוות ולתרגל את המעבר מהבטן אל הגב ומהגב אל הבטן, את המעבר משכיבה לישיבה ומישיבה לשכיבה, את המעבר מישיבה לעמידה ומעמידה לישיבה, עד שידע לעשותם בדרך הקלה והיעילה ביותר.

תחושת אי הסדר והבלבול שהתינוק חווה במעברים משלב לשלב, מאופיינים בשינוי דפוסי התנהגות אחרים: ייתכן שיתקשה להירדם, וששנתו תהיה לא רגועה, וייתכן שבזמני הערות יהיה חסר מנוחה ובכיין. צריך להתייחס בהבנה ובסבלנות לתקופות אלה, ולהתנחם בכך שלאחריהן נראה תינוק בשלב התפתחותי חדש מכל הבחינות – תנועתית, רגשית ושכלית.                     

התפתחות המוח מושפעת מגורמים גנטיים, וכן מגירויים סביבתיים, ומעידוד או ממניעה שהתינוק חווה בשנותיו הראשונות. יש בו סקרנות, דחף ללמוד ולחקור, וצורך בגירויים חושיים. חשוב שנהיה קשובים לצרכים אלו, ולמילויים במינונים ובזמנים הנכונים. שלא נפריז ושלא נחסיר, ובעיקר נעודד ונתמוך.

 

מעבר משכיבה לישיבה

מעבר מהגב אל הבטן

 

מהי התפתחות תקינה?

לכל תינוק קצב התפתחות משלו, ולכן גבולות התקינות הם גמישים. להלן תיאור של שלבי התפתחות מקובלים. בכל מקרה בו מתעורר חשש שמא משהו משובש בהתפתחותו של התינוק, רצוי ביותר להיוועץ במומחים התפתחותיים, שמיומנים דיים לקבוע האם ההתפתחות תקינה אך איטית במעט, או שיכולה להיות בעיה התפתחותית שאין להזניחה.

התפתחות תקינה עד גיל 4 חודשים

• התינוק מושיט יד לחפצים שנמצאים בקרבתו.
• התינוק יוצר קשר עין ושומר עליו עם אנשים קרובים וחפצים.
• התינוק משמיע קולות גרגור (ניסיונות גולמיים להפיק דיבור).
• בשכבו של התינוק על הבטן, הוא מרים את ראשו ושומר אותו מורם ויציב.
• התינוק מרים את פלג גופו העליון על-ידי הישענות על אמות ידיו.

התפתחות תקינה עד גיל 6 חודשים

• התינוק צוחק ומשמיע קטעי הברות וצלילים (ניסיונות מתגברים להפיק דיבור)
• התינוק מתהפך מהבטן אל הגב ולפעמים גם מהגב לבטן.
• התינוק מרים את ראשו ללא קושי ומתבונן בסובב אותו בסקרנות.
• התינוק יכול לשבת, אם מוענקת לו תמיכה ראויה.
• התינוק, בשכבו על הגב, מכופף את ברכיו לכיוון הבטן, מגלה עניין בכפות רגליו ומשחק עימן.

התפתחות תקינה עד גיל 9 חודשים

• התינוק משמיע הברות (ניסיונות מתקדמים להפיק דיבור).
• התינוק מניע בחופשיות את זרועותיו ותופס בחפצים שסמוכים לו.
• התינוק, לאחר שהושב, נותר יציב ואינו זקוק לתמיכה.
• התינוק, בשכבו על הבטן, מניע את עצמו על גחונו (זחילת גחון).

התפתחות תקינה עד גיל 12 חודשים

• התינוק מדבר בשפה שיצר בעצמו ומתבל אותה במילים ספורות משפת מבוגרים.
• התינוק מתיישב בכוחות עצמו ואף מוחא כפיים.
• התינוק נאחז בדברים שונים ומושך את עצמו למצב עמידה.
• התינוק זוחל על גחונו (זחילה אינדיאנית), על ידיו וברכיו (זחילת שש).

התפתחות תקינה עד גיל 15 חודשים

• התינוק נעמד על רגליו מבלי להיעזר בדברים ואף מתחיל ללכת.
• התינוק מדבר עם אוצר מילים מובנות שהולך וגדל.
• התינוק מתקשר עם הסובב אותו, ובהתאם למתרחש בקרבתו.

 

איחור התפתחותי

איחור התפתחותי הוא דבר יחסי, וברוב המקרים הפער שנצפה בהתפתחות נסגר מעצמו בחלוף הזמן. איחור בהתפתחות הוא, בחלק מן המקרים, תולדה של מנעמי החיים המודרניים (עגלות, עריסות, מנשאים ושאר אביזרים שמקלים על ההורים) שמותירים את התינוק שכוב על גבו שעות ארוכות סביל וחסר מעש. איחור התפתחותי הוא לעיתים גם תסמין מוקדם לבעיות רקע קלות או חמורות, ולכן, בכל מקרה של חשש, אין להסס ויש לפנות ללא דיחוי למומחים להתפתחות כדי לבצע הערכה מקצועית מקיפה ולאבחן מוקדם ככל האפשר בעיות שדורשות טיפול והשגחה מיוחדים.