היום השוק עמוס במוצרים מעודדי התפתחות. החל מסרטים ותכניות לתינוקות ועד לצעצועים וגאדג'טים מתוחכמים. במאמר זה נדון באחת השאלות שמעסיקות ביותר את ההורים: איך ליצור סביבה התפתחותית תומכת ולעודד את התפתחות התינוק.

מאת: יעל סול, מאבחנת ומדריכה להתפתחות תינוקות

ביצירת סביבה התפתחותית תומכת אין הכוונה כי צריך לסדר את חדר התינוק או את הבית ולמלא אותו בצעצועים "תומכי התפתחות". לא צריך גם לשלוח את הילד לארבעה חוגים במקביל או לצפות ממנו שידע קרוא וכתוב כבר בגיל שנתיים. סביבה התפתחותית היא קודם כל אנחנו, ההורים. עלינו  לאפשר לתינוק להתפתח נכון בהתאם לסביבה בה הוא גדל (תרבות, אקלים וכו') ולשלב בו הוא נמצא.

 

יצירת סביבה התפתחותית מתבטאת במספר דרכים, אך החשובה מביניהם היא הדרך בה אנו מגיבים והמענה שאנו נותנים לתינוקות שלנו.

את המושג "אם טובה דיה" טבע דונלד וודס ויניקוט ומשמעותו היא מתן מענה נכון לתינוק. בהדרגתיות, המענה הנכון מתמעט והתינוק לומד לדחות סיפוקים ולווסת את רגשותיו. כך לדוגמא, כאשר תינוק יוצא מרחם אמו, יש לו צורך בסיסי במגע, קול ותנועה בדיוק כפי שיש לו צורך באוכל. התינוק, שעדיין לא למד לדבר ולהגיד לנו מה הוא צריך, מבקש מאמו ע"י בכי, שתענה לצרכיו.

התפתחות סנסומוטורית (סנסו – חושי, מוטורי – תנועתי) מתבצעת בעזרת גירוי. ככל שהתינוק יקבל יותר סוגי מגע (עמוק, עדין, מרקמים שונים) וככל שיחווה יותר תנועה, כך יתפתחו אצלו החושים הסנסומוטוריים וע"י כך הוא ילמד להתהפך, לזחול, ללכת וכו'. בנוסף, ע"מ שתינוק יממש את מלוא הפוטנציאל שלו עליו לשכב על הבטן, על הגב ועל הצדדים. כאשר תינוק מכיר את כל צידי גופו, הוא יוכל לעבור בקלות ובצורה נכונה ומאורגנת מתנוחה לתנוחה (מהבטן לגב והפוך, מהצד לישיבה ועוד).

כיום, במציאות בה טרמפולינות ונדנדות הן מתנות לידה פופולאריות ביותר, תינוקות רבים לא שוכבים מספיק זמן על הבטן ועל הצדדים, לא מקבלים מספיק מגע והתנועה היחידה שהם מכירים היא תנועת הרטט בטרמפולינה או תנועת הנדנדה הביתית.

בכל חנות צעצועים או חנויות המתמחות בתינוקות ניתן למצוא צעצועים מעודדי זחילה. כהורים, אנחנו יכולים לעודד זחילה ע"י תרגילים פשוטים שנעשים בצורת משחק ובכך לחסוך עשרות אם לא מאות שקלים ולהרוויח זמן איכות עם הילדים באותה הזדמנות.

 

התקשורת מתפתחת אצל התינוק בהתאם לתקשורת שהוא חווה מהסביבה. אחרי הימים הראשונים של ההתלהבות וההתרגשות שלאחר הלידה, התינוק ואמו נשארים לבד בבית. אמא עייפה ומייחלת לתינוק נח ושקט ובואו נודה באמת, תינוק שרק נולד עדיין לא מעניין במיוחד וכל מה שהוא יודע לעשות זה לאכול, לבכות ולישון. מגע הוא עיקר התקשורת עם התינוק בימיו הראשונים ובהמשך התינוק לומד ליצור קשר עין, לחייך באופן רצוני, להגיב לצלילים שונים וכן הלאה.

 

ההתפתחות הרגשית של התינוק נעשית ע"י מכלול של תגובות והתנהגויות של הסביבה ההתפתחותית. מהירות התגובה של ההורה, המענה שמקבל התינוק כאשר הוא בוכה, החשיפה למרקמים שונים ולסוגי מגע שונים והתקשורת עם התינוק הם חלק משמעותי בהתפתחותו הרגשית. לכל אלה נוספים גם הביטחון שמשדר ההורה, ההתנסויות שההורה מאפשר לתינוק לחוות או ההימנעות ממתן התנסויות/חוויות וכו'. בעצם כל דבר שאנחנו עושים משפיע על ההתפתחות הרגשית של ילדינו, גם בינקות וגם בעתיד.

 

בעזרת מספר טיפים פשוטים נוכל ליצור לילדינו סביבה התפתחותית תומכת:

• לתת לתינוק להיחשף לטקסטורות ומרקמים שונים. במיוחד עכשיו כשחם, אפשר להפשיט את התינוקות ולהשאיר אותם רק עם חיתול. לעבור על כל גופם עם סוגי בדים שונים, ליפה, סקוצ'ים, כדורים תחושתיים וכו'. להתחיל קודם עם הטקסטורות העדינות יותר ובהדרגה להגיע לגס ביותר. במיוחד לתינוקות שקשה, חשוב להמשיך ולשפשף את גופם ע"מ להרגיל אותם לקבל מגוון רחב יותר של מרקמים וטקסטורות שונות.
• להניח את התינוק על הבטן, על הגב ועל הצדדים גם בזמן השינה וגם בזמן הערות (שכיבה על הבטן בזמן השינה תיעשה רק במידה וההורה יכול לעמוד ליד התינוק, להניח עליו יד ולוודא שהוא נושם). במיוחד כאשר לתינוק קשה עם תנוחה מסוימת, להרגיע אותו במידה והוא בוכה ולהחזיר אותו לאותה תנוחה ע"מ להעביר את המסר: "אני סומכת עליך שאתה יכול להתמודד עם הסיטואציה הזאת, יחד עם זאת, אני פה אם תצטרך אותי ומלווה אותך בהתמודדות עם הקושי".
• לגעת. במקביל לאביזרים (בדים וכו') שאיתם מומלץ לגעת בתינוק ובמקביל להמלצה להניח את התינוק על משטח בתנוחות שונות, חשוב להרים את התינוק ולחבק ולגעת במגע עמוק שמגיע עד השרירים. לא לפחד מפינוק, תינוקות זקוקים למגע ולתחושת הביטחון שהוא מעניק להם. אפשר לגעת גם כאשר התינוק שוכב על משטח. לשפשף את גוף התינוק בעזרת הידיים שלנו, לכווצ'ץ' את גופו (לא חזק מדי אבל באופן בו המגע יגיע עד השרירים ויהיה מורגש מאוד) ולטפוח עליו. המגע העמוק עוזר לתינוק להכיר את גופו ולהיות מודע לאיבריו ומקנה לו תחושת ביטחון.
• ליצור קשר עין, לחייך, לדבר ולשיר עם התינוק כבר מהיום הראשון. בהדרגה התינוק יפקח את העיניים וילמד ליצור קשר עין, יחייך ויגיב לצלילים וקולות שנשמיע. ככל שנתקשר יותר עם התינוק כך הוא ילמד לתקשר בחזרה.
• ולסיום, אחד הטיפים החשובים ביותר הוא לתת לתינוק לחוות ולהתנסות. לדוגמא, כאשר התינוק מתחיל לזחול, הוא יזחל מתחת לשולחן ומתחת לכיסא. ע"מ לאפשר לו להתמודד עם מצבים שונים ומכשולים ולהעביר את המסר שאנחנו סומכים עליו שהוא מסוגל להתמודד, ניתן לו לזחול וגם לצאת מתחת לשולחן או מתחת לכיסא מבלי שנזיז את הרהיטים ונפנה לו את הדרך (כמובן שצריך להיות בהשגחה מלאה ע"מ שלא יפגע).

באותו הקשר, כאשר התינוק מתחיל להיעמד, בד"כ הוא נופל. במידה והתינוק עומד על מזרון (משטח פעילות, בתוך המיטה, ג'ימבורי וכו'), רצוי לאפשר לו ליפול. לרוב תינוק שמכיר את חווית הנפילה יעיז יותר להיעמד וללכת. תינוק שנפל ולא קיבל פידבק שלילי או טראומטי מהנפילה כבר יודע שנפילה היא לא דבר נורא כל כך והוא יכול לנסות שוב ושוב גם אם הוא נופל. גם פה אנחנו משדרים לו את המסר שאנחנו סומכים עליו שהוא מסוגל, אנחנו לא נלחצים ממצב של נפילה ולכן גם לו אין מה לפחד.

 

לסיכום: מעבר למיקום גיאוגרפי, תרבות, גיל כרונולוגי והשלב בו נמצא התינוק, הסביבה ההתפתחותית של התינוק היא אנחנו ההורים ואנו משפיעים בצורה משמעותית על ההתפתחות הרגשית, התקשורתית והסנסומוטורית של ילדינו. מתוך ההבנה שאנחנו אחראים על התפתחות הילדים, כל הורה יבחר ע"פ גישתו והשקפת עולמו את הדרך בה הוא רוצה להשפיע על התינוק ואת הכלים אותם הוא רוצה להעניק לו.