הגזים נגמרו, תודה לאל. התינוק שלכם מתחיל להבין סדר יום מהו, והלילה מתחיל להיראות כמו לילה. או שלא. ממש ממש לא. כי הנה הן באות: השיניים.

מאת: ענת בר לב-אפרתי ומור אסאל, מתוך הספר: מלידה עד גיל שנה-המדריך הישראלי השלם לטיפול בתינוק בהוצאת מטר.
 

מתי זה קורה?

אצל מרבית התינוקות צומחת השן הראשונה בין גיל 3 חודשים לשנה, וגיל הבקיעה הממוצע הוא חצי שנה. השיניים מתחילות להיווצר עוד קודם, בתקופת ההיריון, אבל רק בגיל הזה הן בוקעות דרך החניכיים. חשוב לדעת שאצל תינוקות שסובלים מאיחור התפתחותי, גם השיניים יכולות לאחר להופיע.

ראשונות בוקעות השיניים החותכות: לרוב השן הראשונה שיוצאת היא אחת החותכות התחתונות, ואחריה השלוש האחרות: עוד אחת צמודה לראשונה, בחניכיים התחתונות — מה שמקנה לתינוק שלכם את המראה החביב להפליא של חולץ פקקים — ואחר כך השתיים האמצעיות שבחניכיים העליונות. השיניים הטוחנות והניבים יבקעו בהמשך, עד גיל 2.5 או 3.

השיניים הראשוניות נקראות שיני חלב, וצבען לבנבן בהיר. שיניים אלו יתחילו להתחלף בסביבות גיל  6.
 

סימנים ראשונים לבקיעת שיניים

הסימנים הראשונים של הצטרפותו של התינוק שלכם למשפחת אוכלי המזון המוצק שנויים במחלוקת, ולא פעם השאלה "נו, השיניים בדרך?" היא נושא לדיונים משפחתיים סוערים ביניכם לבין הסבים, החברים והשכנים.

תהליך הבקיעה עלול להיות מלווה באי־נוחות של התינוק, בבכי רב מהרגיל, בחניכיים אדומות ומגורות, לעתים אפילו מדממות, בייצור מוגבר של רוק, בנזילת ריר ובנטייה להכניס את הידיים לפה. פעמים רבות התינוק סובל יותר בלילה ומתקשה להירדם. לפעמים, כאשר שן מסוימת מתקשה לבקוע, יופיע על החניכיים מעין גוש כחלחל ורך, כמו ציסטה מלאה בדם. לרוב הציסטה מתפוצצת לבד עם בקיעת השן. ואין צורך בטיפול.

סימנים נוספים, שנויים במחלוקת, הם חום, שלשולים וריח שונה של הקקי. למה שנויים במחלוקת? כיוון שמצד אחד מחקרים הראו שבזמן בקיעת השיניים מופרשים באזור כיס החניכיים חומרים מעוררי דלקת, ומסקנת החוקרים היתה שהדבר יכול להסביר את הקשר בין בקיעת שיניים להופעת חום ושלשולים. מצד שני תינוק יכול להיות חולה בלי קשר לבקיעת השיניים, ואסור שההנחה המוקדמת של קשר בין הדברים תגרום לכך שתינוק חולה לא יקבל את הטיפול הרפואי הנחוץ לו. לכן אם מופיעים אצל התינוק חום ושלשולים, מוטב להיוועץ ברופא הילדים גם אם אתם מניחים שהשיניים הן האשמות.
 

כואב לתינוק. מה עושים?

ראשית נושמים עמוק וזוכרים שזה יעבור, בדיוק כמו הגזים. שנית לוקחים בחשבון שאצל כל תינוק זה אחרת: יש כאלה שסובלים יותר, ויש כאלה שפחות. בקיצור, גייסו סבלנות. המון סבלנות. ככל שאתם מתוחים יותר, כך התינוק יהיה מתוח יותר, ומתח מוסיף לתחושת הכאב.

אבל חוץ מסבלנות, יש גם דרכים מעשיות נוספות להקל על התינוק:

עיסוי: התינוק מכניס ידיים לפה מפני שבאופן אינסטינקטיבי הוא מרגיש שמגע באזור המגורה יכול לעזור. אל תוציאו לו את הידיים מהפה, ואף הוסיפו מגע משלכם: רחצו ידיים היטב ונסו לעסות בעדינות את האזור הכואב.

קירור: קירור החניכיים עוזר לאלחש את הכאב. יש בחנויות נשכנים שונים שאפשר להקפיא בפריזר ואז לתת לתינוק לשחק בהם. בדרך כלל הם מביאים להקלה. אבל חובה לבדוק מדי פעם את הנשכן כדי לוודא שאין בו חור, ושהחומר שבפנים לא נוזל החוצה. כמו כן אל תיתנו לתינוק נשכן משומש: פלסטיק ישן מתחיל עם הזמן להפריש חומרים שאינם בריאים לתינוק.

מאכלים קרים: מאכלים כמו רסק פירות קריר יכולים לסייע בהפחתת הכאבים.

תרופות: קיימים בשוק תכשירים שונים שאמורים להקל את כאבי בקיעת השיניים. הנפוצים ביותר הם סוגים שונים של ג'ל המיועדים לאלחוש המקום, שיש בהם מנה קטנה של חומר הרדמה. השקט הזמני שהם מעניקים מפתה, אבל חשוב לזכור שכדאי להשתמש בהם כמה שפחות, מפני שתמיד קיים סיכון שהתינוק רגיש לאחד ממרכיבי החומר. כמו כן שימוש בכמות גדולה מדי של חומר מאלחש עלולה לאלחש גם את עומק הלוע ואת המעבר לקנה הנשימה, והפעוט עלול לשאוף טיפות רוק או מזון.

קיימים בשוק גם לא מעט תכשירים טבעיים, אבל גם בהם יש חומרים פעילים, ודרגת הפיקוח של משרד הבריאות עליהם אינה באותה דרגת חומרה כמו תרופות. לכן, גם אם אתם מעדיפים טיפול מתחום הרפואה המשלימה, מוטב להתייעץ עם מומחה (הומיאופת, מרפא בצמחים, מדקר או כל בעל מקצוע אחר שאתם סומכים עליו), ולא לקנות חומרים שאין לכם מושג מה בדיוק הם מכילים.

עוד אפשרות היא לתת ביום קשה במיוחד מנה חד־פעמית של משכך כאבים (כמו אקמולי) במינון המתאים לגיל התינוק ולמשקלו.

ומה עוד? כל מה שגיליתם שעוזר לתינוק להירגע כשרע לו, יכול לעבוד גם כאן: עיסוי, הנקה, חיבוק, תנועה, טיול, אמבטיה. בסופו של דבר, אם נחזור להתחלה, הכול עובר.
 

הטיפול בשיניים הראשונות

נכון שהן חדשות ומתוקות, ואפילו עתידות להתחלף בהמשך, אבל הטיפול בשיניים הראשונות הוא הבסיס האיתן לשיניים בריאות לאורך כל חיי התינוק. דלקות או זיהומים בשיני החלב עלולים לעבור הלאה, לשיניים הקבועות - וחבל.

ביקור אצל הרופא: עם בקיעת השן הראשונה כדאי לגשת לרופא שיניים ולבקש ממנו הדרכה לגבי הטיפול בשיני התינוק. בביקור הזה הרופא יכול לזהות אם ילדכם נמצא כבר עכשיו בסיכון לפתח עששת, ולהמליץ על תוכנית מניעה מותאמת אישית. נכון שמרפאות השיניים בקופות החולים לא תמיד מקבלות ילדים בני שנה, אבל דווקא במקרה הזה כדאי לשקול ביקור אצל רופא פרטי המתמחה בילדים. ההשקעה הקטנה יחסית יכולה לחסוך לכם הרבה כסף ואנרגיה בעתיד.

צחצוח: גם השן הראשונה, וודאי אלו שבאות אחריה, זקוקות לצחצוח. בשלב זה מספיק לקחת פיסת גאזה לחה או חיתול בד לח ולהניח עליהם משחת שיניים מיוחדת לתינוקות בכמות של גרגר אורז. באמצעות הגאזה שפשפו בעדינות את השן מכל צדדיה לפני שנת הלילה. (בהמשך, כשהפה מתמלא שיניים, כדאי לקנות מברשת שיניים רכה מיוחדת לתינוקות ולהניח עליה משחה בכמות של גרגר אפונה אחד.)

בלי מתוק: עששת יכולה להיווצר אצל תינוקות בדיוק כמו אצל מבוגרים. לכן אל תיתנו לתינוק שתייה ממותקת נוסף על הנקה או בקבוק התמ"ל, אלא רק מים. כמו כן חשוב שהתינוק יימנע משתיית תמ"ל או חלב אֵם במשך הלילה, לאחר צחצוח השיניים, מפני שבשעות הלילה מופרש פחות רוק, ואין מה שישטוף את השיניים החדשות מהסוכר שנמצא בחלב. אם התינוק עדיין לא נגמל מארוחות לילה, נסו לצחצח את שיניו אחרי ארוחת הלילה או לפחות לספוג את שאריות החלב באמצעות גאזה או חיתול לח. והכי חשוב: אל תיתנו לתינוק להירדם עם בקבוק בפה, ורצוי גם להפריד בין הנקה להירדמות. הירדמות עם פטמה בפה היא הגורם המרכזי למה שמכונה בלשון הרפואית "עששת בקבוק" או "עששת הנקה" שאופיינית לתינוקות.