כך פרסמתי ברשתות החברתיות לפני מספר ימים: תינוקת נימחצה למוות תחת מראה גדולה שתלויה על שידה שנותקה מהקיר, נפלה, בזמן בו ישנה התינוקת ונמחצה תחתיה. 

 

התגובות לכתבה: רשלנות!!! צריך רישיון להורות!! מאסר עולם להורים, אם יש עוד ילדים בבית שיקחו להם אותם, הורים רעים, את המגן מסך לטלפון שלהם ידעו להדביק טוב אבל מראה כזאת גדולה לא?! זבלים, ה' יקח אותם חלאות!!

 

מנגד תגובות מלאות אמפטיה, די אסור לשפוט, אויש כמה עצוב, די שהשם לא יעמיד אף אמא בניסיון הזה 

תפסיקו להשתלח בהם את העונש שלהם קיבלו.!

 

אז לא, הכתבה לא אמיתית, לשמחתי הרבה. (מתנצלת מראש את מי שזה הבהיל בהמשך נפיק לקחים) 

זהו תרחיש שיכל לקרות בזמן אמת אילולי הנס הגלוי וההשגחה הפרטית מלמעלה.

אשתף אתכם.

 

השידה שיש לי בבית עם המראה אצלי 8 שנים בבית. בעלי במו ידיו קדח אותה בזמנו לקיר ווידא היטב שהיא עומדת יציב. שוב, 8 שנים. 

לפני כשנתיים וקצת.. אביגייל נולדה. ילדה שלישית. 

כל הילדים שלי בשנה הראשונה ישנים לידי בעריסה.

אני יודעת שלא שמים לישון ילדים מתחת לריהוט. זה כלל אצלי בבית. מלבד זאת שאני בין היתר אמא חרדתית, כזאת שכמעט לא ישנה, בודקת נשימות, שמה יד על הגב, שמה אצבע מתחת לאף, בודקת דופק בשנה הראשונה. כזאת אני.

 

אביגייל הייתה בת חודשיים כשזה קרה. 

היה לי יום אחד שהחלטתי לשטוף שטיפה יסודית את כל החדר, הזזתי את העריסה לנקות מתחתיה. 

הזזתי. אבל..לא החזרתי למקומה הרגיל. למה? אין לי הסבר. זה מעולם לא קרה לי, שכחתי. הכי הגיוני לי שיתקבל: יתכן מלחץ סטרס עייפות של אחרי לידה.

 

העריסה הייתה תחת השידה. היא אחרי מקלחת אכלה נקייה ושמתי אותה לישון. כשאני ניכנסתי למיטה, היתה לי מין אינטואיציה מוזרה..פחד שלא ניתן להסביר במילים. 

לא חשבתי בכלל שהמראה תיפול כי היא מעולם לא נפלה, אבל פחד שרק אמא יכולה להרגיש. 

לא הצלחתי להרדם..התחלתי לקום לסלון והלכתי חזור ושוב, כל זה ולא חשבתי להחזיר את העריסה למקומה. כי מי יחשוב שאסון כזה יכול לקרות? ועוד בתוך הבית? תינוקת שעטופה בצמר גפן שומרת עליה מכל משמר. מי חלם בכלל על דבר כזה?

 

ולפתע - התינוקת השתעלה שיעול מאוד חזק. (סימן משמיים!!) רצתי אליה לחדר ולקחתי אותה לסלון כי החיתול בד היה בסלון. חשבתי שתפלוט.. שמתי את החיתול בד עליי..היא המשיכה להשתעל דקות בודדות, פלטה קצת.

 

ופתאום... בום!!!!! שומעת רעש חזק חשבתי קרס החדר התקרה לא הבנתי מה קרה הערתי את כל הבית בצעקות את בעלי, מאמי תבדוק מה קרה אני מפחדת להכנס לשם!! 

 

 

הוא קם.. והזדעזע למראה עיניו. המראה צנחה בדיוק מוחלט על העריסה והשפיץ של המראה בדיוק בכיוון של הראש של התינוקת שלי!! 

מה שזה אומר שיכל לנפץ לה את הגולגולת. יכלתי לאבד אותה!! ולהיות הכתבה הבאה שהזכרתי לעיל הבאה בתור. 

שתבינו כל זה לקח 5 דקות תמימות. 

מרגע שהיא השתעלה חזק, עד לרגע שהרמתי אותה ועד לרגע שפלטה. אני קיבלתי שוק רעידות בכל הגוף חרדה נוראית, לא הפסקתי לבכות והאשמתי את עצמי שוב ושוב ושוב איך אני?? אמא ל3 ילדים, אחראית, אוהבת, דואגת שדברים כאלו לא יקרו. איך??

 

כמו שרשמתי נס גלוי השגחה פרטית תודה לאל שהוא השאיר לי את האוצר היקר לי מכל בחיים.

היום הבובה שלי בת שנתיים וחצי שמחה ומאושרת.

 

מה למדנו מכך? שלא. אסור בתכלית האיסור לשפוט. 

אתן יושבות מאחורי המקלדת, מצקצקות בלשונכן, עושות התקפות חסרות כל רסן מול ההורים המסכנים האלה שאיבדו תינוק. שהגופה שלו עוד לא התקררה עוד לא קברו אותו!!

 

וכבר תליתם אותם בכיכר המדינה מבלי לדעת מה קרה לאותו הורה במוח שהוביל אותו 

לשיכחה כמו שקרה לי. תגידו מה אני משווה לשכוח תינוק ברכב, לבין מקרה כזה. 

הדבר שמאחד בין זה לזה - שיכחה/לחץ/עייפות/סטרס.

 

לא ניתן לתפוס איך אפשר לשכוח את הילד שלך. ולא ניתן לתפוס איך שמים תינוק מתחת לשידה כזאת.

כן, המקרה שלי לא פחות חמור. שידה ומראה גדולה מעל לעריסה יכולה להוביל לאסון כבד.

קוראת לכל האמהות לשים לב לריהוט תלוי שנמצא מעל עריסה/מיטת תינוק. לחזק ברגים לוודא שוב ושוב שזה יציב, וכמובן להזיז את המיטה משם למקום בטוח. 

קוראת לכל הורה לשים בתחילת הנסיעה 

נעל, טלפון, תזכורת משהו שלא תוכלו לצאת בלעדיו. 

נכון, זה אבסורד שהדבר שאתה לא יכול לצאת בלעדיו זה האוצר שלך בראש ובראשונה. אבל זה קורה. לטובים מאיתנו, מנהלת גן מנהל בית ספר וכו. 

אז בבקשה - אל תגידו #לי_זה_לא_יקרה

 

מוזמנות להגיב, לצלוב אותי, להזדהות עימי אבל אנא מכן, תהיו עדינות ובלי בוטות. חוויתי טראומה נוראית.

 

שאף הורה לא יצטרך לעמוד בניסיון הזה.

שיהיה לכן חופש נעים והכי חשוב בטוח❤