משנת 1992 קיימת הנחייהשל משרד הבריאות להשכיב תינוקות על הגב מחשש למוות בעריסה. ההנחייה מתבססת עלמחקרים שמראים קשר בין תנוחות השינה של התינוק לבין הסיכון למוות בעריסה. ממצאיהמחקרים מראים שהסיכון למוות בעריסה יורד ב- 50% אם התינוק ישן על גבו. ברור שלשכיבהממושכת על הגב יש מחיר שמתבטא לעיתים בעיכוב בהתפתחות המוטורית.

מאת: שרי בומפלד, מטפלת ומעבירה סדנאות בליווי התפתחותי ובשיטת פלדנקרייז, מתמחה בהפעלת תינוקות על פי שיטת Child'Space ו"צעד ראשון"

 משנת 1992 קיימת הנחייה של משרד הבריאות להשכיב תינוקות על הגב מחשש למוות בעריסה. ההנחייה מתבססת על מחקרים שמראים קשר בין תנוחות השינה של התינוק לבין הסיכון למוות בעריסה. ממצאי המחקרים מראים שהסיכון למוות בעריסה יורד ב- 50% אם התינוק ישן על גבו.

המחקר הראשון שממצאיו הצביעו על היתרון בשינה על הגב נערך בניו-זילנד, ומאז מחקרים דומים בארצות שונות שבו ואוששו את הממצאים. הניסיונות להסביר את הממצאים הנ"ל הם לא חד משמעיים, והתעלומה של מוות בעריסה עדיין לא נפתרה.

נתון משנת 2005 מראה שמתוך 143,657 ילודים, ל- 52 תינוקות  מיוחס מוות בעריסה

(0.03%).

 

כעת כבר ברור שלשכיבה ממושכת על הגב יש מחיר:

 

• שנתו של התינוק לא עמוקה. הוא מתעורר לעיתים תכופות, ואפשר לראות שרפלקס מורו (הבהלה) פעיל במיוחד. ההסבר המשוער לכך הוא, שבשכיבה על הגב האברים הפנימיים של התינוק חשופים ולא מוגנים. בשכיבה על הבטן האברים הפנימיים מוגנים על ידי השלד. אם נתבונן על בעלי חיים בטבע, לא נראה אותם ישנים על גבם.

 

• שכיבה ממושכת על הגב לא מאפשרת כמעט תנועה. חוסר תנועה מביא להצטברות של מתח שרירי ולנוקשות. השכמות מתקרבות זו אל זו מאחור ומתקשחות. החזה מוגבה ומתקשח. הנוקשות שנוצרת, לא מאפשרת בהמשך את ההפרדות הנחוצות לתנועה חופשית וגמישה, והנוקשות בשכמות לא מאפשרת שימוש נוח ויעיל בידיים. מתח שרירי שלא מתפרק בתנועה, יוצר אי שקט המפריע לשינה רגועה. לאמהות כבר ידוע שעל פי רב, בסיומו של שיעור בליווי התפתחותי, נופלת על התינוק שינה ערבה בדרכו הביתה.

 

• כשהתינוק שוכב על גבו, הוא מביט סביבו ללא מאמץ, והכול מוגש לו מבלי שינסה להגיע בכוחות עצמו לאן שיחפוץ. ממצב זה של נוחות, ברור ששכיבה על הבטן תהפוך למצב של מצוקה. על הבטן התינוק חייב להרים את ראשו כדי להתבונן, והוא נאלץ להתאמץ כדי להגיע אל מה שיחפוץ. הגירוי הסביבתי והרצון לנסות ולהגיע, הם אלו שמניעים אותו לתנועה ולזחילה, ולהמשך התפתחותו התנועתית והקוגנטיבית.

 

• כדי לנוע קדימה המבט צריך להיות מכוון אל כיוון התנועה. בשכיבה על הגב, המבט פונה אל התיקרה, וכך לא נוצר שום כיוון ורצון להתקדם.

 

• בשכיבה על הבטן, המאמץ להרים את הראש, להושיט את היד, להשיג ולהגיע – מחזקים את התינוק ודוחפים אותו להמשך התפתחותו התנועתית.

 

• תינוקות ששוכבים מרבית הזמן על הגב, או לחילופין ישובים ממושכות בסלקל ובטרמפולינה, נאלצים לתרגל רק את כיוון התנועה קדימה. חוסר הגיוון התנועתי יוצר חוסר ארגון במערכת, ושיבוש בסדר התקין של ההתפתחות התנועתית. לרב הם ידלגו על זחילת הגחון, ולפעמים גם על זחילת שש, ויתקדמו על ישבנם. החסך הזה בתרגול ובהתנסות המגוונת עלול להפריע בהמשך ביציבות, בארגון התנועתי, באוריינטציה, בקואורדינציה ובקשב. במקרים רבים הזחילה תתבצע בחוסר יעילות, למשל ע"י משיכה בידיים ללא שימוש ברגליים, או ללא הצלבות, או באי סימטרייה וכד'.

 

כעת כבר ברור שהשכבת התינוק על הגב מחייבת התערבות, עזרה ופיצוי על החסכים שנגרמים לו. ליווי התפתחותי הוא לכן נחוץ, וככל שמקדימים לעשות זאת, כך ייטב לתינוק ויוקל לאם.