טונוס הוא מתח שרירי, הנמדד במצב של מנוחה. מבדילים בין טונוס שרירי מוגבר (היפרטוניה) לבין טונוס שרירי חלש (היפוטוניה). כאשר הטונוס השרירי נמוך (היפוטוניה), נבחין שהתינוק רך וגמיש מדי. מצב של נוקשות שרירית או טונוס מוגבר (היפוטוניה) יתקשה התינוק ליצור את ההפרדות הנדרשות לתנועה חופשית וקלה.

מאת: שרי בומפלד, מטפלת ומעבירה סדנאות בליווי התפתחותי ובשיטת פלדנקרייז, מתמחה בהפעלת תינוקות על פי שיטת Child'Space ו"צעד ראשון"

טונוס הוא מתח שרירי, הנמדד במצב של מנוחה. מבדילים בין טונוס שרירי מוגבר (היפרטוניה) לבין טונוס שרירי חלש (היפוטוניה).

הטונוס התמידי בשרירים יוצר בהם מוכנות תמידית לפעולה, ולמעבר דינאמי מכיווץ להרפיה בהתאמה לתפקוד הנדרש. כאשר הטונוס גמיש, נוצרת אפשרות לתפקוד תנועתי יעיל, ולהתמודדות יעילה עם שינויים בלתי פוסקים כנגד כוח הכובד. המתח השרירי צריך להיות כזה שיאפשר מעבר תנועתי מהיר ממנוחה לפעולה, מכל מצב אל כל מצב נדרש.

המתח הפנימי של סיבי השרירים, והזמינות שלהם לפעולה, קשורים למצב של השריר עצמו, ולגירוי העצבי שמגיע ממערכת העצבים ההיקפית והמרכזית.

בטונוס שרירי נמוך השרירים יהיו רפויים מדי, ולא יוכלו להעניק יציבות טובה למפרקים, ובטונוס שרירי גבוה תהיה נוקשות שרירית, אשר תפריע לתנועה חופשית של המפרקים.

 

כאשר הטונוס השרירי נמוך (היפוטוניה), נבחין שהתינוק רך וגמיש מדי. בשכיבה על הבטן הוא יתקשה להרים את ראשו וחזהו, ובמצב אנכי הוא יתקשה לייצב את ראשו וגופו מול כוח הכובד.

לרוב, כאשר הטונוס השרירי נמוך, גם הרצועות המחברות בין המפרקים ארוכות מדי, וכך נוסף עוד קושי בייצוב המפרקים, ובצורך למאמץ שרירי נוסף בהתמודדות מול כוח הכובד.

בתנועה יעילה ומתואמת,ישנו שיתוף פעולה של מקסימום מפרקים, אבל כשהחופש המפרקי מוגזם, נוצר מעין נתק בתמסורת מהאיבר המתנועע אל שאר אברי הגוף.

כשנפעיל את התינוק, ניצור מצבים שיעודדו אותו לתנועה. ככל שהתינוק יתנועע יותר, כך ילכו שריריו ויתחזקו. נפעיל אותו כך שייווצר קשר יותר ברור בין איבר לאיבר, וכך נעורר תנועה שהיא יותר מתואמת ויעילה.

נשתמש בטפיחות ובמגע עמוק, אשר יגרו את שריריו לכיווץ ולפעולה.

 

במצב של נוקשות שרירית או טונוס מוגבר (היפוטוניה) יתקשה התינוק ליצור את ההפרדות הנדרשות לתנועה חופשית וקלה. האגן והחזה ינועו כמקשה אחת, ללא הרכות והגמישות האופייניים לתנועה שהיא יעילה ונוחה.

התינוק יתקשה בתנועות פיתול, וכפיפות צידיות וחזיתיות. התמודדותו מול כוח הכובד תהיה מסורבלת ונוקשה.

 

בהפעלת התינוק נעודד אותו לתנועות שיש בהן פיתולים, כפיפות צידיות וחזיתיות.

טפיחות ומגע עמוק יעזרו בהורדת רמת הטונוס, וכך תתאפשר לו תנועה חופשית יותר ונוחה.

כשהתינוק על גבו, נעודד קירוב רגליים אל הידיים ואל הפה (ראה וידאו).