חשיפה למאכלים חדשים

19:00 בערב, יושבים יחד לארוחה לפני רוטינת שינה, ושוב אותו משא ומתן עם הצוציקים אניני הטעם. "אני שונא עגבניה", "אוף הקטשופ נוגע לי בשניצל", "תוציאי לי את הירוק מהצלחת"... פעם נוספת אתם מוצאים עצמכם בתפקיד השף, שוברים את הראש כיצד להתמודד עם גיוון תזונתי כשהקטן מכריז שהוא רוצה לאכול כל יום רק "פיצה בלי כלום". מה עושים?



מאת: גילי יהב, מנתחת התנהגות מוסמכת (BCBA), מייסדת ומנהלת בית ליאור


חשיפה למאכלים חדשים
 
התפתחות ההעדפות האישיות בכל הנוגע לאוכל, היא תופעה מוכרת ומאפיינת ילדים ואנשים רבים.  כולנו מעדיפים מאכלים מסויימים על פני אחרים, גם בבגרותנו. ההעדפה האישית היא תקינה וטבעית, נבנית החל מהשלבים המוקדמים ביותר בחיינו, משתנה לאורך הזמן ובעלת השפעה רבה על בחירתנו החוזרת ונשנית בספגטי מוקרם במסעדה האהובה. מתן האפשרות לבחור בין מגוון מאכלים היא חשובה וחיונית להתפתחות רגשית נאותה של ילדינו, מחזקת את ההיחשפות למאכלים חדשים ומעודדת אותם לטעום מאכל שטרם נתקלו בו. 
 
עם זאת, לעיתים נתקל במצבים בהם הבחירה האישית מגיעה עד לכדי צמצום התפריט באופן ניכר. בסיטואציות אלו ניווכח כי הילד מעדיף לאכול סוג מסוים וספציפי של מאכלים, העדפה הקשורה לצבע האוכל, ריחו, מרקמו ותכונותיו הצורניות, וימנע לחלוטין מסוג אחר. הימנעות ממאכלים "רטובים", ממאכלים ירוקים, או בחירה יומיומית וחסרת פשרות רק בפסטה בצורת גלגל, הן דוגמאות לצמצום תפריט. שלב זה בדרך כלל מלווה בניסיונות חוזרים של ההורה להציע לילד שלל מאכלים בכל מני צורות וצבעים- מה שפעמים רבות עלול לגרום יותר נזק מתועלת, כאשר הילד יסתגר יותר ויותר בתוך העדפותיו, יגיב בהתקפי זעם חמורים, או ימנע לחלוטין מאוכל. מובן, שצמצום חמור של התפריט שולל מן הילד את האפשרות להחשף לכל אבות המזון החיוניים להתפתחותו המוטורית והקוגניטיבית, ומהווה בעיה שיש למצוא לה פתרון מהיר ואיכותי. אז מה ניתן לעשות?
 

עיסוק במאכלים וכמויות

דרך אחת היא לערבב מאכלים ולשנות את הכמויות שלהם, באופן שבו הילד יסתגל בצורה הדרגתית למאכל החדש. לדוגמא, אם שמגישה לילדה באופן קבוע רק מרק המורכב מירקות כתומים טחונים, תתחיל לטחון במרק גם קצת פטרוזילה, שמיר, קישואים- באופן הדרגתי מאוד, כך שבכל ארוחה צבע המרק וטעמו ישתנו במעט, ממש במעט ובאופן כמעט בלתי מורגש לילד. בסופו של דבר הילד יאכל מרק שצבעו שונה לחלוטין מהצבע המקורי- ויתוגמל על כך בחיבוק, מילה טובה, הפתעה או פעילות אהובה. שיטה זו יחסית קלה לביצוע ואינה מעוררת התנגדויות רבות מצד הילד, אך יש לקחת בחשבון כי היא אורכת זמן לא מבוטל ויכולת התמדה אל מול שינוי איטי ומדורג. 
 

חשיפה הדרגתית והפחתת הרגישות, בשילוב תגמול ושבח

דרך נוספת היא הכנת הילד לקראת השינוי העתיד לבוא, וחשיפה גלויה למאכל החדש, בצעדים קטנים ומבוקרים. החשיפה תלווה בחיזוק (תגמול ושבח בהתאם לגילו ויכולותיו של הילד) יכולתו להתמודד עם השינוי בעזרת מחזקים טבעיים כדוגמת תכנית טלוויזיה אהובה, פעילות מהנה או משחק חדש. לדוגמא, נאמר לילד "היום אני מכינה לך פרוסת עגבנייה קטנטנה בצלחת, ואני רוצה שרק תוציא לשון ותיגע בה"- נעודד אותו לעשות כן באמצעות משחק לגילוי "הילד הגיבור", ומייד נחזק אותו ב"פרס" משמעותי. הילד, שחוזק מתשומת הלב המהנה ומהפרס, ירצה מחר לקבל שוב עגבניה בצלחת- רק שהפעם נדרוש ממנו לקיים התנהגות מעט קשה יותר- לנגוס בקצה העגבניה- על מנת לקבל את המחזק. כך נתקדם מדי יום, ונחזק אך ורק על ההתנהגות המורכבת יותר. נקפיד לעשות כן עם מגוון מאכלים ומגוון של מחזקים משמעותיים לילד. גם כאן כמו קודם נדרשת סבלנות והתמדה.
 

כמויות לא שוות

לבסוף, ניתן להתנות את המאכל האהוב בטעימות ממאכל לא אהוב, כאשר היחס בין המאכלים אינו שווה ואפילו לא פרופורציונאלי. למשל, ניתן להגיד "תאכל חצי כפית של אורז- ואז תקבל 5 חתיכות שניצל". כך, הילד מבין שעליו "להתפשר" ולאכול מעט מאוכל שאינו אוהב, לטובת אוכל ש"שווה" לו לקבל. יש להקפיד שהמאכל האהוב יהיה כזה שלילד שווה להתאמץ עבורו. ככל שכך יהיה הסיכוי להסכמה גדול יותר.
זכרו כי כל דרך שבה תבחרו חייבת להיות מהנה לילד, הדרגתית, מלווה בתשומת לב חיובית, וכי התמדה תוביל לפתרון.