בניגוד להמלצה הרווחת כי חייבים  להיגמל מהמוצץ בגיל מוקדם יחסית (גיל שנה עד שנתיים), מבחינה בריאותית ניתן להמשיך עם המוצץ עד גילאים מאוחרים יותר, אפילו עד גיל 6 כל עוד ההרגל נפסק לפני בקיעת השיניים הקבועות. מחקרים רבים מראים כי למוצץ יש השפעות חיוביות  ולא רק שליליות על התפתחות מערכת הפה והלסתות של התינוק  רוב "הנזקים" שנוצרים בעקבות גמילה מאוחרת ממוצץ עוברים תיקון ספונטני לאחר הפסקת ההרגל.

 

מחקרים מוכיחים כי תינוקות שמתרגלים למציצת המוצץ ולפתע מפסיקים להשתמש בו (לרוב בגלל לחץ סביבתי מבית ומבחוץ) , מאמצים בדרך כלל את מציצת האצבע כחלופה. למציצת אצבע השפעות רעות לעין שיעור  על תהליך צמיחת השיניים והתפתחות הלסתות. כאשר התינוק מוצץ את המוצץ, הוא מפעיל את שרירי הלשון, הלחי והשפתיים בצורה שדומה לבליעת רוק או אוכל בעוד שבעת מציצת האצבע, נוסף כוח אקטיבי המופעל על ידי האצבע עצמה ובכיוונים שאינם טבעים לפה כמו תקרת החיך וקדמת הפה. האצבע מתפקדת כמכשיר אורתודנטי לכל דבר שדוחף את השיניים קדימה  ופנימה והדבר פוגם בתהליך הטבעי של הגדילה. 

 

הגמילה ממוצץ היא בהחלט חשובה כמו גמילה מכל הרגל אולם יש לעשות זאת בהדרגה ובהתאמה למצבו הנפשי של הילד. יש לזכור כי התועלת רבה בהרבה על הנזק

 

מומלץ להחליף את המוצץ לעיתים תכופות אחת לשלושה חודשים אולם לעיתים אף יותר מזה. התינוק נוהג לעיתים רבות למולל את המוצץ בידיו, לנשוך אותו ולגרום להתפוררותו ולכן יש להקפיד ולהחליפו כאשר הוא בלוי. הקפדה על החלפת המוצץ ושימוש במספר מוצצים המוחלפים באופן תדיר תפחית את התלות  שלו במוצץ מסוים. 

 

חשוב לשים לב לתו תקן של המוצץ. חומרים מהם עשוי המוצץ. התקנים של ה-fda מחמירים הן לגבי החלק החיצוני והן החלק הפנימי של המוצץ וחשוב לבחור חברה לא רק לפי מחיר המוצצים אלא בהתאם להקפדה על הרכב החומרים מהם עשוי המוצץ.

 

לתינוק יש נטיה "לדחוף" את הלשון קדימה במהלך בליעת מזון. הרגל זה אמור להתחלף בבליעה "בוגרת" שבה הפה סגור והלשון נשענת על גבי השיניים הקדמיות. במקרים בהם יש הרגל נשימת פה המלווה בדחיפת לשון, יש לרוב שרירי פנים רפויים מאד העוזרים להשאיר את הפה פתוח. למציצה יש יתרון  בחיזוק  שרירי הפנים והלשון וכן ביצירת אטימת פה קדמית ונשימת אף ולכן היא  מועילה להתפתחות התקינה של מערכת הלעיסה והשרירים.

למציצה יש גם השפעה שלילית ב"דחיפת" נוזלי פה לכיוון האוזן ולעיתים יצירה של דלקת אזניים תיכונה. 

 

ישנם סוגים רבים של מוצצים המנסים לקלוע "לטעמו" של התינוק.  ככלל, התינוק יעדיף מוצץ גדול ככל האפשר על מנת להגדיל את ההנאה במציצתו. הוא יתרגל לכל צורה שבה נבחר כיוון שאין לו כלים להשוות לסוג מוצץ אחר. חשוב לבחור מוצץ שיהיה מותאם לצורה של חלל הפה (שטוח באזור הלשון ומעוגל באזור החיך וכן לנסות ולהרגילו למוצץ קטן ככל הניתן (ולא בהכרח לעבור למוצצים גדולים יותר כאשר הוא גדל..) על מנת שהמוצץ יתפוס נפח קטן ככל האפשר מחלל הפה ויגרום נזק מזערי בלבד מעצם נוכחותו בפה.