תכניות הטלוויזיה העמוסות לעייפה בתכניות חינוך הורים, מלמדות אותנו השכם וערב כי יש לטפח את ה"אני" של הילד – אפשור קוראים לזה. תאפשרו לו להיות הוא, תאפשרו לו לגלות את האני הפנימי שלו, תאפשרו לו לנסות לבד...איך ניתן לגשר בין הרצון לספק לילד את פיתוח העצמאות שלו, לבין הידיעה כי זה עלול לעלות לנו בזמן יקר שלעיתים אין לנו.

מאת: ריקי לוי דינר (M.A.) מאמנת אישית וזוגית

תכניות הטלוויזיה העמוסות לעייפה בתכניות חינוך הורים, מלמדות אותנו השכם וערב כי יש לטפח את ה"אני" של הילד – אפשור קוראים לזה. תאפשרו לו להיות הוא, תאפשרו לו לגלות את האני הפנימי שלו, תאפשרו לו לנסות לבד...תנו לו...תנו לו...ושוב, אם אפשר אחד לסיום...תנו לו.

הנחיות אלו לא מגיעות יש מאין. מעבר לעידן הפסיכולוגי הדן בהורות טובה מהי, לצד טובת הילד מהי, מגיע שלב התפתחותי טבעי בו הילד ידרוש זאת לבד, תרתי-משמע.

אז איך באמת ניתן לגשר בין הרצון לספק לילד את פיתוח העצמאות שלו, לבין הידיעה כי פיתוח זה עלול לעלות לנו אבזמן יקר, שלא תמיד יש לנו אותו או בירושת הפרוצלן המשפחתי אותה הילד מתעקש להרים לבד, כי הוא גדול?

 

משמעות הלבד

כולנו רוצים לעיתים להיות לבד, ולעשות דברים לבד. להוכיח לעצמנו קודם כל כי אנחנו מסוגלים לזה, למשימה מסויימת, ליעד שנראה בתחילה כלא הגיוני. לבד. הלבד מסמן למעשה גבולות יכולת. אצל ילדים הוא בונה במקביל את ביטחונם העצמי ויכולת ההסתגלות העצמית שלהם לחיים, אם תרצו עצמאות למול תלותיות.

בתחילה מקבל הילד את החיזוקים לכך שהוא מסוגל ממקורות חיצוניים – הסביבה.

כשהוא מתחיל לזחול, אנו מוחאים כפיים ויוצאים בתרועות "כל הכבוד" (המחמירים שבעניין אף מוסיפים פונפונים לאירוע). הטקס החיצוני עובר דרך כל משוכה כמעט, אותה הילד מבצע באופן טבעי – הליכה, זחילה, קימה מנפילה, מחיאת כפיים וכיו"ב.

למרות שמדובר בתהליכים פיזיולוגיים טבעיים אנו מאושרים עד אין קץ ומראים לעולל את שמחתנו. השמחה מעידה למעשה על ראשוניות הפעולה, הלא כשילך באופן עצמוני בגיל 17 כבר לא תהא עדת מעודדות אחריו. אך כשהפעולה ראשונית באופן טבעי אנו מספקים לה את החיזוק החיובי. חיזוק זה, מעודד את הילד להתמיד בפעולה, ומעבר לכך מבחינה רגשית להבין כי הוא יכול!

לאחר ההוכחה הראשונית, מעביר הילד את יכולת ההצלחה לפעולות דומות, בהן הוא ירגיש בטוח מספיק להתנסות. קוראים לזה הכללה. אני מכליל מספר פעולות  דומות בהן הצלחתי ומעביר את ההצלחה מאחת לשנייה. פעולה בה אני לא מרגיש בטוח אינה נכללת ולכן לא אתנסה בה, עד שארגיש בטוח מספיק כמובן.

הסכמה היא פשוטה:התנסות – הצלחה – חיזוק חיובי – התנסות נוספת – הצלחה . . . וחוזר חלילה כאשר במקביל נמצא תמיד הפאן הרגשי – בטחון עצמי, סיפוק, העצמה וכדומה.

 

עם זאת, נשאלת השאלה עד כמה אמור ההורה לעמוד בשער הצלחה ולעודד? האם הוא אמור לעודד כל התנסות? בכל תנאי? מה קורה כאשר התנאים החיצוניים אינם מאפשרים זאת? והאם משמעות של כל חוסר אפשור שכזה יפגע בדימוי העצמי ובבטחון העצמי של הילד?

 

כיפק היי! כיפק היי!

בטחון עצמי של הילד נבנה באפשור נכון. אפשור נכון משמעותו תמיכה וליווי לצד העצמה.

הדוגמא הטובה ביותר נתנת לנו במגרש המשחקים: הילד (בגיל המתאים כמובן) רוצה לטפס למגלשה הגבוהה ביותר. הסולם, נראה מאיים קצת עבור ההורה. לפנינו שלוש אפשריות:

1.   לבטל הכל, לאמר לילד כי אתה לא מוכן שיעלה למגלשה. תוצאה: הילד במבוכה, מרגיש כי לא מאמינים בו ומתוסכל.

2.   לאמר לילד: תעלה, קדימה! 2 תוצאות אפשריות: הילד יעלה, יצליח וירגיש מלך העולם. החשש הוא כי לא ילמד מהתנסות זו עלייה נכונה מהי, ובהשלכה לחיים הבוגרים איתור סכנות, בניית תכנית וכיו"ב.

תוצאה נוספת אפשרית היא כי הילד יעלה, יפול, ינחל מפלה ויסרב לעלות שוב ולהתנסות בדבר לאורך זמן. פגיעה בביטחון העצמי, תחושת בדידות (בשונה מהלבד החיובי)

3.   לאמר לילד, תעלה, אני מאחורייך, ולתמוך בו מאחור עם היד, תוך כדי עידוד. תוצאה: הביטחון נבנה תוך כדי העלייה עצמה, הילד מבין כי מאמינים בו, מרגיש בטוח דיו להתנסות כי תומכים בו. אט אט התנסות זו משכללת עצמה והילד ילמד לעלות לבד בבטחה. תוצאה: חיזוק הדימוי העצמי והביטחון.

האפשרות השלישית מכילה את כל הפרמטרים של אפשור נכון: תמיכה, ליווי והעצמה. הדבר נכון לכל התנסות של הילד, ולא רק במגרש המשחקים.

כאשר אנו לא מסוגלים לאפשר לילד להתנסות לבד בין אם בשל דוחק הזמן: שעות הבוקר כולם ממהרים והילד מתעקש להתנסות לבד במשהו הגוזל זמן, או כל סיבה אחרת אל לנו להלחץ. לא כל חוסר אפשור פוגע בילד. מדובר, כמו כל דבר בחיים, במינונים, במגמת חינוך. בית המאפשר בדרך כלל התנסויות מצד הילדים, יכול להשתמש במגמה זו ככלי לחיזוק הדימוי העצמי והכלת העיתוי הספציפי של חוסר האפשור. כך לדוגמא יכול ההורה לגשת לילד ולאמר: "אתה יודע שאני סומך עליך (העצמה!), אבל כרגע (התייחסות בוגרת בונת בטחון עצמי).....אני מבטיח כי כשנחזור/פעם הבאה אני אתן לך....(הבטחה לעתיד, בניית ותיאום ציפיות, מניעת תסכול).

 

לבד לצד בדידות – סיכום בטוח

חשוב לתת לילד להתנסות בדברים לבד, בין היתר בשל בניית הביטחון העצמי (הכל לצד התאמה לגיל הילד וההתנסויות בגילאים אלו).

הטיפים הטובים ביותר להתנסויות אלו נוגעים למעשה לשני צדדים מקבילים:

§         אל תעשו בשבילו – תתמכו

§         אל תספקו פתרונות – תכוונו

§         תנו לו לבד- אך לא בבדידות

§         לאחר כשלון – חזקו ניסיונות חוזרים

§         עודדו!!!, אך רק כשצריך, ילדים מבחינים בין עידוד שווא לעידוד אמת.

§         גרמו להם להיות גאים בהישגיהם – שירוצו לספר לחבר'ה!

§         מינון, מינון, מינון!!!

 

שיהיה לכולנו בוטח וגאה!

 

המאמר בחסות "איכות חיים" – דיאטה, תזונה נכונה ופעילות גופנית מותאמת אישית.