רוב ההורים משתדלים שילדיהם יאכלו מזון טעים ובריא, אולם מגלים תוך זמן קצר שלקטנים יש טעם משלהם ובדרך כלל, הם מעדיפים את המוכר והמתוק על פני כל דבר אחר. הטעם המועדף השני הוא המלוח, אחריו החמוץ, והמר הוא בכלל מחוץ לתחום. "כנראה, שמסיבה זו אף ילד לא יסכים לאכול קישואים או חצילים…"

מאת: ד"ר שולמית רונן – תרפיית אור צליל וצבע

האם אפשר לשנות את הטעם של ילדים בבחירת האוכל? ממחקרים שנערכו בתחום, עולה שהמאבק נגד הטעם המתוק נדון לכישלון מראש. ילדים אוהבים ממתקים, וליתר דיוק כולנו אוהבים את הטעם המתוק עוד לפני יציאתנו מבטן אימנו. מחקרים הוכיחו שעוברים בבטן אמם שתו בהתלהבות רבה יותר מי  שפיר שהוזרק להם סכרין, בהשוואה למי שפיר רגילים. בלוטת הטעם של הילד מתפתחת כבר בהיותו ברחם אמו בשבוע 7-8 להריון, ובשבוע ה 13–14 הן כבר דומות לבלוטות הטעם של מבוגר. במחקרים שכוללים אולטרה-סאונד של עוברים ותגובותיהם לטעמים, אפשר לראות שהעובר יונק את מי השפיר ופולט אותם. "תוך כדי כך העובר מתרגל את חוש הטעם שלו כפי שהוא מתרגל את המוטוריקה שלו". חוש הטעם של העובר מושפע מהמאכלים שהאם אוכלת בזמן ההריון. ככל שתזונת האם תהא מגוונת יותר בזמן ההריון וההנקה, כך יגדל הסיכוי שהתינוק יקבל את המזון המוצק והמגוון ביתר קלות.

החשיפה המוקדמת לטעמים היא כפי הנראה הבסיס לחיבה למזון אתני. כלומר, ילדים למשפחות שאוכלות מזון עם תבלינים מסוימים התרגלו לטעמים המיוחדים האלה כבר ברחם אמם. אין לדעת עד כמה הטעם הוא תורשתי, אולם ידוע שיש אלמנט תורשתי בהעדפת טעמים מיוחדים במזון. הטעם שלנו נקבע ע"י קולטני טעם שמצויים על הלשון. גבשושיות הטעם מצויות על לשון ובהן יש קולטני טעם. יש אנשים שחשים בטעמים בעוצמה חזקה ויש אחרים שחשים טעמים בעוצמה חלשה – זה עניין גנטי לחלוטין.

הקולטן שקולט את גירוי הטעם – את מולקולת המתוק או המר – עובר בגנים. הקולטנים יכולים להבחין בארבעה טעמים – מתוק, מלוח, מר וחמוץ. מכיוון שהלשון היא איבר רגיש מאוד אנחנו קולטים באמצעותה גם את מרקם המזון שגם הוא משפיע על העדפות כאלה או אחרות.

 

האם החריף לא נחשב לטעם?

החריף הוא בעצם כאב שאנו חשים בלשון. אם ניתן לתינוק או לילד מאכל חריף הוא יסלוד מזה כי זה יכאב לו. אבל בהמשך הזמן, יש אנשים שלומדים לאהוב את הכאב ומפרשים אותו כטעם חריף.

לא זאת בלבד שתינוקות מעדיפים את הטעם המתוק, אלא מחקרים מלמדים שיש לו יכולת לשמש גם כמשכך כאב. ממחקרים שנעשו, התברר שכשנותנים לפגים ותינוקות שרק נולדו סוכר לפני ביצוע פעולות מכאיבות כמו לקיחת דם והחדרת עירוי, יש ירידה בביטוי הכאב אצלם. הכמות של הסוכר הניתנת היא כמה טיפות המוחדרות בתוך מזרק לתוך הפה או המוצץ. התמיסה ניתנת ליילודים שתיים עד חמש דקות לפני ביצוע הפעולה, מחקרים מראים שמשקה מתוק גם מרגיע תינוקות. כמות קטנה של נוזל מתוק שהונחה על לשונו של תינוק בוכה יצרה אפקט מרגיע מידי שנמשך כמה דקות. אולם לא כל התינוקות אוהבים את אותה מידת מתיקות. ישנה טענה, שתינוקות שאך זה נולדו מעדיפים בתחילה מתיקות עדינה, כמו מתיקות חלב האם. המתיקות של חלב האם היא בדרגה של 32 לעומת 100 של סוכר רגיל.

"דרגת המתיקות של חלב האם שווה לכוס משקה עם כפית סוכר". לעומת זאת, מיצים ומשקאות ממותקים אליהם אנחנו מורגלים בגיל מבוגר יותר מכילים בין 2 ל 6 כפיות סוכר לכוס. אחר כך בשלבים מאוחרים יותר התינוקות מתרגלים לטעם המתוק יותר אבל למעשה הם לא זקוקים לכך.

 

 

מדוע אנו מעדיפים כל כך את הטעם המתוק?

הסוכר הוא ספק האנרגיה העיקרי של האדם, ואפשר להניח שמבחינה הישרדותית כדאי לאדם להעדיף מזון מתוק. חמיצות, מרירות או מליחות לא בהכרח קשורות באספקת אנרגיה, לעומת המתוק שמספק בדרך כלל הרבה אנרגיה. תינוקות מרגישים היטב בטעם המתוק והחמוץ, אבל הם לא מבחינים בטעם המר והמלוח. הטעם המר מתפתח אצלם עד גיל חצי שנה. "יש תינוקות שבגלל אלרגיה מקבלים אחרי לידתם פורמולות עם חלבונים מפורקים. לפורמולות אלה יש טעם וריח לא נעימים. אמהות רבות נמנעות מלתת להם את הפורמולות האלה, אבל התינוקות דווקא מקבלים אותם בלי תלונות. כנראה שהם לא חשים בטעם המר." הילד לא מבחין כלל בטעם המלוח בשלב זה ואנחנו מעמיסים עליו חומר מיותר. תינוקות מתחילים להבחין בטעם המלוח (בהדרגה) עד שהם מגיעים לגיל חצי שנה (לדוגמא, מרק הירקות המסורתי, נתינת אוכל מוצק והוספת מלח למזון).

לתינוקות יונקים יש יתרון על תינוקות שניזונים מפורמולה. תינוקות יונקים נחשפים לטעמים מגוונים יותר בתזונתם. חלב האם מושפע מתזונת האם וטעמו משתנה בהתאם. לעומת זאת, לפורמולה יש טעם אחד קבוע. מחקרים מראים שתינוקות יונקים יהיו פתוחים יותר בבגרותם למאכלים חדשים בהשוואה לאלה שניזונו מפורמולה. גם גיל החשיפה הראשוני למזון מוצק ישפיע על הנכונות לטעום מזונות חדשים. תינוקות שנחשפים בגיל 4 –6 חודשים למגוון מזונות, יהיו פתוחים יותר למזונות חדשים, בהשוואה לתינוקות שנחשפו להם בגיל מאוחר – עשרה חודשים ויותר. המסקנה – שחשוב לחשוף את התינוקות למגוון של ירקות בגיל צעיר. חשוב מאוד להיות סבלניים, כי מתברר שהסבלנות במקרה זה משתלמת. גם אם התינוק מסרב תחילה לטעום מזון מסוים כדאי לחזור ולהציע לו  אותו, כי החשיפה החוזרת מגדילה את הנכונות לאכול מהמזון.

חשוב לפתח ולחשוף את הילד לטעמים בגיל צעיר כי הגמישות והפתיחות לטעמים חדשים עוברת בכל גיל, אולם בגיל צעיר היעילות הזו גבוהה במיוחד וחשוב לנצלה.

 

דרכים לפיתוח חוש הטעם:

- כבר במהלך ההריון (בעיקר בשליש האחרון) לאכול מגוון של מאכלים, בעיקר ירקות ופרות. המזון שהאם אוכלת משפיע על טעם מי השפיר שהעובר יונק ופולט עוד בהיותו ברחם. כשהתינוק יוצא לאוויר העולם הוא יקבל ביתר קלות את הטעמים המוכרים לו מימי הרחם.

 

- להיניק את התינוק לפחות עד תקופה שהוא מתחיל לקבל מזון מוצק (שישה חודשים לערך). טעם חלב האם משתנה בהתאם לאוכל שהאם אוכלת וכך התינוק נחשף לטעמים מגוונים או אפילו תבלינים אתניים מסוימים. כשהוא יעבור למזון מוצק, הוא יקבל ביתר קלות את המזון שהיא אכלה בתקופת ההנקה. תינוקות שניזונים מפורמולה נחשפים רק לטעם אחד.

 

- לא להתייאש. גם אם התינוק מסרב למזון מוצק מסוים או ירק מסוים, חשוב לנסות ולחשוף אותו לאותו סוג מזון שוב ושוב. חשיפה חוזרת של טעמים תגרום לתינוק, ברוב המקרים, לחבב את המזון לבסוף.

 

- לגוון את התפריט היומי של התינוק והילד ככל שניתן ולחשוף אותו לכל הטעמים האפשריים. יש הטוענים ש כ - 70% מהעדפות והרגלי האכילה נקבעים עד גיל 3-4 שנים.

 

- כבר מגיל צעיר חשוב שהמבוגרים יאכלו בסביבת הילד את המזונות שהם היו רוצים שהוא יאכל והרבה, כמו למשל פרות וירקות. הורים שניזונים מג'אנק פוד יתקשו להעביר לילד את המסר שכדאי לו לאכול אוכל מזין. ילדים קודם כל מחקים את הוריהם ושום הסבר לא יהיה יעיל כמו דוגמא אישית.