המאמר שלפניכם מתייחס לזחילת גחון, הנראית כמו תנועה מוזרה קדימה יד ורגל נגדיות, כשההתקדמות הינה ללא הרמת הגוף מהקרקע, על בית החזה תוך הישענות על המרפקים (כמו זחילה אינדיאנית או זחילת לוחם).

מאת: שי זילברבוש – מומחה להתפתחות תינוקות וילדים ומורה בכיר לשיטת פלדנקרייז, מפתח שיטת "צעד ראשון" – מכשיר מדריכים להתפתחות תינוקות במסגרת מכללת "צעד ראשון"

 

כשאנחנו חושבים על תינוק זוחל, אנו רואים לנגד עינינו תינוק שעומד על "שש": כלומר מתקדם על ברכיו וידיו, שועט קדימה כדי לתפוס את החפץ ש"ברח" לו. זוהי הזחילה שכולנו מכירים.

 אבל המאמר שלפניכם מתייחס דווקא לזחילת גחון, הנראית כמו תנועה מוזרה קדימה יד ורגל נגדיות, כשההתקדמות הינה ללא הרמת הגוף מהקרקע, על בית החזה תוך הישענות על המרפקים (כמו זחילה אינדיאנית או זחילת לוחם). הורים רבים לא נותנים דגש לזחילת הגחון, וחלקם חושבים שהיא כה משונה, שאולי היא איזשהו שלב ביניים לזחילה ולפעמים הם אפילו בודקים האם זה בכלל בסדר לזחול כך.

 

זה לא רק בסדר – זה הכרחי. זחילת הגחון היא שלב מורכב וחשוב ביותר בהתפתחות הסנסומוטורית של התינוק. זוהי זחילה מאד מורכבת מבחינת היכולת הגופנית של התינוק ולמעשה היא משלבת את כל שלבי ההתפתחות אשר נרכשו ע"י התינוק עד כה, ביניהם: שכיבה על הבטן, הרמת ראש, תיאום בין חלק עליון לחלק תחתון, העברות משקל, התהפכויות, סיבוב סביב ציר ועוד.

 

בזחילת גחון תקינה משקל הגוף עובר בצורה סימטרית מאלכסון אחד לשני (יד ורגל נגדית), כך כל פעם יד ורגל נגדיות מבצעות את התנועה ע"י דחיפת הרצפה. בזחילה תקינה, הגב גמיש ותנועתי, הגוף עובד בצורה אלכסונית וסימטרית ובית החזה מתנועע בחופשיות לשני הצדדים תוך ביצוע כפיפה צידית ורוטציות (פיתול) תוך מעבר זורם בין תנועה לתנועה. בכדי להגיע לזחילת גחון תקינה על התינוק לעבור את שלבי ההתפתחות בצורה מיטבית ולשהות בכל שלב זמן המספיק למימוש כל המרכיבים התנועתיים המתקיימים בשלב זה.

 

זחילת הגחון מתחילה להתהוות בסביבות גיל 6-9 חודשים ולמעשה מאפשרת לתינוק להביא עצמו במודע ממקום למקום.

 

מזוחל לאדם שלם

נדיר למדי למצוא תינוק שזוחל על גחונו בצורה מאורגנת ושלמה. אך כאשר אנו רואים תינוק כזה, יש לנו הזדמנות להציץ לתוך העולם התנועתי הייחודי של המין האנושי – אל הבסיס הביולוגי העמוק של תהליך ההתפתחות.

 

לפי סברות מדעיות רבות, תהליך ההתפתחות של התינוק עובר דרך שכבות קדומות של המוח, שחלקן טבועות בתבניות התנועה של בעלי החיים. כאשר נראה תינוק זוחל בדרך נכונה בזחילת גחון -  מייד נוכל לדמות את תנועתה של הלטאה ותנועתו של התנין. בהמשך התינוק יעבור לזחילה על "שש", כמו בעלי חיים שהולכים על ארבע (כלבים, זאבים).

 

התינוק האנושי נושא את כל יכולות התנועה הקדומות הללו והן הבסיס להתפתחות התנועות הייחודיות המאפיינות את המין האנושי:

היכולת ללכת זקוף לגמרי, היכולת להיות יציב על משטח צר מאוד, לאחוז עם כל האצבעות ובעיקר עם האגודל והקמיצה, חיזוק חגורת הכתפיים ושרירי הגב (מרכיבים שמאפשר החזקת עיפרון), מערכת שיווי משקל מפותחת ועוד. גם יכולות "גבוהות" יותר, כמו היכולת לחשוב ולהרגיש, מבוססות על ההתפתחות סנסומוטורית נכונה. הזחילה כמו כל שלבי ההתפתחות ואפילו יותר משאר השלבים, משמשת כאמצעי תנועתי לבניית רשתות עצביות במוח ופיתוח מערכות קורדינציה ושיווי משקל.

 

לזחול גחון, לזחול נכון

תינוק שזוחל בצורה נכונה את זחילת הגחון – יוכל לפתח ביתר קלות את שאר המיומנויות, ויתקל בפחות בעיות התפתחותיות בגילאים מאוחרים יותר.

 

כדי להגיע לתיאום מלא ומדויק, עמוד השדרה חייב לתפקד באופן אופטימאלי, ולהניע את האגן שמניע את הרגל. חוסר תיאום קל שבקלים יגרום לכך שחלק מהתינוקות לא יזחלו על גחונם וידלגו ישר לזחילה על שש או שזחילתם תהיה לא מאורגנת. לדוגמא: תינוק שזוחל רק עם אלכסון אחד וגורר רגל, תינוק שמשתמש רק בידיו ורגליו נגררות מאחור, תינוק שזוחל אחורה במקום קדימה, זחילה על הטוסיק וכיוצא בזה.

 

זחילת גחון היא לא "אוטומטית" במציאות המודרנית ועם זאת – היא אבן בסיס חשובה במיוחד להטמעת יכולת התנועה הראשוניות. בלעדיה, ההתפתחות העתידית של התינוק והילד לא תהיה אופטימאלית. מסיבה זו, אנו ב"צעד ראשון" מציעים להכין את התינוק לקראת הזחילה חשובה זו.

 

תנאי סביבה נוחים התורמים לזחילה מיטבית:

קיימת חשיבות רבה לתנאים הסביבתיים אשר ההורים מספקים לילד בכדי שיאפשרו לו זחילה מיטבית, בניהם:

1.         לאפשר לתינוק יכולת לדחוף את הרצפה עם הרגליים – לחשוף את כפות הרגליים והרגליים, להוריד גרביים ומכנסיים, בכדי שיחוש את גופו כמה שיותר וטווח התנועה שלו יגדל.

2.         לאפשר לתינוק לשהות על משטח המתאים לזחילה כמה שיותר.

3.         גיוון משטחי הזחילה כמה שניתן - לאפשר לתינוק לחוות חוויות חישה שונות אשר יאפשרו למוח קבלת מידע תחושתי דרך גופו הבא במגע עם הסביבה – שטיח, רצפה, חול, דשא ועוד.

4.         אתגרי זחילה – לאפשר מדי פעם לתינוק לעבור מעל מכשולים שונים, למשל: רגלי ההורים, כריות, שמיכות. מכשולים אלו יאפשרו לתינוק לפתח את היציבות, מערכת שיווי המשקל, חיזוק חגורת הכתפיים ושרירי הגב, השימוש בהעברות משקל, שימוש במימד הגובה, כיוון הזחילה ועוד.

 

דוגמא לתרגילים אותם ניתן לתרגל בבית (ניתן לראות סרטון של התרגילים בקישור הבא):

הושטת ידיים קדימה

מנח התחלתי: התינוק שוכב על הכדור על הבטן.

תיאור התרגיל: לאחוז את התינוק ברגליים קרוב לאגן, הורה יושב מאחור על הברכיים, לשים צעצוע מלפנים. להניע את הכדור קדימה ואחורה. להשאיר את התינוק כלפי הרפה ולחכות שיתפוס את הצעצוע. להניח את הצעצוע בצד השני – גירוי היד השנייה.

הערות ודגשים:

יש לאחוז את התינוק באגן בצורה בטוחה. ניתן להעמיד רגל אחת בתשעים מעלות בכדי להיות יציבים יותר.

מטרת התרגיל:

תרגול הושטת הידיים קדימה תוך יישורן, הורדת בית החזה ושיפור מערכת שיווי המשקל.

דחיפה עם כפות הרגליים על הגב

מנח התחלתי: התינוק שוכב על הגב להניח כפות רגליים חשופות על הרצפה ברוחב האגן, לא קרוב מדי לטוסיק.

תיאור התרגיל: לאחוז ביד אחת את כפות הרגליים צמודות לרצפה וביד השנייה לבצע ניעות של הברכיים לכיוון שלנו. עם כפות רגליים עדיין על הרצפה לבצע הקפצות אגן. לדפוק עם כפות הרגליים ברצפה ולחכות לדחיפה.

הערות ודגשים:

את התרגיל יש לבצע עם כפות רגליים חשופות (ללא גרביים). עדיף לבצע על מזרן או משטח אשר יאפשר את החלקת הגוף עליו.

מטרת התרגיל:

לימוד יכולת הדחיפה עם הרגליים – המוח יודע לתרגם את יכולת הדחיפה על הגב לדחיפה על הבטן, התינוק למעשה למד, כשהוא מפעיל כוח בכפות הרגליים נגד הרצפה הוא מסוגל לנוע.

סיבוב סביב ציר

מנח התחלתי: התינוק שוכב על הבטן על הרצפה.

תיאור התרגיל: לגרות את התינוק לסיבוב הצידה ע"י צעצוע, אשר מוגש לו מהצד מאחור. לבצע את הגירוי לשני הצדדים.

הערות ודגשים:

חשוב לשים לב שהתינוק משתמש גם ברגליו בסיבוב – אם לא, קצת לטפוח עליהן ולתת להן את התחושה של הרצפה. בזמן הסיבוב התינוק אמור לבצע כפיפה צידית לכיוון אליו הוא מסתובב – כלומר צד הגוף מתכווץ. לשים לב האם הסיבוב זהה לשני הצדדים, במידה ולא לתת דגש על הצד שאליו הסיבוב פחות ברור.

מטרת התרגיל:

זהו השלב ההתפתחותי לפני זחילה, בו הילד חווה בפעם הראשונה את יכולת התנועה העצמאית ומצליח להגיע לחפצים בעצמו. שימוש בדחיפה עם כפות הרגליים והידיים. ביצוע כפיפה צידית לשני הצדדים.

 

ולסיכום, זחילת הגחון הינה שלב התפתחותי חשוב ביותר למהלך ההתפתחותי של התינוק. בזחילת הגחון התינוק מתחיל לראשונה בחייו באמת לנוע ולחקור את סביבתו, תוך מגע של גופו עם הסביבה והנעת גופו בצורה מגוונת ומורכבת. זחילת הגחון תשפיע בהמשך על המוטוריקה העדינה, התפיסה המרחבית , הקורדינציה, מערכת שיווי משקל, אחיזת עיפרון, טיפוס ועוד.

 

חשוב שתינוק ישהה בשלב זה לפחות מספר שבועות בכדי למצות את תהליך הלמידה. באמצעות יצירת סביבה התפתחותית מתאימה, ניתן לעזור לתינוק להגיע למיצוי יכולותיו ולמידה מרבית.