התינוק מגלה את עצמו באמצעות גופו וחושיו, המודעות שיש לו על הגירויים שמסביבו או בתוך גופו נקראים תחושות, וכדי שהתינוק יוכל להכיר ולהתוודע אל העולם שמחוצה לו, חשובה קליטת המסרים המגיעים אליו דרך החושים, שהם אלה המשמשים לו כאמצעי תקשורת אל עצמו ואל העולם הסובב אותו, כמגן וכאזהרה.

מאת: ד"ר שולמית רונן – תרפיית אור צליל וצבע

טיפים לקריאת שפת גוף של תינוקות - כיצד מזהים מצוקה  

לידתו של התינוק חדש מביאה עמה שמחה גדולה למשפחה.

התינוק מגלה את עצמו באמצעות גופו וחושיו, המודעות שיש לו על הגירויים שמסביבו או בתוך גופו נקראים תחושות, וכדי שהתינוק יוכל להכיר ולהתוודע אל העולם שמחוצה לו, חשובה קליטת המסרים המגיעים אליו דרך החושים, שהם אלה המשמשים לו כאמצעי תקשורת אל עצמו ואל העולם הסובב אותו, כמגן וכאזהרה.

קבלת מגע בתחילת החיים משפיע על התפתחותו של הילד בכול המישורים. הקשר עם ההורה בינקות הוא קשר חושי, המשפיע על התפיסה שלנו כלפי עצמנו, כלפי אחרים וכלפי העולם הסובב. המערכת החושית מהווה את הבסיס לביטחון עצמי, לאהבה עצמית, לדימוי גוף בריא ולנכונות ליצור קשרים עם אחרים.  כול זה מתגבש אצל התינוק כאשר הוא חווה את הדמות המטפלת כ"טובה" והמספקת לו אוכל, אהבה ומגע ברגע שהוא זקוק להם, תהייה בו האמונה שגם אנשים אחרים הם טובים. לתינוק, בנוסף להשפעת המגע על ההתפתחות הרגשית - חברתית קיימת השפעה חיובית של המגע על הגדילה וההתפתחות, שלאחר מכן באים לידי ביטוי בקשריו עם ילדים אחרים ובהפרעות למידה בהמשך.

המושג אמא נתפס אצל הרך הנולד כשילוב בין חמשת חושיו לדמות שהייתה איתו מהתחלה, הווה אומר, שיש לה צורה מסוימת - קול ייחודי, טעם של חלב, ריח מיוחד שהוא רק של האם, ומגע שלא דומה לשום מגע אחר ואליו הוא יחזור ויתגעגע כול ימי חייו.

דמות האב, הסבתא, או כול דמות אחרת, נתפסים אצל התינוק באופן מוחשי שוב על ידי שילוב החושים, וברור לתינוק שהדמות השנייה היא לא האם.

בתחילה הוא מגיב למצבים הישרדותיים, רעב, צמא, אי נוחות, הישרדות, חום וקור, כאבים, ולאחר מכן הוא מגיב לצרכיו – להשתייכות, להנאה ועוד.

 

בגיל הרך, בהעדר יכולת מילולית, התקשורת של התינוק מבוססת על בכי, השמעת קולות שונים ועל שפת גוף. המסרים של התינוק נקלטים על ידי סביבתו בבהירות, למרות שהם לא באים לידי ביטוי מילולי. 

• כאשר הוא רעב התינוק עושה בשפתיו ובלשונו תנועות יניקה.
• כאשר האוכל אינו  לטעמו הוא מעוות את פניו כאשר הוא מוגש לפיו.
• כאשר הוא רוצה שייקחו אותו על הידיים שולח את ידיו קדימה ומטה את פלג גופו העליון
• כאשר התינוק מזהה אדם הנעים לו בקרבתו הוא מחייך ופניו מאירות. 

 

ניתן להבדיל בארבע סוגי בכי אצל תינוקות:

1 – בכי המתחיל ב -  neh  , כאשר הלשון על החיך, מבטא רעב.

2 – בכי המתחיל ב -  owh  , המבטא בכי של עייפות.

3 -  בכי המתחיל ב – a   בהפסקות, מבטא בכי של גזים.

4 -  בכי המתחיל ב – e  , מבטא בכי של חוסר נוחות.

במקביל לשפת הגוף שלו, התינוק / ילד מבטא את הפירוש החושי לאנשים ומצבים.

חשוב לציין שבתחילה הוא מגיב למצבים הישרדותיים, כגון: רעב, צמא, אי נוחות, הישרדות, חום וקור, כאבים, ולאחר מכן, הוא מגיב לצרכיו – להשתייכות ולהנאה.

 

החשיבות שלנו כהורים להקשבה של שפת הגוף של תינוקות 

 החשיבות שלנו כהורים היא לשים לב לתנועותיו החד משמעיות, האם אנו משרתים היטב את צרכיו? האם כהורים אנו ערים למידת הנוחות שלו? מצב בריאותו? והאם כהורים אנו ערים להתייחסותו לאנשים מסביבו ועד כמה אנו מקבלים מידע על מצב רוחו?.

בהגיע התינוק לגיל שנה ורחישת מיומנויות שונות, וביניהם השפה, האימא היא השילוב של אותן חוויות שחווה בחמשת חושיו. במקביל, גם שאר החוויות שחווה על ידי החושים מתורגמים אצלו להבנה שפתית, למרות שמשתמש בין 2 – 15 מילים.

בתהליך החשיבה של התינוק שפת גופו מיתרגמת בהרגשה, למשל: כול הרגשות הבסיסיים אצל ילדים הם מאד ברורים וניתן לקרוא אותם כשפה. לדוגמא – סימני כעס, פחד, שמחה, גועל, אשמה ותחושת איום, נחשבים לרגשות בסיסיים.

ילד בעודו תינוק, לא למד את שמבוגרים לומדים, להסתיר את רגשותיהם.

כול הגורם טוב לילד, יבוא לידי ביטוי בשפת גופו – הוא יהיה גבוה יותר, זקוף יותר, ידבר בקול רם יותר ויראה יותר נוכחות. כול גורם שמפחיד ומציק – יצמצם את הנוכחות, את קולו. כול דבר שמכעיס את הילד הוא יפרוק את הכעס באחת משלוש הדרכים האוניברסאליות: f.f.f , אשר משמעותם הם תקיפה, בריחה וקיפאון.

מלחמה או תקיפה יבואו לידי ביטוי בכעס, בריחה תתבטא בבכי, קיפאון או שיתוק עשוי להתבטא בכניסה לחדר והימנעות בקשר. ככול שהבהלה והאימה גדולות יותר – העיניים והפה נפערים והגוף מצטנף/ מתכופף.

שפת גוף מעבירה מסר ברור לתינוק/ילד גם במילים וגם מקליטת התינוק את שפת גופו של  ההורה. לדוגמא - כאשר להורה אין סבלנות וקשה לו להקשיב לבכיו של התינוק או לצעקותיו, חשוב שניגש אליו ברכות ורוגע כי אם ההורה כועס, הבכי עשוי להתגבר. המסר עובר באמצעות שפת הגוף שההורה משדר לילדו.

סימני שפת גוף של ילדים שונים 

ידוע כי תינוקות וילדים משתמשים במגע עצמי לנחמה, לביטחון ולשם איזון פנימי.

נגיעה עצמית כדפוס הגנתי, כגון: נגיעה בפנים או הצלבת ידיים, מתרחשת במצבים של צייתנות, חרדה או לחץ, במצבים שבהם ילד הופרד מאימו, או כאשר אדם זר נכנס לחדר או כאשר הוא ננזף.

סוג נוסף של נגיעה עצמית מתרחשת כאשר במצבים מסוימים יש צורך להימנע מקונפליקטים עם ילדים אחרים במצבים המאיימים על הילד, כגון: כיסוי הפנים עם שתי הידיים, הצלבת הזרועות. לפי המחקרים שנעשו, נצפתה נגיעה עצמית בקרב ילדים קטנים. האזורים שבהם הילדים נגעו בעצמם היו אזורים הומוגנים, כמו: הראש, הגו, הרגליים וכפות הרגליים, זרועות וכפות ידיים, ואצל בנות העדיפו את הראש והידיים.

החוקרים סווגו את המחוות לשלושה סוגים: מנחמות, כנועות והגנתיות.

משמעות התנועות של נגיעה עצמית: נחמה – עיניים קבועות, גוף נוקשה, כיווץ פנים. רמזים של כניעה וצייתנות – הנמכת מבט, עצירה, כריעה, ודפוס הגנתי – ידיים מגינות על הפנים. (לקוח מתוך הספר – חושים ומפגשים בתנועה).

• ילד הנעלב שכועסים עליו, לעיתים יעשה תנועה של השענת הראש על כתף מורמת
• ילד שלא מבינים אותו או את רצונותיו, יבטא כעס, לעיתים על ידי חוסר הקשבה לדברי ההורה או בבכי  
• בושה – נחווית על ידי הילד כשהוא מותקף. כשהילד חש בושה, זהו שילוב של שני מרכיבים: כאשר מישהו חושף את קלונו, וכשמישהו כועס עליו. ילדים במקרה שכזה, מעוותים את פיהם, נושכים שפתיים, מסמיקים, הידיים שלובות וצלובות מקדימה לכיוון הראש, ובעצם, ניתן לומר, שכול שהילד רוצה, הוא להעלם.  

רגש זה משותף לכול הילדים על אף שבושה הוא לא רגש מולד, אולם הוא קשור להישרדות.

האם ללמד אותם גם שפת גוף נכונה? למשל, שמצביעה על תקשורת חיובית, חברותית וכולי?  

שפת גוף מורכת משני רבדים - הרובד האוניברסאלי - שזוהי מערכת סמלים לכול בני האדם, והרובד הנלמד - השונה מתרבות לתרבות, הילד קולט את שפת האם בטבעיות ובמהירות, וכך הוא גם קולט את שפת הגוף המקובלת במרחב התרבותי שבו נולד וגדל.

אינני יודעת אם ניתן ללמד שפת גוף את הילד, אולם ניתן לשדר באמצעות מסרים לא מילוליים, אותם ההורה שולח לילד שלו בדרך שהוא מקשיב לשפת הגוף וגם לביטוי המילולי.

ישנה חשיבות להבעת הפנים של ההורה לדבריו של הילד. הבעת הפנים של ההורה מהוות משוב, שלפיו בוחן הילד את רגשותיו. לדוגמא - כאשר הילד מספר משהו שמח ההורה מגיב בחיוך, וכשהילד מספר דבר מה עצוב ההורה שותף לדבריו, כהן תחושת עצבות על פניו, או כאשר  הילד מתלבט או שוקל את דבריו ההורה שומר על ארשת פנים ענייניות, ישנה חשיבות שההורה יקרב את פלג גופו העליון כלפי הילד ויהנהן בראשו ויחווה כלפי הילד מחוות שיראו לילד שהוא מרגיש אותו, ולא רק יאמר לילד שהוא מקשיב.

מחקרים שנעשו הראו, שכאשר הילד/תינוק הראה סימני מצוקה , והבעת הפנים של ההורים הייתה קפואה ולא השתנתה כאשר התינוק צחק או בכה, הילד גם כן חווה מצוקה.

התינוק עוקב אחר שפת הגוף ועל ידי כך, יוצר קשר בין המילים למצב הרוח שאנו שרויים בו. כל זה נותן ביסוס להתפתחות הדיבור שלו. אין חשיבות ל"מה" אנו מדברים איתו אלא ל"איך" אנו משתמשים במילים.

מעורבות החושים, כולל מוזיקה ושירים -  נותנים לילד עוד אפשרות כיצד לחבר מילים למנגינה על מנת ליצור אווירה רגועה, שמחה, רצינית או מלווה במצבי רוח.

היופי וההתרגשות שאנו חווים, כאשר התינוק מתחיל למלמל ולחקות את המיית הקולות בתגובה לקולות הוריו. תינוקות מבלים חלק גדול מזמנם כשהם מקשיבים לקולותיהם של ההורים, כחלק של הכנה להפקת הקול של עצמם.

המשוב החיובי שמלמולו של התינוק מעורר אצל הוריו,  חשוב לעידוד שהוא מקבל בכדי לעשות את הצעד לקראת התפתחות הדיבור.

התהליך של חיקוי הקולות שהוא שומע, גורמים לתינוק להתחיל ולהחליף את המלמול למילים. ישנם צלילים כה רבים בסביבתו, ובכל זאת הוא מצליח לפתח כישורי שפה משל עצמו.

לפי מחקרים שנעשו, אין קשר מוכח בין דיבור מוקדם לאינטליגנציה, אולם, התפתחות לשונית מוקדמת תעניק לילד יתרון בתקשורת עם אנשים אחרים ולימוד מהם.

התחושה המתגבשת היא, שילד משתמש בשפה בשתי דרכים:

• הוא מאזין לקולות ומתרגם אותם בדרכו על פי הצלילים. זה מה שמאפשר לו לפענח את הקולות שהוא שומע.
• כישורי ההבעה המאפשרים לו להשמיע קולות, כך שהוא מתקשר עימנו באופן מילולי. והחשוב, שכאשר ישנו עידוד ליכולותיו התקשורתיות, ישנה חשיבות להתמקד הן בשפת הביטוי שלו והן בשפה שהוא קולט.

ישנה חשיבות לדרך ולצורה שאנו מדברים עם התינוק, ליצירת קשר עין בכל הזדמנות, בכדי שיוכל לראות ולהרגיש את המתלווה למילים, להבעת הפנים השלווה כאשר משכיבים אותו לישון.

 תקשורת רגועה, שלווה, נינוחה ונעימה, תיצור אצל התינוק (לטווח ארוך) יכולת ליצור קשרים טובים יותר עם אנשים. ישנם אנשים שמעצם המפגש איתם יהיה חיוך, מלמול והנאה, והעיניים מדברות ומגיבות. וישנם אנשים שכמו שהתינוק רואה אותם, מתחילים לבכות בבכי קורע לב, חשוב שנהיה ערים לכך, כי זו הדרך שבה הם "מדברים  ומגיבים" על אף שאינם משתמשים בשפת הדיבור הרגילה.

ניתן לומר, שכאשר ההורים קשובים לילד, שפת הגוף תחווה הקשבה אליו. הקשבה  - זהו מושג חושי ולא רק קוגניטיבי, ועל כן, חשוב שההורים יהיו קשובים לחושיהם שלהם ולשפת גופם בכול מעודם.