במחקר שערך ארגון המנתחים הפלסטיים האמריקאי (asps) הוכח כי פעולת ההנקה עצמה אינה פוגעת במראה השד או זקיפותו, אלא קיימות סיבות נוספות ונלוות המעודדות את הצניחה.

מאת: דר' ברוך גרבר, מומחה בכירורגיה פלסטית ב-"רשת מרפאות פרופורציה"

 

ההנקה הינה פעולה טבעית הטומנת בחובה יתרונות רבים הן לאמא והן לתינוק. התינוק מקבל מחלב האם את הנוגדנים החיוניים לו, את המרכיבים התזונתיים האידיאליים להתפתחותו ומפתח עם האם קשר הדוק. גם האם המניקה מפיקה תועלות רבות ביניהן, שריפת קלוריות, שיפור תנוחת הרחם וכיווצו והפחתת סיכון לחלות בסרטן השד. אך על אף היתרונות הרבים, עליהם אין עוררין, נשים רבות שוקלות לוותר על חווית ההנקה מאחר והן חוששות מפני השפעתה על מראה השדיים. מחקר מראה כי לא כדאי להרים ידיים כל כך מהר:

 

במחקר שערך ארגון המנתחים הפלסטיים האמריקאי (asps) הוכח כי פעולת ההנקה עצמה אינה פוגעת במראה השד או זקיפותו, אלא קיימות סיבות נוספות ונלוות המעודדות את הצניחה. במחקר השתתפו קרוב למאה נשים שחוו הריון אחד או יותר והחליטו להגיע למרפאה על מנת לעבור ניתוח להגדלת או הרמת החזה. 58% מן המטופלות דיווחו כי הן הניקו את ילדיהם במשך תקופה ממוצעת של תשעה חודשים כאשר רק 55% מתוכן דיווחו על שינויים כלשהם במראה השדיים.

 

החוקרים מצאו כי מספר הילדים שהונקו ומשך תקופת ההנקה השפיעו במידה מה על מראה השד, אך לגורמים אלו התווספו פרמטרים נוספים אשר אינם נקשרים במישרין להנקה כגון: המשקל העודף שנוסף במהלך ההיריון, גובה מדד ה- bmi (הערכת מסת הגוף), מספר ההריונות, גודל החזה (טרם הכניסה להריון), היסטוריה של הרגלי עישון והגיל. בעקבות הנתונים, הפלסטיקאים ממליצים לאימהות צעירות להפסיק לחשוש מהשלכותיה של הנקה אלא להתמקד בחוויה וביתרונותיה הרבים.

 

חלק מן הנשים ששדיהן איבדו מנפחם או צורתם מבקשות לתקן את המצב על ידי ניתוח להגדלת חזה. אמהות אלו הן בעלות מודעות אסתטית גבוהה והן מכירות את הפתרונות שמציעה עבורן הרפואה האסתטית בין אם מדוברת בניתוח להגדלת חזה או הרמתו. על כן אין זה מפתיע שבשנים האחרונות חלה עלייה במספרן של האמהות אשר בוחרות לעבור ניתוח להגדלת חזה.

 

בשנת 2010 בוצעו בארצות הברית לבדה 405,671 ניתוחים להגדלת חזה כאשר מעלה משליש מהמטופלות הינן נשים נשואות, אימהות ובנות ארבעים ומעלה. מגמה זו חוותה עלייה וזכתה לכינוי "מהפך אימהי" (mommy makeover) והרופאים המעורבים במחקר טוענים כי המגמה רק תלך ותתפתח בשנים הקרובות.

 

על פי המחקר: אישה אשר עברה ניתוח להגדלת חזה תוכל להניק את ילדיה. השתל אינו מפריע או פוגע בצינוריות ואינו מונע הנקה. בנוסף, חלק מן הנשים אשר עברו ניתוח להגדלת חזה מביעות חשש שמא הסיליקון יחדור לחלב. חשש זה אינו מוצדק בשל מבנה והרכב שתלי הסיליקון החדשים.

 

דר' ברוך גרבר, מומחה בכירורגיה פלסטית ב"רשת מרפאות פרופורציה", מוסיף ומסביר:

עתידם של השדיים תלוי במספר גורמים, כגון גנטיקה, מנהגים ותרבויות, השמנה, עישון, גיל, חזייה ובגדים תומכים, וכמובן- כח הכבידה של כדור הארץ.

מבחינה גנטית, יש לבחון את גמישות העור; רקמת השד; כמות השומן התת עורי ומידת מוצקותו. כמו כן, יש נשים בעלות נטייה גנטית להשמנה בשדיים בזמן צריכה קלורית גבוהה. נשים בעלות חזה כבד וגדול, קיים סיכוי מוגבר ש"ייפול" לאחר הלידה.

בנוסף, ישנן בארץ ובעולם תרבויות ומנטליות בהן נהוג להעמיס על נשים הרות ובמיוחד מניקות דיאטה עתירת קלוריות, ותרבויות בהן לא נהוג "להאביס" את הנשים- דיאטות שכאלה עשויות לגרום למראה השד לאחר הלידה להיות נפול יותר, או עומד יותר.

לגבי ההשמנה ומדד bmi, חשוב לציין כי  גודל החזה מושפע מכמות תאי השומן המלאים בו.  חזה שנוטה להשמנה, (זאת אומרת- שבעת השמנה נוטה לצבירת שומנים בתאי השדיים)- גדל מאוד בעת ההריון, בלי קשר לתאי החלב שגדלים גם הם, אך נעלמים לאחר הלידה. האתגר במקרה זה הינו ריקון תאי השומן בחזרה, לאחר תקופת ההריון. אישה בעלת נטייה להשמנה בחזה, לדוגמה, אשר מאביסה עצמה בעת ההריון ולא שומרת על דיאטה חריפה לאחריו- תסבול משד גדול וכבד גם לאחר סיום תקופת ההנקה.

לעומתה, אשה אשר שומרת על דיאטה מסודרת, או שאינה בעלת נטיות להשמנה בתאי השומן בחזה- בעלת סיכוי גדול יותר לחזרת השד לצורתו המקורית. 

 

העישון, כידוע,  פוגע בזרימת הדם בכלי הדם וסותם אותם. העור זקוק לזרימת הדם על מנת להתחדש ולקבל כמות החמצן המיועדת לו, ובעזרת אלו לשמור על אלסטיות ומראה בריא. עור של נשים מעשנות הרבה פחות אלסטי ולכן קשה לו לחזור למצבו קודם לאחר השינוי. עור של מעשנת שנמתח וגדל בעת ההתנפחות של ההריון- יתקשה לחזור לצורתו המקורית גם לאחר שתרד הנפיחות, והוא יישאר נפול יותר. יש לציין, הפגיעה בגמישות העור יכולה להיגרם גם משיזוף יתר או כל טיפול שפוגם בעור.

וכמובן, בל נשכח את הגיל- ככל שהוא עולה, איכות העור נפגמת וכך היכולת שלו להשתקם משינויים בו. העור פחות אלסטי ומתקשה לחזור למצבו הקודם לאחר המתיחה.

בנוסף, היצמדות או לא לחזיה טובה ותומכת, גם היא משפיעה על המראה והמצב של השד, וכמובן- כח הכבידה של כדור הארץ, המשפיע על עמידותו של החזה.

 

לסיכום- ככל שהעור גמיש יותר, ואין נטייה גנטית לתאי השומן בשד לאגור שומן, התזונה מאוזנת, וקיימת תמיכה טובה לשדיים כבדות, סיכוי טוב יותר לשמר את צורת השד המקורית.

למעשה מדובר במשחק של שילוב בין מרכיבי גנטיים והתנהגויות האישה- כאשר כל שילוב יוצר הרכב עור ושומן עם יכולת התמודדות שונה לחזור למצבו המקורי.