מרגע, שנולד תינוק חדש, אימהות שומעות בכל מקום כמה זה חשוב לשכב על הבטן. בטיפת חלב ממליצים להשכיב על הבטן בכל הזדמנות. השכנות יודעות לספר מניסיונן, כיצד הן התמודדו עם השכיבה של תינוקן על הבטן וכיצד לא ויתרו, גם כשהיה קשה ומאתגר.

 

גודל ראשו של התינוק, שרק עכשיו נולד, הוא כרבע מגודלו של הגוף. רק לצורך הבהרה, אוסיף ואומר כי אצל עובר בן 3 חודשים, אורכו של הראש הינו 

כמחצית מאורך הגוף ויחס זה משתנה עד ללידה. 

אם נשכיב תינוק על בטנו, נראה כי הוא מתקשה בהרמת ראשו הכבד וע"מ להצליח במשימה, הוא יהיה חייב לגייס את מלוא הכוחות ולהתאמן יום-יום, לצורך השגת 

המיומנות הנדרשת.

ככל שנקדים להשכיב תינוק על בטנו, כן ניטיב עמו, שכן השכיבה על הבטן תהפוך לחלק מהשגרה היומיומית.

 

בעקבות המלצת משרד הבריאות, משנת 2000, לא להשכיב תינוקות בזמן השינה על בטנם, תינוקות רבים אינם נחשפים לשכיבה על הבטן בזמן הערות, 

דבר שגורם לעיכובים התפתחותיים ולחוסר סימטריה תפקודית.

 

במאמר זה אמנה בפניכם את החשיבות שבשכיבה על הבטן:

 

התינוק נולד ללא העדפת צד (השלב הזה מגיע בסביבות גיל שנתיים). לכן, חשוב לשמור על סימטריה מוטורית, הן בפעולות של התינוק והן בפעולות של ההורה. כלומר: כל פעולה, שעושים בצד ימין, חשוב לבצעה גם בצד שמאל.

אם מרימים את התינוק בצד ימין, חשוב להרים אותו גם בצד שמאל. אם מלמדים תינוק להתהפך, חשוב ללמדו להתהפך גם לצד השני.

 

טורטיקוליס הוא מצב בו המנחים של הצוואר ושל הראש של התינוק אינם סימטריים. קיים טורטיקוליס מולד (כתוצאה מהמנח ברחם) וטורטיקוליס נרכש. במצב כזה יעדיף התינוק להפנות את ראשו לצד אחד בלבד באופן קבוע בשל חוסר איזון של שרירי הצוואר.

שכיבה על הבטן תאפשר תנועה חופשית של הראש לשני הצדדים:  לימין ולשמאל. כעת התינוק פנוי להביט בחופשיות על סביבתו ולהפנות מבט לעבר קול מוכר.

 

מצב של שכיבה ממושכת על הגב עלול לגרום למצב של השטחה ועיוות הגולגולת. אצל תינוקות, אשר מרבים לשכב על גבם, ניתן לראות דלילות בשיער, באיזור עליו שכב התינוק.                                                                         

שכיבה על הבטן והרמת ראש באוויר תמנע את השטחת הגולגולת, כתוצאה משכיבה על הגב.

 

אי שכיבה על הבטן תגרום לעיכוב ברכישה של אבני דרך מוטוריות: הרמת ראש והשענות על אמות (ובהמשך – על כפות הידיים), התיישבות וישיבה, זחילה, היעמדות ועמידה ועוד).

בזמן הרמת הראש, דוחפות כפות הידיים את המשטח, עליו שוכב התינוק. בתחילה התינוק נשען על האמות ומרים את ראשו ובהמשך הוא נשען על כפות ידיו וראשו מורם גבוה יותר, מעל הרצפה ככל שהידיים תדחופנה חזק יותר ובאופן יציב, כך יעלה הראש גבוה יותר.

בזמן התיישבות מרכז הגוף נשאר באוויר (בניגוד לשכיבה על הבטן) כף היד, אשר דוחפת את המשטח, תורמת להרמת הגוף באוויר.

גם בזמן ישיבה הידיים בצדי הגוף, תומכות ודוחפות את המשטח.

בזמן היעמדות, הידיים דוחפות את המשטח (רצפה/שטיח/מזרן), בזמן שהגוף מתרומם באוויר ונישא כלפי מעלה.

בהמשך, הידיים דוחפות משטח גבוה יותר (כמו: כסא / שולחן) ותומכות בגוף האנכי לרצפה.

 

תינוק, אשר למד לדחוף משטח, ידע לבלום את עצמו בעת נפילה, בשלב של תחילת הליכה.

 

דחיפת המשטח באמצעות ידי התינוק , תכריח אותו לרפות את אגרופיו ולשטח את אצבעותיו.

כעת גם יהיה פנוי להושיט יד לחפץ ולתפוס אותו.

 

 

אם כן, אסכם ואדגיש את החשיבות ההשכבה על הבטן.

אמהות רבות מדווחות על קושי והתנגדות של התינוק לשכב על הבטן, כשלמעשה, ההתנגדות נובעת מקושי מוטורי – פיזי, מבנה פיזי (ראש גדול ולא פרופורציונלי לגוף) וחולשה של חגורת הכתפיים והצוואר.

אחת הדרכים להתמודד עם הקושי, כפי שהזכרתי בתחילת המאמר, היא – להשכיב את התינוק, כבר מיומו הראשון, על הבטן ולהפוך את ההתמודדות להרגל יומיומי.

 

משך זמן השכיבה על הבטן יכול לנוע מכמה שניות לכמה דקות וחשוב לבצעה מספר פעמים ביום (ככל שיהיו יותר תרגולים, המיומנות תשתפר).

כל הורה מכיר את התינוק שלו ויודע מה סף התסכול שלו. 

בזמן ההשכבה על הבטן, שימו לב האם התינוק שלכם נינוח, כשהוא נמצא על בטנו האם התינוק שלכם רגוע? שימו לב מתי הוא מאבד סבלנות ומתעייף.

התרגול צריך להיות מהנה ולא דבר שנוא. לכן, כשתינוקכם מאותת לכם שנמאס לו, הרימו אותו אליכם וערסלו אותו בזרועותיכם.

 

למעשה, מרגע שתינוק רכש את מיומנות השכיבה על הבטן והרמת הראש, הוא מבלה את רוב שעות העירות שלו על הבטן, כשהוא עסוק בגילוי ובחקר הסביבה שלו, הוא פנוי להתבונן סביבו תוך הנעת הראש ימיה ושמאלה וכן הוא פנוי להשיג את אבני הדרך הבאות בהתפתחות, כגון: זחילה על גחון, זחילת שש וכדו'.