הצעת החוק של חברת הכנסת זהבה גלאון, אשר נוסחה על ידי הקליניקה לזכויות נשים במכללה למנהל, מציעה לעגן בחקיקה את הזכות להניק ולהטיל קנס על מי שמונע זכות זו, בין אם על ידי איסור מפורש עליה (באמצעות גירוש נשים מניקות מבית קפה או חנות) ובין אם במחדל לבנות חדרי הנקה במקומות ציבוריים.

מאת: עו"ד נעמי לבנקרון, מנהלת מקצועית של "משנה", המרכז הקליני למשפט וחברה בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למנהל

2P סטודיו

 עד היום, נתפסה ההנקה, במידה רבה, כזכות השייכת לתינוק. רבות דובר בשבח ההנקה, יתרונותיה ביצירת קשר בין האם לרך הנולד, חשיבותה הבלתי נתפסת כמעט למערכת החיסונית, ניקיונו ואיכותו של המזון המגיע לפי התינוק ועוד. כך, לצד זכותו של התינוק לינוק, עמדה באופן אוטומטי חובת אימו להניק, חובה שלאחר פרשת "רמדיה" התעלתה למדרגה של פאניקה לאומית כמעט: או שאת מניקה, או שאת רוצחת בדם קר את עוללך הקט.

מניית יתרונותיה האינסופיים של ההנקה השכיחה לא פעם את העובדה הפשוטה, כי השד אינו מהלך לו חופשי בשוק: צמודה אליו אישה בשר ודם, חיה ונושמת ואף היא בעלת זכויות. היא זו הראויה בראש ובראשונה לזכות על גופה ולא רק תינוקה או החברה הישראלית יכריעו מה יעלה בגורלו. היא יכולה להחליט כי היא עייפה מידי אחרי הלידה, כי גופה דואב מניתוח קיסרי שעברה, או כי ההנקה בלילות מתישה אותה ולהחליט כי היא איננה מניקה עוד. היא זכאית להחליט כך מבלי לזכות לקיתונות של רותחין משכנות, אחות טיפת חלב וקרובות משפחתה טובות הלבב.

ההטפות המוסרניות כנגד נשים שאינן מעוניינות להניק הן רק צד אחד של המטבע. לצד חובת האם להניק, לא נוצרו כל זכויות שהן: עד היום, למעט רשתות בודדות (כגון שילב ואיקאה) אין בנמצא חדרי הנקה במרחב הציבורי ונשים מושלכות ממרחב זה בבושת פנים כאשר הן חושפות שד למטרת הנקה. גירושה של ד"ר תמר ברנזון מחנות פוקס בייביס, או גירושן של קבוצת נשים מניקות ממלון דן כרמל בשנים האחרונות הן רק שתי דוגמאות למוסר הכפול בתחום ההנקה: להניק כן, אך לא במרחב הציבורי, חלילה. מכיוון שהמחוקק מעולם לא התייחס לנושא זה, פרט להצעות מעטות בנוגע לבניית חדרי הנקה שהתבססו על זכותו של התינוק לינוק, אין למניקות בישראל זכויות של ממש ואין להן זכות קנויה להניק בפומבי. כל חדל אישים, המזיל ריר אל מול תמונת פרסומת של דוגמנית שגופה החשוף ממוקם במרחב הציבורי, נדהם ונרעש כאשר עינו שוזפת, רחמנא לצלן, אם המניקה את תינוקה במרחב זה. גוף חשוף בעל קונוטציה מינית, המופקר במרחב הציבורי, הוא לגיטימי לחלוטין, אך אותו גוף נשי בדיוק, המבצע פעולה בסיסית ופשוטה כמו הנקה, זוכה לתגובה שונה לחלוטין, של שאט נפש.

הגיעה העת להחזיר לנשים את הבעלות על גופן ועל זכותן להניק. יש להודות באמת הפשוטה - הציבור אינו נרעש ממראה השד הנחשף, כי אם מכך שאמהות מסתובבות בקרבו, במקום לנעול את עצמן בבית פנימה ולהקדיש את כל זמנן ומרצן לרך הנולד. כאשר אנו מגנים את הנשים המניקות בציבור, אנו מגנים את חזרתן לחיים ציבוריים כאשר הן עדיין מגדלות תינוק יונק ולא את עצם ההנקה עצמה.

ההנקה היא חלק מזכותה של האישה על גופה וככזו, היא שייכת לאישה עצמה: לא לתינוק, או לאחות טיפת חלב או לגבר מזיל הריר המצוי. יש לבנות חדרי הנקה בכל מקום עבודה, במקומות ציבוריים כגון מרכזי קניות ובילוי; אך הקמתם של חדרי הנקה איננה צריכה לבוא במקום זכותה של האישה להניק בפומבי, כי אם בנוסף עליה.

הצעת החוק של חברת הכנסת זהבה גלאון, אשר נוסחה על ידי הקליניקה לזכויות נשים במכללה למנהל, מציעה להפוך את היוצרות, לעגן בחקיקה את הזכות להניק ולהטיל קנס על מי שמונע זכות זו, בין אם על ידי איסור מפורש עליה (באמצעות גירוש נשים מניקות מבית קפה או חנות) ובין אם במחדל לבנות חדרי הנקה במקומות ציבוריים. חקיקה זו מבקשת להחזיר לנשים את השליטה על גופן, זכות שנלקחה מהן מכל הסיבות השגויות ביותר ולאפשר להן לבחור אם להניק את תינוקן אם לאו, ובאיזה אופן.