עיקר התפתחות הראייה מתרחשת אחרי הלידה. ההתפתחות נעשית בקצב מואץ בחדשים הראשונים לחיי התינוק ואחד מתפקודי הראיה הראשונים שמתפתחים הוא תנועת העיניים המאפשרת לעקוב אחר חפצים בתנועה, תוך יצירת גירוי באזור המתאים במוח.

 

 

- בימיו הראשונים, ראייתו של התינוק מטושטשת והוא קצר רואי. הוא מסוגל להבחין בין חושך לאור ולזהות דמויות ותנועות של גופים.

 

- בין הגילאים 4-6 שבועות מתפתחת יכולת מיקוד, כך שהילד מסוגל למקד את המבט באם המיניקה וליצור עמה קשר עין. למעשה, הוא מזהה אותה בשלב מוקדם יותר, על פי ריחה, קולה ומגעה.

 

מחקרים מראים שתינוקות מסוגלים להבחין באופן חלקי בצבעים. אף על פי שההבחנה בין צבעים מתפתחת כבר בחודשים הראשונים לחיים, הרי שיכולת לקרוא לצבע בשמו בא לידי ביטוי רק בסביבות גיל שנתיים – שלוש.

 

- בין הגילאים 2-3 חודשים מתפתחת היכולת לעקוב אחר חפצים נעים. בגילאים אלה יכול התינוק לעקוב אחר מוביילים ועצמים הנעים בשדה ראייתו וכמובן אחרי דמויות הוריו ואנשים אחרים המצויים סביבו. הראייה הולכת ומתחדדת בהדרגה ככל שהילד גדל.

 

-  בין הגילאים 3-5 שנים מגיעה חדות הראייה לרמה זהה לזו של מבוגר. תנאי הכרחי להתפתחות תקינה של הראייה הוא קיום גירויים ויזואליים בסביבתו של התינוק. הגירויים נקלטים ע"י העין ומשודרים למוח. אצל התינוק תשדורות אלה מעודדות את התפתחות התאים המוחיים האחראים לראייה. מחקרים מראים שסביבה חסרת גירויים ויזואליים יכולה לגרום נזק. כך למשל, תינוק שנולד עם קטרקט (עכירות של העדשה הפנימית של העין) לא יכול לפתח ראייה תקינה למרות שבסביבה הטבעית קיימים גירויים. במקרים של מומים או בעיות ראיה נמנע מעבר של אינפורמציה מן העין למוח, וכך נמנעת התפתחות האזורים האחראים לראייה.

 

מומים המונעים מעבר אינפורמציה למוח: קטרקט של הילוד, עפעף צנוח, פזילה וכדומה.

 

תפקוד ראייה נוסף שמתפתח כבר בינקות הוא ראייה תלת ממדית או במילים אחרות, ראיית עומק. ראייה זו מאפשרת לנו להעריך את המרחק של המכונית הנוסעת לפנינו על הכביש, למזוג משקה לתוך ספל מבלי שישפך החוצה ועוד.

 

התפתחות ראיית העומק תלויה בראיה תקינה בכל עין, אך גם במנח ישר ומקביל של שתי העיניים (העדר פזילה). לכן, על אף שפזילה עד גיל 4 חודשים יכולה להיות תקינה ולפעמים מה שנתפס כפזילה הוא למעשה אשליה אופטית שנובעת ממבנה פניו של התינוק, חשוב לבדוק אם הילד אינו פוזל לאחר גיל 4 חודשים. במקרים בהם קיימת פזילה חיצונית וחזקה כדאי להיבדק עוד לפני כן.

 

הבדיקות המבוצעות ע"י רופא העיניים כוללות מלבד חדות הראיה ופזילה, גם בדיקה לאיתור הצורך במשקפיים (ניתן לאתר זאת אפילו בתינוקות וללא צורך בשיתוף פעולה מצדם), וכן בדיקה אנטומית הבודקת את המבנה של כל חלקי העין (דבר הנחוץ להתפתחות אופטימלית של הראיה). בדיקות אלה מיועדות לאתר בין היתר גם את מקרי העין העצלה מוקדם ככל האפשר על מנת להגביר את סיכויי הטיפול, שהנם גבוהים ביותר בגיל צעיר.

 

 

 

 

 

טיפ: דרך מעניינת לבדוק מה הילדים רואים היא להתבונן בציורים שלהם.

 

 

 

 

אפשר ללמוד רבות מציורי ילדים, אולם לא ניתן לומר שציורי ילדים משקפים את מה שהילדים רואים כשהם מתבוננים בעולם. באופן כללי, ילדים בגיל הגן מציירים בדרך כלל קונבנציות, ולא את העולם כפי שהם רואים אותו. את הקונבנציות הם לומדים כנראה, מהתבוננות בציורים הקלאסיים שבספרי הילדים. באופן כללי, אפשר לומר שהילדים מציירים יותר את מה שהם מרגישים מאשר את מה שהם רואים, לפיכך הביטוי ניכר באופן שבו מצויר הציור ולא בתוכן הציור. בארגון של אותם פריטים קונבנציונליים על הדף בעוצמת הקו של העיפרון, בעולם הצבעים שהילד משתמש בו, באופן הערבוב של צבעים וכו'. ניתן ללמוד על הציור רבות ממה שהילד אומר עליו או בזמן שהוא מדבר עליו או בזמן ששואלים אותו לגבי הציור. אינפורמציה נוספת שאפשר ללמוד מציורי ילדים עולה מציורי המשפחה שלהם. בציורים אלה אפשר לראות איך הילד תופס את המערך המשפחתי כאשר מתבוננים במיקומים של כל אחת מן הדמויות, באזורי הבית בו הם ממוקמים ובגדלים שלהם ועוד. לעיתים נשאלת השאלה האם יש מקום ללמד ציור בגיל הרך? ילדים מציירים ממילא, מאחר וזוהי דרך ביטוי קלה עבורם וצורת עיסוק החביבה עליהם. אין צורך לרשום אותם לחוג כדי שיצירו. אולם לימוד הציור יכול לעזור להרחיק את הילדים מן הקונבנציונלי, להעשיר את דרכי הביטוי שלהם, לאפשר להם לגלות חומרים חדשים, סגנונות נוספים והתמודדות עם עוד תכנים. כך למעשה ניתן להעשיר את החוויה שלהם ולשכלל את הכלים שלהם.

 

 

 

 

הסימנים שאמורים לאותת לנו למהר ולקבוע תור הם: