תדמיינו לכן, פינה בסלון עם מזרון פעילות, צעצועים מפוזרים מסביב ובקופסאות, בובות, מכוניות, "אוניברסיטה", טרמפולינה, סוגי רעשנים שונים, מובייל תלוי מהתקרה, בית בובות, שולחן יצירה עם כסאות פלסטיק, עמדת דיסקים עם מוזיקה מיוחדת לתינוקות וילדים ליד הטלוויזיה ועוד שלל אביזרים. הלול שעומד במרכז הסלון נראה כמו חצי חנות צעצועים כי בשלב מסוים כבר לא היה מקום בבית אז הוצאתם את התינוק מהלול והכנסתם לשם את כל הצעצועים והציוד. 

נשמע מוכר?! 

 

ועכשיו תדמיינו- חנות שוקולדים ענקית, מדפים מלאים בשוקולדים מכל הסוגים ומכל המינים, לבן, מריר, חלב, בצורות שונות ומשונות, בגדלים שונים, והריח.. עוד לא דיברתי על הריח... אתן ממש מסוממות. אתן עומדות במרכז החנות ומרוב התרגשות, מבחר, עוצמתיות שכזו – אתן פשוט נעמדות דום ולא זזות. לא מצליחות לבחור כלום. אולי מזה?! ואולי מההוא? רגע – אולי מהקופסא ההיא עדיף? אתן יוצאות משם בידיים ריקות כי לא הצלחתן לבחור (או להיפך, יוצאות משם בשקיות עמוסות בכל טוב ובכלל אתן לא זוכרות מה קניתן, מה המוכר אמר ומי היתה החברה שהמליצה על החנות הזו?)

מה שקרה לכן עכשיו בחנות השוקולדים היא תופעה ידועה שנקראת עומס יתר או גירויי יתר. כאשר אנו נמצאים במקומות גדולים כמו קניונים, סופר-מרקטים עם המון אנשים, צבעים, קולות ומוצרים רבים אנחנו כל כך מוצפים בגירויים שאנחנו נאטמים לסביבה.

 

קצת פיזיקה פשוטה (אני מבטיחה לא לסבך). חוק פיזיקאי בשם חוק ובר-פכנר אומר  

ככל שרמת הגירויים עולה – רמת התחושה/הרגישות יורדת וההפך. 

העומס שחוויתן בחנות השוקולדים (כן, כן... אנחנו עוד שם), מהריח, המגוון, השפע – הוא

תוצאה של הגירויים שהיו רבים יתר על המידה וחוסר היכולת שלכן לבחור נבע מכך שרמת הרגישות שלכן ירדה. התוצאה – יצאתן בידיים ריקות. 

 

לרוב אנחנו מניחים את התינוק על מזרן הפעילות, מצד אחד האוניברסיטה עם מוביילים תלויים מלמעלה, שלל צעצועים מסביב ואנו רוצות שהוא יעסיק את עצמו לבד וייתן לנו יותר מכמה דקות של שקט או סידורים בבית. ברגע שאת מסתובבת ומפנה את הגב, הוא מתחיל לקטר, להתלונן, לבכות ואת חוזרת אליו ולא מבינה בעצם מה הוא רוצה. הרי יש לו מלא משחקים סביבו והוא עדיין בוכה. רוב האימהות נוטות לחשוב ש'משעמם לו' או ש'נמאס לו מהר מהצעצועים' – אז יש לי חדשות מסעירות! התינוק שלכן מוצף. מוצף בגירויים רבים כל כך שאין לו את היכולת לסנן ולבחור. רמת הרגישות שלו יורדת, הוא מגורה יתר על המידה וכל זה גורם לרצות פשוט להיאטם. אנחנו כמבוגרים, יכולים ללכת מהמקום שמציף אותנו, לשנות אווירה ולהתרחק. התינוקות שלנו לא יכולים לקום וללכת. הדרך שלהם להביע את ההצפה החושית היא באמצעות בכי או הפניית הראש למקום אחר. 

 

בגילאים מאוחרים יותר, כאשר התינוקות שלנו כבר יושבים ומתקדמים הם יאבדו עניין דיי מהר בצעצועים שמסביבם ויתקדמו לעבר מקום אחר. לעומת זאת, אם יהיה ליד התינוק משחק אחד או שניים סביר להניח שאיתם הוא ישחק יחסית לאורך זמן.

 

אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו הכל (או לפחות את מה שלא היה לנו) ואם אפשר, גם לקבל כמה דקות של שקט. אז אנחנו מניחים את התינוק על האוניברסיטה ומסביבו מלא צעצועים בגדלים שונים, כולם צבעוניים, רעשניים וחלקם אפילו מתנועעים באופן אוטומטי.

 

לפטופ, טלפונים ניידים, מכשירי טלוויזיה קטנים ובכולם נוכל למצוא שפע של סרטונים, מוזיקה, תנועה והכל בזמן שהתינוק יושב סטטי בעגלה, ללא יכולת תנועה ומולו גם מובייל עם צעצועים תלויים.

 

עוררות יתר והצפה חושית הן תופעות ידועות יותר כיום מאי פעם. בעקבותיהן ולרוב בזכותן מתגלים קשיים בשינה, קשיים באכילה שלא לדבר על קשיים חברתיים.

ישנם חוקרים שאומרים כי הגירויים הרבים הם 'המחלה' של התקופה שלנו. אנחנו בעידן של שפע בעיקר שפע טכנולוגי, תרבותי וחברתי. עידן של אין-סוף אפשרויות ובחירות.

ישנם מחקרים שמסבירים כי אחת הסיבות לעלייה במספר הילדים עם בעיות קשב וריכוז היא ההצפה החושית, העומס בכמות הגירויים גורם לילדים שלנו להיות מוצפים והצפה חושית גורמת לקושי בסינון גירויים ומכאן הדרך להפרעת קשב וריכוז קצרה.

 

ישנם תדרים שונים, איכויות שונות והיום ישנו דגש בעיקר על תדר של עוררות יתר. אני מציעה לכן, בואו ניתן לילדים שלנו איכות שונה, את התדר השונה, את התדר של השקט.

אז – לחשוף או לא לחשוף? לחשוף כמובן, אבל במידה. כיצד?

 

אחזו בתינוק שלכם בתנוחה שהכי נוחה לכם, החשיכו את החדר, כבו מכשירים ניידים/טלויזיות והתחילו להתנועע בחדר כשהתינוק שלכם על הידיים, זמזמו שיר רגוע, בלי מבט עיניים. פשוט להתנועע ברכות, ברוגע, בשקט. המטרה היא להיות נוכח בתדר אחר ולא למטרת שינה. 

 

 

קחו ארגז, הכניסו לתוכו את כל הצעצועים והחביאו את הארגז רחוק מעיניי הילדים. בכל כמה ימים תחליפו צעצוע אחר מתוך הארגז. שימו על משטח פעילות/שטיח משחק אחד ואם אתם ממש מתעקשים תוסיפו עוד אחד אבל לא יותר משני צעצועים ופשוט תנו לילד שלכם לחקור אותם. אז לחשוף לגירויים? כמובן שכן, אבל במתינות, במינון נמוך.

 

שבו ליד התינוק, דברו איתו ולא אליו או עליו. נסו להקשיב לו, להביט בו, תנהלו שיחה ואני מבטיחה שתגלו עולם קסום של תכונות שלא הייתן מודעות אליו.

 

בהצלחה

 

הכותבת: רקפת וורמסר, מדריכת התפתחות תינוקות מוסמכת, אמא ל- 3 ילדים, לומדת ל- BA בפסיכולוגיה. מאמינה באהבה, אופטימיות ואיזון.