כל הורה חווה את הקושי בהכנסת הפעוט למסגרת כלשהי, אין זה משנה אם מדובר בגיל 3 חודשים או בגיל שנתיים. הקושי קיים ונובע מחוסר אמון שלנו ההורים שמתגבר בעקבות כל מקרה שמפורסם בכלי התקשורת.

 

הורים רבים עוקבים אחרי המטפלת מציצים לחצר הגן ומשתמשים בכל מיני קישורי ריגול ובילוש על מנת לוודא שהאוצר שלהם נמצא בידיים טובות.

אם, חלילה, היינו מגלים שמשהו אינו כשורה או שאחד מאנשי הצוות המטפל מתנהג בצורה שאינה הולמת, אינה מכבדת ואינה סבלנית, מייד היינו קמים להגן על האוצר היקר לנו מכל ודואגים שהעוול יפסק מייד.

 

אולם, לצערינו, אין לנו אפשרות להיות בכל רגע עם ילדינו ולשמור עליהם מכל רע ואנחנו לא זבוב על הקיר. ההתנהלות היומיומית והמירוץ הבלתי פוסק של החיים מכתיבים לנו את סדר יומינו ומנהלים את עולמינו.

הצורך להתפרנס גוזל מאיתנו זמן, אותו היינו רוצים להקדיש ליקרים לנו מכל.

 

נוסף לכל, אנו יודעים ומאמינים כי שליחת ילדינו למסגרת תיטיב עימו, תעזור לו ללמוד ולהתפתח, הוא יוכל להכיר עוד ילדים בני גילו וליצור קשרים חברתיים עם קבוצת השווים (שווים לו בגיל הכרונולוגי ובגיל ההתפתחותי, פחות או יותר.)

 

לא אחת, אנו נאלצים לסמוך על האינסטינקטים הבריאים שלנו, להעדיף מסגרת אחת על פני האחרת, על סמך התרשמותנו בלבד, ולדעת שברגע שבחרנו ויתרנו על אפשרויות אחרות (תמיד יהיה משהו אחד על חשבון משהו אחר), לטוב ולרע.

אנו יודעים שההחלטה שלנו היא זו שתקבע את עתיד האוצר המתוק שלנו ומקווים שיהיה לו טוב, שיתייחסו אליו יפה, שיקשיבו לו, שיתחשבו ברצונותיו ושיעטפו אותו בחום ובהמון אהבה, לפחות כמו שאמא ואבא נוהגים בבית.

 

אנו רוצים לראות שהילד שלנו הולך בשמחה למקום המיטיב, אשר בחרנו עבורו, אוהב את הצוות המטפל והם מחזירים לו אהבה, מחבקים ומנשקים, מלאי סבלנות והתפעלות מהאוצר המתוק שלנו.

מקווים, שבחרנו נכון!

 

 

 

● כמה מטפלות יש במקום? כמה מטפלות יש ביחס למספר ילדים?

● האם יש גננת בגן? מה קורה, כשהגננת לא נמצאת? האם היחס של המטפלות לילדים משתנה?

● כמה ילדים יש בגן וכמה ילדים בכל קבוצה?

● כמה מטפלות יש בכל קבוצת ילדים?

● מהי הגישה החינוכית?

● האם צוות הגן אדיב, חייכן, חם ואוהב ילדים? (תנאי הכרחי לעבודה עם ילדים).

● האם הילדים רגועים בגן? נראים שמחים? האם הילדים חשים בטוחים לפנות בחופשיות לצוות המטפל?

 

 

● האם יש אוכל טרי בכל יום? האם האוכל מגוון?

● כיצד אוכלים הילדים - סביב שולחן? כל אחד עם הסכו"ם האישי שלו? האם נותנים לילדים להתנסות באכילה עצמאית או ממהרים לדחוף להם אוכל לפה?

● כיצד מתייחס הצוות ללכלוך בזמן האכילה ונפילת אוכל על הרצפה?

● מה קורה, אם ילד לא מסיים את כל האוכל, שמוגש לו בצלחת?

● כיצד מתייחסים לילד, שאוכל לאט? האם נוקטים בגישה סבלנית או שמאיצים בו לסיים?

 

 

● האם הצוות הוכשר לתת עזרה ראשונה, במידה ויש צורך?

● האם עורכים השתלמויות בנושא ודואגים לעשות רענון מדי תקופה?

 

 

● האם הצוות מאפשר לילד להשלים את שנת הבוקר? (בגילאים הצעירים יותר)

● האם יש מקום פיזי מתאים?

● מה המדיניות לגבי ההשכבה לשנת צהריים?

● מה עושים, כשילד מתקשה להירדם?

● האם ישנה מטפלת קבועה, אשר נמצאת עם הילדים בזמן ההשכבה?

● כיצד מתייחסים לבקשות של הילדים (לעשות פיפי, לשתות מים) אחרי שכבר השכיבו אותם לישון?

 

כשכבר ראיתם גן לטעמכם והחלטתם לרשום את ילדכם, בקרו בו כמה פעמים, בטרם הרישום, בשעות שונות ביום.

בידקו כיצד המטפלות מגיבות, כשכבר אינן רעננות ועירניות כמו בבוקר - האם הן מגיבות בסבלנות ובאכפתיות לילדים?

האם הן שולטות בדחפים שלהן (לכולנו יש כאלה) או מוציאות את התסכול על הילדים המתוקים?

שתפו אדם נוסף, שאתם סומכים על שיקול דעתו. הביאו גם אותו לראות את הגן ולהתרשם מהצוות. עוד זוג עיניים בוחנות, מתקבלות תמיד בברכה וחשובות לצורך האישור, שבחרתם נכון.

 

הילדים שלנו הם האוצר הכי יקר, שיש לנו בחיים. אנו תמיד רוצים שיהיה לו טוב ופעמים רבות שמים את צרכיו לפני צרכינו שלנו.

ילדים בוכים בגן, במיוחד בימים הראשונים, בשל קשיי פרידה מההורים, הדמות המוכרת, הידועה והמגוננת, אשר ליוותה אותם עד לרגע הכניסה למסגרת.

שימו לב אם הבכי נפסק, ברגע שאתם יוצאים מהגן (זה קורה ברוב המקרים).

האם יש בכי, כשההורה יוצא מהגן? (תשארו בקרבת מקום ותקשיבו).

האם יש בכי כשאמא מביאה לגן. האם יש בכי כשאבא מביא לגן?

בידקו כיצד הילד הולך לגן וכיצד הוא חוזר הביתה.

ילד, שטוב לו בגן, ילך בשמחה. ילד, שטוב לו בגן, יתקשה להיפרד ממנו בסוף היום.

דובבו את ילדיכם לשיחה על הגן. אל תסתפקו רק בשאלה סתמית, כמו: "איך היה בגן"? שאלו כמה שיותר שאלות מנחות (לא כאלה, שהתשובה עליהן היא: כן ולא).

שימו לב אם יש שינוי בהתנהגותו של הילד, ולו הקטן ביותר - ילדים, שאינם יודעים לדבר, יבטאו את מצוקתם ע"י בכי.

עם ילדים גדולים יותר, ניתן ליזום שיחת התעניינות על מה שקורה בגן.

ספרו איך אתם חוויתם את הכניסה לגן , כשהייתם ילדים. שתפו חוויה אישית, עליה התגברתם. שיתוף חוויות אישיות יוצר קרבה ומדרבן את הצד השני להיפתח ולשתף, ביודעו שהוא לא לבד בחווייה (הנה - גם לאבא ולאמא קשה לפעמים).

התבוננו במשחק הדמיוני (משחקי "כאילו") של ילדיכם. ניתן ללמוד הרבה מהתבוננות במשחקם החופשי של ילדים. עולם ומלואו מתגלה וחוויות היום-יום נחשפות בפנינו במלואן.

 

וכעת, אחרי שכבר עשינו את הבחירה, בדקנו שהגן שבחרנו הוא הטוב ביותר עבור היקר לנו מכל,לא נותר לנו אלא - לקוות שאכן תהיה זו מסגרת מיטיבה, מכילה ואוהבת.

אם גיליתם, חלילה, שמשהו אינו כשורה,אל תהססו להוציא את הילד מהגן, גם אם אין אלטרנטיבה אחרת.

אל תתנו לאף אחד להטעות אתכם וללכת נגד תחושת הבטן, זו שנתנה לכם את התחושה, שמשהו לא טוב קורה.

אם ילדכם מראה סימני מצוקה, הוא בוודאי אינו היחיד וזהו רק קצה הקרחון.

שתפו אדם קרוב בהתלבטויות שלכם ושאלו הורים נוספים בגן כיצד מרגישים ילדיהם וכיצד הם (הילדים וההורים) חווים את הגן.

 

זיכרו: אם יש ספק - אין ספק!

 

 

@netabacharhitpathut