מתי מתחילה החברות, באיזה גיל, איזה צורך היא באה למלא, איך נראים המגעים הראשונים, באיזה גיל זה מתחיל להיות חשוב, ומה לעשות כדי לעודד את זה? יעל כץ, פסיכולוגית ויועצת לרשת שילב תענה על השאלות.

ראשית, כדאי להבחין בין קשרי ידידות (קשרים אקראיים) לבין חברות – שבה נוסף פן רגשי. קשר מתמשך בין ילדים, שנוסף לו פן רגשי משמעותי.

 

עד גיל שנה, שנה וחצי התינוק אינו זקוק לחברים, אלא זקוק לקשר עם הורה או מטפל קשוב, שנענה לצרכיו.   הורים רבים מבחינים בעניין הרב שמגלה תינוקם בתינוקות אחרים כבר בסביבות גיל שנה. אבל צריך להבחין בין העניין וההנאה שבהתבוננות או המצאות עם תינוקות/ילדים אחרים, לבין הצורך החברתי, כפי שאנחנו מבינים אותו. 

 

מדובר כאן  בתרגול כישורים חברתיים ראשוניים, שמתפתח בסביבות גיל שנה וחצי. אין כאן משחק משותף, אלא משחק זה לצד זה. התינוק מבחין ומתבונן באחר שמשחק לצדו ועשוי גם להתייחס אליו.

 

בגיל שנתיים אנחנו טועים לצפות שהילד ישתף, יתחלק ויתייחס ’בכבוד’ לילד אחר שנמצא איתו בחדר. חשוב לדעת שזה מוקדם מדי, הוא עדיין לא בשל לבניית מערכת יחסים חברתית. יתכן ויתחיל לפתח קשר עם ילד ספציפי, אבל ככלל, אין לצפות ממנו להתנהגות חברתית של ממש.  החברותיות, כפי שאנחנו מבינים אותה –  מתפתחת סביב גיל 4 שנים.

 

יש חוקרים שטוענים שהשלב המשמעותי שבו מתחילים להתפתח ולהראות יחסים חבריים משמעותיים מתרחש בסביבות גיל 4, אך יש מחקרים שמצביעים שקשרים כאלה מתרחשים כבר בגיל שנתיים. סביר להניח שגורם משפיע הוא – הנטיות של הילדים הספציפיים והבשלות שלהם.

 

בגיל 3 כבר אפשר לראות ילדים משתפים פעולה, אם כי בדרך כלל לזמנים קצרים. בתום משחק זה לצד זה אפשר יהיה לראות קטעים שבהם הם משתפים פעולה, ושוב חוזרים לשחק זה לצד זה. אפשר לראות גם חברויות בין ילדים, אם כי מרבית החברויות אקראיות ומשתנות במהירות.

 

לצד זה אפשר לראות חברויות של ממש מתפתחות בין ילדים, על בסיס נטיות ותחומי עניין דומים. למשל, ילדים שאוהבים שניהם אותו גיבור-על (פאואר ריינג’רס למשל), או ילדים שאוהבים לבנות בלגו.

 

בסביבות גיל 3-4 כבר אפשר לראות הבדלים בסגנון ובהעדפות של הילדים. יש ילדים שזקוקים ליותר חברה ויש שפחות. יש ילדים שאוהבים לשחק בקבוצה ויש שמעדיפים לשחק עם ילד אחד או שניים. יש ילדים שמחליפים חברים במהירות ויש שנקשרים לילד אחד ומעדיפים את חברתו.

 

בגיל 4 נראה התפתחות במשחק החברתי. המשחק נעשה מורכב יותר, עם דינמיקות מורכבות יותר. אפשר יהיה לראות חבורה של ילדים שמשחקת יחד, ילדים רבים, חוזרים לשחק יחד, יש ילד שהוא הדומיננטי וילדים אחרים שפחות אקטיביים. הילדים כך מתרגלים חיים בצוותא – מתרגלים מצבים שיחוו אותם בהמשך החיים – הנאה, דחיה, מאבק על דומיננטיות, שיתוף פעולה.

 

מה תורמת החברות לפעוט?

דרך המשחק הילדים מתרגלים מיומנויות חברתיות, לומדים לפתור בעיות וקונפליקטים (מה קורה כשילד אחד רוצה לעשות x והאחר רוצה משהו אחר). הם לומדים לוותר, להבין שלאחר יש רצונות משלו שהם שונים משלך, לומדים להתפשר וכו’.

 

טיפים- מה ההורים יכולים לעשות?

 

1. יכולים להיות הבדלים בין מידת החברותיות שלכם כהורים לבין זו של ילדכם.  הבדלים אלו יבואו לביטוי גם בצרכים החברתיים ובדרכי החיברות שלו.  חשוב לא לכפות את דרככם על הילד, ולנסות להבין את דרכו וצרכיו של ילדכם ולכבד אותה.

 

2. יש ילדים, שלאחר יום גדוש פעילות וילדים בגן, זקוקים לזמן להיות לבד.  אם ילדכם מבקש להיות בבית - חשוב לאפשר לו.  לחפש ביחד את האיזון בין ה'יחד' וה'לחוד'. 

 

3. דרך מצויינת לפתח כישורים חברתיים היא – לשחק עם הילד (מגיל 3-4 לערך) בבית במשחקי קופסה. כך אפשר לתרגל איתו איך לשחק לפי חוקים, לחכות לתור, לנצח ולהפסיד ועוד.

 

4. אם ילדכם אינו יוזם מפגשים עם חברים, עשו זאת בשבילו. הפגישו אותו עם בני גילו במקום שבו הוא מרגיש בנוח – בבית, בגן המשחקים...

 

5. קונפליקטים ועימותים הם חלק בלתי נפרד מאינטראקציה בין ילדים.  ויותר מזה, הם הזדמנות ללמידה. במצבים כאלה, הציעו דרכים לפתרון הקונפליקט.

 

6. כדאי לשים לב אם דפוס ההתנהגות של ילדכם בחברה הוא קבוע או משתנה. למשל, אם לעתים הוא דורש להחליט ובפעמים אחרות מוותר לילד השני, או שהדפוס הוא חד-כיווני - תמיד דורש לקבוע או אף פעם לא מעיז לבטא את רצונו. במקרים כאלה כדאי לדבר עם הילד ולעודד אותו לוותר או לעמוד על שלו.

 

7.  לחפש את האיזון בין להיות אקטיבי ולהתערב ביחסיו עם בני גילו, לבין לאפשר לו למצוא את דרכו.

 

8. ומעל לכך הנאמר – להורה יש תפקיד חשוב ביותר ברכישת מיומנויות חברתיות של ילדו:  התיווך. להמליל, להסביר, לדבר על סיטואציות חברתיות שקרו, ולהציע דרכי התנהגות בהתאם...