כאבים בשד נפוצים בהנקה. לפי מחקרים כ %10-30 מהנשים המניקות (תלוי בפרמטרים הנבחנים וברמת הדיווח של האמהות) סובלות מדלקת בשד. לא כל כאב בשד מעיד על נוכחות דלקת. ולא כל הדלקות הן על רקע זיהומי ומצריכות טיפול אנטיביוטי. אך כל כאב בהנקה עלול לגרום לקיצורה ולפגיעה בחווית ההנקה ולכן חשוב לטפל בכאב. 

 

דלקת בשד יכולה להתבטא כבעיה מקומית או כדלקת נרחבת יותר. כאשר הבעיה מקומית, ישנו אזור בשד שהינו קשה ורגיש למגע ולעיתים אדמדם. כאשר דלקת נרחבת יותר, חום הגוף של האימא עולה ויש תחושת "שפעת". בכל מקרה, זה כואב. לפעמים ממש כמו דקירות סכין בכל הנקה.

הרבה גורמים בלתי מיטביים בניהול ההנקה עלולים, בנפרד או ביחד, להוביל לדלקת בשד. בעיות בהתחברות התינוק או יניקה לא יעילה שלו, לחץ חיצוני על השד המונע ריקון יעיל, הפסקות ארוכות בין היניקות או השאיבות, יניקות קצרות מדי, לחץ פיסי על אזור מסוים בשד, בעיות  ייצור מוגבר של חלב ומצב ירוד של האימא.

 

חסימה בזרימת החלב יכולה לגרום לתסמינים של דלקת שד גם ללא המצאות זיהום חיידקי. ללא טיפול מתאים יש נטייה של מעבר ממצב של חסימה מקומית לדלקת זיהומית ולבסוף עלול להתפתח אבצס המצריך התערבות כירורגית.

 

דלקת "אחת" יכולה להגרם ממספר סוגי פתוגנים פוטנציאלים. דלקת בשד יכולה להיות ללא נוכחות פתוגן בכלל כתוצאה מחסימה, או על רקע זיהומי (חיידקית). כאבים בשד יכולים גם לנבוע מזיהום חיידקי. בכל מקרה ואיבחון הטיפול הוא שונה. 

 

האם תמיד צריך אנטיביוטיקה? התשובה היא לא- לא תמיד צריך אנטיביוטיקה. התשובה היותר חשובה- גם צריך לדעת איזה אנטיביוטיקה לבחור לפי עמידות החיידק. הטיפול האנטיביוטי המקובל בהיעדר תוצאות תרבית הוא אוגמנטין, כאשר יש תוצאות תרבית הן נלקחות בחשבון בבחירת הטיפול.

אבל לפני זה- בכל מקרה, לא משנה מה מקור הדלקת או גורמיה, מותר ומומלץ להמשיך להניק, וכמה שיותר, מהשד המודלק בזמן דלקת. הפסקת הנקה תגביר את הסיכון לסיבוכים לרקמת השד. אם אין באפשרות להניק, יש לדאוג לריקון השד. חשוב גם להבין כי האלטרנטיבה הראשונה להנקה ישירות מהשד, היא חלב  אם שאוב. ולפעמים כאשר ההנקה מכאיבה, ניתן להמשיך לשאוב ולתת לתינוק הזנה מיטבית.

המפתח לריפוי (באם נרשם טיפול תרופתי ובאם לא) הוא ריקון תדיר ויעיל של השד הכואב. כאשר יש קושי בהנקה מהשד הכואב יש לדאוג לריקון בשאיבה או סחיטה. חלב "עומד" בשד ("סטאזיס") עלול להביא להחמרת הדלקת ולסיבוכים. מעבר לריקון התדיר, יש חשיבות בשתיה מרובה ומנוחה.

במקרה של כאב וחשש לדלקת יש להתייעץ עם גורם מטפל (יועצת הנקה מוסמכת/ רופא). רופא יכול לרשום לך טיפול תרופתי (אנטיביוטיקה  ו/או מרשם אנטי-פתרייתי) .בכל מקרה יש לשלב את הטיפול עם ריקון יעיל של השד למניעת החמרת הסימפטומים ולזירוז את ההחלמה. ניתן גם לקחת משככי כאבים נוגדי דלקת להפחתת הכאב והסימפטומים. 

 

דלקת לא זיהומית לא תגיב לטיפול אנטיביוטי ולא כל דלקת זיהומית מצריכה טיפול שכזה. במקרים מסויימים כדוגמת דלקות חוזרות או כאשר הסימפטומים חמורים או אינם חולפים תוך 24 שעות, יתכן וימליץ הרופא על טיפול אנטיביוטי. כן, ישנן אנטיביוטיקות המותרות בהנקה. ומומלץ לטפל בדלקת ולא להמנע מטיפול בשל הסיבוכים הנפוצים בעת אי טיפול. אולם, דעי כי יש חשיבות לעמידות/רגישות החיידק לאנטיביוטיקה בקביעת האנטיביוטיקה המתאימה.

מרכזים קליניים מובילים בעולם משלבים כיום תרבית חלב אם לאיבחון הפתוגן ואיתור העמידות לאנטיביוטיקה, בעיקר במקרים של דלקות חוזרות, חמורות, מתמשכות או עם סמפטומים של כאבים עמוקים. בדיקה לדלקת שד יכולה לעזור לרופא המטפל באבחון הדלקת, זיהוי הפתוגן ובחירת הטיפול המתאים.

 

 

זיהום פטרייתי (כגון קנדידה),  לא מגיב לאנטיביוטיקה ומצריך טיפול אחר- אנטי פטרייתי. זיהום פטרייתי יכול להתחיל ופעמים רבות מתחיל, בעקבות טיפול אנטיביוטי. קיבלת אנטיביוטיקה בחדר לידה? נוטה לפטריות בנרתיק? את בקבוצת סיכון לפטריה. במקרה של פטריה יש חשיבות לטפל באם ובתינוק למניעת הדבקויות חוזרות. לרב בתינוק הפטריה מתבטאת בפה. דעי כי הפטריה עיקשת ויש להקפיד על המשך טיפול וטיפול כל הסביבה גם לאחר העלמות הסימפטומים למניעת הישנות. בדיקת תרבית חלב אם יכולה לסייע באבחון זיהום פטרייתי בשד.

בכל מקרה, בין אם יש לך סדק, בין אם יש לך כאב, באם אם הסימפטומים חמורים יותר ויש אודם או כאב רגיש למגע, דעי כי טיפול מוקדם, מתאים ויעיל יכול לתרום למניעת הידרדרות המצב. ככל שתאתרי מוקדם יותר את המצב, ואת הגורם לכאב יש לך סיכוי טוב יותר לשמור על ההנקה ולמנוע כאבים מיותרים לך ולתינוקך. 

וזכרי- הנקה לא אמורה לכאוב.