אינטואיציה ילדותית היא כלי חשוב לגדילה ולתקשורת עם ההורים. מדובר באיזושהי ידיעה פנימית חזקה שאינה עונה דווקא על דרישות ההיגיון אולם עונה על דרישות השכל הישר. אינטואיציה אצל ילדים מתפתחת במקביל עם התפתחות השפה.

מאת: ד"ר שולמית רונן – תרפיית אור צליל וצבע

 ערכה: אורנה מלכי לבנה.

מה זאת אינטואיציה? איך בכלל היא מוגדרת? ואם ניתן להגדיר אותה, אז איך עושים בה שימוש?

אינטואיציה מוגדרת כסוג של ידיעה שאינה נרכשת בדרך של חשיבה הגיונית וגם לא בעקבות מאמץ חשיבה אחר. זוהי ידיעה מיידית ובלתי אמצעית, ניתן לומר שזוהי תחושת בטן אשר מבקשת הקשבה. יש משהו פרדוקסלי בניסיון להגדיר משהו שברובו ככולו מצוי בתחום הבלתי מודע. ולכן, לכל אחד כמעט יש הגדרה משלו לאינטואיציה.

אינטואיציה היא ידע שמצוי בכולנו, אבל הוא לא עובר את ההדרגה המילולית והאנליטית, כי אז היינו קוראים לו מידע או ידע. אם אני רוצה ללמד מישהו משהו אינטואיטיבי, לא אוכל ללמד אותו כי לא ניתן למלל אותו (לתת לו הגדרה מילולית). קיימים הבדלי גישות בנוגע לאינטואיציה. ההגדרה המילונית של אינטואיציה היא: חשיבה בלתי אמצעית או על פי גישת דה-בונו, חשיבה מהבטן. מנקודת מבטם של אנשי המתמטיקה ואנשי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, מדובר על דרך חשיבה משלימה ומקבילה לדרך החשיבה הקוגניטיבית.

האינטואיציה קיימת במידה מסוימת אצל כל אחד מאתנו במובלע או בגלוי. זוהי חשיבה מידית שמדלגת על שלבים, אינה דורשת הערכה ואף ניתן לכאורה להשוות אותה לדעה קדומה, אך אינטואיציה בניגוד לדעה קדומה בנויה על התנסות בלתי מודרכת בחיי היומיום. חשוב לדעת, כי גם לילדים יש אינטואיציות טובות על סמך ניסיון העבר, שמוליכות אותם למקום הנכון.

אינטואיציה ילדותית היא כלי חשוב לגדילה ולתקשורת עם ההורים.

מדובר באיזושהי ידיעה פנימית חזקה שאינה עונה דווקא על דרישות ההיגיון אולם עונה על דרישות השכל הישר.

אינטואיציה אצל ילדים מתפתחת במקביל עם התפתחות השפה. השפה מאפשרת חשיבה מורכבת יותר ועשיית תרגילים בראש, ולאו דווקא במציאות. מהשלב הזה, ככל שהגיל מתקדם יותר יש גם יותר מקום לפיתוח האינטואיציה במקביל לחשיבה. אצל הילדים האינטואיציה היא יותר עשירה וטהורה וניתן לטפח אותה באותם כלים שבהם מפתחים יצירתיות, מאחר והאינטואיציה היא הדבר הקרוב ביותר ליצירתיות. בעזרת חשיבה יצירתית האינטואיציה מוצאת לה אופן ביטוי יותר חופשי. השאלה היא כיצד הסביבה מתייחסת לנושא. בדרך כלל, החברה מברכת ענייניות. רואים את זה גם בשיטות החינוך המסורתיות, בהם לא כל כך אוהבים אינטואיציה, אלא מעדיפים שהילד יענה תשובה נכונה ובכך למעשה מגבילים את יכולתו.

אם ברצוננו שאדם יפתח את הייחודיות שבו, רצוי וחשוב לאפשר לו לתת אמון באינטואיציה שלו. חשוב שילדים יקבלו אמון בייחודיות שלהם. אם לא נפריע להם, האיזון בין האינטואיציה להיגיון (לוגיקה,רציונאלי) יבוא מעצמו. אנו כמבוגרים חשוב שנבהיר בהתנהגותנו שאנו מפנים לאינטואיציה את מקומה, והילדים בהתאמה ישתמשו בתמיכה שלנו כדי לפתח את שני הצדדים החשיבתיים.

אינטואיציה היא אחת הצורות לקבלת מידע. זהו סוג של תפיסה והערכת מידע הנתפס ונקלט ע"י החושים, ומפורש בצורה סובייקטיבית. בהחלט יתכנו מצבים בהם התהליכים השכיחים של קבלת החלטות – רציונאלי ואמוציונאלי – יהיו יותר ענייניים ויתנו פתרון סביר, אולם במקרים מורכבים או לחילופין, בבעיות שחוזרות על עצמן ולא נענות ע"י פתרונות שגרתיים, השימוש באינטואיציה של ההורה יכול להוביל לפריצת דרך. ההורה מתייחס בתגובתו לסיטואציה שבין הילדים, באותו אופן בו היה רוצה שיתייחסו אליו, בהקשר לאותם אירועים אסוציאטיביים מלאכותיים. באופן כזה, הסיטואציה מקבלת גיבוי מסוג שונה לגמרי והקשר בין ההורה לילד מקבל אפשרות שלמענה יפנים את הפתרון הטוב ביותר שיכול היה ההורה למצוא כדי לפתור את הסיטואציה. מכל מקום, מדובר בהליך נרכש ולא באיזושהי ראיית הנסתר.

העיסוק באינטואיציה מעורר לא פעם את השאלה, האם בנות הן יותר אינטואיטיביות מבנים? התשובה האינטואיטיבית לשאלה היא כן. יש סברה כי התפיסה הזו מבססת על דבר אחד שהוא די בדוק, ולפיו נשים יותר ערות לאינטראקציות חברתיות. מאחר שעיקר ההתייחסות שלנו הינה ליחסים הבין אישים, לנשים יש בהחלט יתרון.

אני מאמינה שהקשב הבסיסי הוא "הקשב לעצמך", ודרך ההקשבה הזו אנו קולטים את הסביבה. אני חושבת שלנשים יש יותר קשב למציאות פנימית. הן תופסות את המציאות פחות כדבר אובייקטיבי וחיצוני, ויותר רגישות לקשר בין חוץ לפנים. נשים יותר קשובות למה שקורה להן בתוך הגוף, ומה שקורה להן בתוך הגוף באמת הרבה יותר מורכב, למשל, הריון. מאחר והן יותר קשובות הן יותר אינטואיטיביות. אם מסתכלים על ילדים, הרי שילד יכול לקלוט מתחים בין ההורים עוד לפני שהוא יודע לדבר. הוא גם קולט את הקשב של ההורה אליו דווקא בגיל צעיר שבו הוא לא יודע להסתיר רגשות. לילדים יש בעיקר קשב לפנימיות שלהם. הם עדיין לא בונים עולם חיצוני. היום הרבה מבוגרים מנסים לגלות את הילד הפנימי שלהם – להיות הרבה יותר קשובים למה שקורה מבפנים, ולהיות פחות שכלתניים ומחושבים. אני רואה באינטואיציה כלי שהוא לא פחות חשוב ואולי יותר חשוב מחשיבה רציונאלית מופשטת. אם יש כלל שניתן ליישם בנושא אינטואיציה אצל ילדים, על מנת שגם הם יוכלו ליהנות בעתיד מהכלי הזה, הבחירה היא ב"אל תפריע". האינטואיציה אצל ילדים היא גולמית, ולכן עלינו כהורים, כמחנכים, או כמי שניצבים כסמכות לפני הילד, להתערב כמה שפחות. מילת המפתח היא גמישות. נוקשות, דוגמטיות, החלת מרות, כללים והצבת מטרות יובילו להגבלת היכולת האינטואיטיבית.

- חשיבה לוגית טובה על מנת לסכם את הדברים שכבר קיימים, ומאפשרת לך להתמודד עם מה שיש.

- חשיבה אינטואיטיבית היא חשיבה שאיתה אפשר לעבוד עם מה שאין ועם מה שעוד אפשרי.

 

דרכים לפתוח האינטואיציה:

תרגילים המביאים לרגיעה ולהתחברות:

- לשבת עם הילד בחדר, לעמעם את האור ולסגור עיניים, להתרכז, להקשיב לנשימות, לנקות את הראש ממחשבות אחרות ולנסות לשמוע קולות דמיוניים.

- ההורה משמיע קול ומבקש מהילד להגיע לקול זהה, אחר כך מתחלפים.

- ההורה מניח את שתי כפות הידיים על עיני הילד, ואחרי דקה או שתיים כשמושגת תחושת רוגע, מפרידים את הידיים לאט לאט עד שהילד מרגיש כאילו העיניים הולכות להן עם הידיים.

- להעלות על הכתב את החלומות של הילדים, כפי שהם מספרים אותם ולעשות אחרי זה קריאה מושכלת: לחזק, לברר ולהתייחס.

- לבקש מהילד שיעצום את עיניו ולשבת מולו. לבקש ממנו לשמוע אותנו בדמיונו, כאילו אנו משוחחים אתו באמת. אחר כך, לדבר אתו ולברר מה הוא שמע בעיניי רוחו.