תינוקות נולדים עם חוש מישוש מפותח, אזורי התחושה הטובים ביותר הם בקצוות האצבעות ובאזור הפה. בשבועות הראשונים כל נגיעה קלה בתינוק עלולה לגרור תגובה של אי שקט ואף בכי. במשך הזמן המוח לומד לדכא את התגובות המוגזמות, והתגובה הופכת להיות תואמת לגירוי.

מאת: ד"ר שולמית רונן – תרפיית אור צליל וצבע

חוש המישוש הוא שחקן מרכזי בהתפתחות ההגדרה העצמית שלנו. הוא מסייע להתפתחות המודעות שלנו, על מיקומינו בחלל ועל יכולתנו לתקשר עם אנשים אחרים, על יכולת הפקת הדיבור שלנו ואפילו על יציבותנו – באמצעות תחושת המגע של רגלינו על הקרקע. בשונה משאר החושים, חוש המישוש "נמצא" בכל איבר. העור, האיבר הקולט את התחושות, הוא בעל יכולת תחושה נרחבת בהיותו פרוס על פני הגוף כולו.

המגע הוא צורך קיומי, ותינוק שאינו אוהב מגע או אינו זקוק למגע סובל כנראה מבעיה כלשהי.

"כאשר התינוק נמצא ברחם, הוא נמצא למעשה במגע תמידי וישיר עם מי השפיר שבתוכם הוא חי, הוא נוגע כל הזמן בדופן הרחם כאשר הוא מתנועע והוא אף מכניס את כף ידו לפיו". ברגע הלידה וביציאה לאוויר העולם מתבצע למעשה מעבר חד, ממגע תמידי לחוסר מגע. המגע מתחדש כאשר מניחים את התינוק על בטן אמו. הנינוחות שבתחושה המוכרת של המגע מתגלמת בזחילה שהוא יכול לבצע לכיוון הפטמה תוך כדי ניסיון לאחוז אותה בפיו, ולינוק.

"העיסוי בא למלא את מקומו של המגע ברחם". הכוונה היא: למגע מלא של כף היד על פני גוף התינוק תוך כדי שימוש במגוון תנועות: ליטוף, סחיטה וכו' מבלי להתמקד בסוג תנועה אחד ובמקום אחד. כאשר העיסוי נעשה עם שמן, האפקט חזק יותר ומהנה יותר. המגע יוצר אצל התינוק מודעות והכרות עם איברי גופו השונים. בעזרתו אנו מלמדים אותו אילו תנועות הוא יכול לבצע, דבר שישפיע בעתיד על התפתחות השרירים, המפרקים והקואורדינציה, וכן על המוטוריקה הגסה והעדינה.

"תינוקות נולדים עם חוש מישוש מפותח, אזורי התחושה הטובים ביותר הם בקצוות האצבעות ובאזור הפה. בשבועות הראשונים כל נגיעה קלה בתינוק עלולה לגרור תגובה של אי שקט ואף בכי. במשך הזמן המוח לומד לדכא את התגובות המוגזמות, והתגובה הופכת להיות תואמת לגירוי". בשנים הראשונות לחייו לומד התינוק להתאים את התחושות הנובעות מחוש המישוש לאלה הנובעות מחושים אחרים. הוא ממשש כדור ורואה את התמונה שלו, או שהוא לומד לקשר בין רעש שעושים גופים מסוימים לבין התחושה שלהם. במשך הזמן הוא רוכש מיומנות נוספת ולומד להפריד בין החושים. הוא יכול לשמוע רעשן כאשר עיניו עצומות ולדעת מהו החפץ. כלומר, נוצר שיתוף פעולה בין חוש המישוש והראיה. "התפתחות מערכת העצבים מאפשרת לילד לזהות ולהבדיל בין התחושות שהוא חש בשתי נקודות שונות של גירוי, בעוד תינוק יכול לאתר מקום אחד בלבד." להתפתחות חוש המישוש יש השלכות על מגוון רחב של תפקידים, כאשר התפתחות לקויה שלו עלולה ליצור בעיות מוטוריות, רגשיות וחברתיות. למרות זאת, לעיתים נראה שממעיטים בחשיבותו.

"העור הוא איבר התחושה המרכזי הקשור לחוש המישוש, ודרכו מתקבלת כמות גדולה מאוד של גרייה", ילד לומד בהגדרה להכיר את עצמו דרך המגע באיברים שונים של גופו. הוא לומד להבחין בין נגיעה חזקה לחלשה, אחיזה או רפרוף של האצבעות, וכן להבחין באיזה חלק של גופו הוא מרגיש את מגע. המישוש עצמו מתחיל בגיל צעיר ביותר, כאשר התינוק נוגע בסדין, מגרד אותו ולומד דרך המגע להכיר מרקמים שונים כמו רך, קשה, מחוספס, חלק וכו'.

"בשלב הבא הוא לומד להכיר וגם לחוש דרך הפה", בגיל שבו תינוקות נוהגים להכניס לפה חומרים שונים, הם לומדים להכיר את תכונות החפץ – רך, קשה, חלק, מחוספס, בעל זוויות או עגול. באמצעות חוש המישוש מקבל הילד אינפורמציה מגוונת ורבה על הסביבה ועל עצמו. למעשה, מכל פעולה מקבל התינוק גרייה תחושתית. הליכה על חול, על ריצוף, על דשא, מספקת תחושה מסוג מסוים והוא לומד להבחין האם התחושה נעימה לו או לא, והאם הוא רוצה לחזור אליה או להימנע ממנה להבא.

"פעמים רבות אנו עדים למצב שבו ילד יושב ובוכה בארגז חול, והסיבה היא שהוא פשוט לו נהנה ממגע החול על רגליו וגופו. מצב דומה יכול להתרחש בשפת הים, על דשא או בכל מפגש עם משטח בעל מרקם חדש/אאחר. תחושת ההנאה או חוסר ההנאה מהסביבה הפיזית מועברת דרך תחושת המגע".

מיכולת התחושה נגזר תחום שלם של יכולות לווסת לחץ ולהפעיל את כמות הכוח הדרושה, כדי להרים ולאחוז בחפצים. ילדים אשר אינם מרבים למשש בעזרת ידיהם ואינם מפתחים יכולת זו, עלולים לסבול מבעיות הכרוכות באחיזת חפצים והפעלתם.

הדרך המומלצת לנהוג עם ילדים בעלי רגישות יתר היא לרכך עבורם את התחושות הלא נעימות ע"י חשיפה איטית ומבוקרת לסוגי המגע אליהם מגיבים בחשש. ילדים שאינם אוהבים שנוגעים בהם בנגיעה מרפרפת עשויים ליהנות דווקא ממגע "בעל נוכחות", ולכן על ההורים לנסות ולשנות את סוג התחושה שהם מעניקים לילד. לעומת זאת, אצל ילדים בעלי תת תחושה ("היפו סנסיטיביות") כדאי לעורר את התחושה על ידי התנסויות שונות כמו הליכה על חול, או מגע עם בוץ, שימוש בצבעי מים ואפילו ציור על הידיים או הדבקת מדבקות על גופם והסרתם.

 

דרכים לעודד ולפתח את חוש המישוש

- בחודשים הראשונים לחייהם רוב התינוקות די פסיביים ולא מתפקדים כמעט בעזרת הידיים, ולכן בחודשים האלה חשוב להרבות ולגעת בהם. אחד היתרונות של חוש המישוש הוא יכולת הקליטה הרחבה שלו, ולכן כדאי לחבק וללטף גם בזמן האמבטיה, או כאשר מחליפים חיתולים. בחורף רצוי לחמם את החדר לטמפרטורה נעימה וחמימה אשר תאפשר לתינוק ליהנות ממגע גם כאשר הוא ערום. המגע בידיים מספק מעין תגבור וגירוי של עצבי המגע. אפשר גם לקחת בדים בעלי מרקמים שונים כמו מגבת, בד קטיפה, כותנה חלקה וכו' ופשוט להעביר אותם על גוף התינוק כדי להפגיש אותו בתחושות שונות.

- מגיל 3 חודשים ואילך, כאשר התינוק מתחיל לגעת בחפצים בעזרת הידיים, מומלץ לחשפו לצעצועים בעלי מרקמים שונים ומחומרים שונים – עץ, בדים שונים, פלסטיק קשיח או רך, בעלי מרקם המכיל בליטות של נקודות או בליטות של פסים, חלקים, מחוספסים וכו'. מומלץ להשתמש בבובות רכות ונעימות למגע, או בבעלי חיים מבדים בטקסטורות שונות. עבור התינוק, כל מפגש עם סוג שונה של חומר מעודד את תאי המוח מחדש.

- בגיל שנה הקפידו אף לציין בקול רם מהו  סוג החומר ומהי התחושה. למשל: "זה חלק", "תראה כמה שזה נעים" או "זה מחוספס וזה קצת קשה".

-  בגיל בו משלבים אכילת מזון מוצק, מומלץ להתגבר על תאוות הניקיון והסדר, ולתת לפעוט לחוש את המזון גם בידיים ובאצבעות. זו הדך שבה ילמד לחוש תחושות נוספות הקשורות למאכלים שונים.