איך לעזור לילדים בזמן התפרצויות זעם
שאלה מאוד נפוצה אצל הורים שפונים אליי להדרכה או לטיפול בילד שלהם, היא מה לעשות כשהילד בהתפרצות זעם? הוא בוכה, צועק, אולי אפילו זורק דברים או מרביץ. זה מאוד לא נעים לנו, לעיתים יש אורחים בבית, או מפר את שלוותם של הילדים האחרים שבבית. מה ניתן לעשות?
מאת: מעיין ביטון, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער
ילדים נוטים יותר להתפרצויות זעם בעיקר ברגעים בהם הם חשים מוצפים רגשית ו/או חושית, כאשר הם עייפים, בזמן מעברים (מביה"ס או מהגן לבית, מהיום ללילה וכדומה), כאשר הם רעבים או כאשר הם מרגישים פגועים. ילדים רבים מרגישים מוצפים מאוד רגשית תוך כדי התפרצות הזעם. הדחף הראשוני של רוב ההורים הוא להתקרב לילד, לחבק או לדבר איתו ובכך לנסות להרגיע אותו. אבל רוב הסיכויים שזה רק יגביר את ההתפרצות או שניתקל בסירוב ודחייה מהילד, כיוון שאצל הילד נוצרת תחושה של הצפה חושית. בשלב זה הילדים זקוקים בדר"כ לשקט ולסביבה נטולת גירויים על מנת שיוכל להירגע מתחושת ההצפה ויצליחו לווסת את עצמם מחדש.
כדי לגרום לו בזמן ההתפרצות להרגיש עדיין מוגן ומוכל, ראשית כל נמסגר את ההתפרצות לתוך כללים מסוימים.
- בזמן רגוע, בו ניתן לשוחח אחד עם השני, נקבע מקום להתפרצות – למשל החדר שלו או חדר אחר שנעים לילד, פנוי בדר"כ ויגרום לו להרגיש מוגן. נקבע גם כללים: השהייה בחדר היא לא עונש, היא רק עד שאתה מצליח להירגע.
- מותר כמובן לבכות ולדבר, אבל לא צועקים, לא פוגעים באחרים ולא זורקים חפצים. כדאי לתת לילד אמצעים נוספים שעוזרים לו להירגע- לחבק דובי אהוב או כרית, לשמוע מוזיקה שהוא אוהב וכדומה.
- בזמן ההתפרצות עצמה, נלווה את הילד לחדרו ונזכיר לו את הכללים. ומכאן, נבצע מעין משחק של התרחקות והתקרבות. נציע לילד שייגש לחדרו ויירגע שם, לא כעונש או סנקציה, אלא על מנת שיהיה לו יותר קל להירגע. בחדר הוא לבד ונטול גירויים נוספים שמציפים. אם מסיבה כלשהי הילד לא עובר לחדר, אנחנו יכולים ללכת לחדר אחר. זאת ההתרחקות.
- השלב הבא הוא התקרבות. לאחר שנראה כי הילד מוכן להקשיב לנו, נוכל לגשת אליו ולשאול האם ירצה שנעזור לו להירגע. אם כן, זה זמן טוב להתחבק, להגיד מילים מרגיעות, ולעזור לילד לחזור לשגרת היום. אם לא, נתרחק שוב, ואח"כ ננסה שוב להתקרב. יתכן שהילד יבחר לצאת בעצמו מהחדר ופשוט לחזור כאילו לא קרה דבר.
חשוב להדגיש – שלב ההתקרבות הוא לא הזמן להתחיל לנתח עם הילד מה קרה והאם היה בסדר או לא בסדר ומה עושים בפעם הבאה. שיחה כזו היא מאוד חשובה, אבל צריכה להית בשלב אחר של היום, כשהילד רגוע הרבה יותר ופנוי להקשיב ולהפנים את המסרים שלנו.
אסטרטגיית ההתרחקות וההתקרבות עוזרת לילד ללמוד להרגיע את עצמו. היא מאפשרת לו לסגל לעצמו יכולות לוויסות רגשי עצמי ומלמדת אותו שכשהוא חש מוצף – לגשת למקום שקט ורגוע יותר על מנת שההתמודדות תהייה לו קלה יותר.
לפני שאתם מיישמים את העצות במאמר, חישבו עם עצמכם האם זה יכול להתאים לכם, כהורים והאם זה יכול להתאים לילדכם. אף עצה, מקצועית ככל שתהייה, לא תהיה נכונה תמיד עבור כל הילדים. לכן חשוב לבחון ולבדוק מה נכון לכם כהורים, מה נכון לילדים הספציפיים שלכם, ומה נכון לכם בזמן אמת. לעיתים בזמן התפרצות ילדכם יהיה זקוק למשהו אחר ולתוכנית פעולה שונה ועליכם להכיר את ילדכם וללמוד מה עוזר לו להתמודד בצורה הכי טובה ונכונה שמתאימה למשפחתכם.
ההתמודדות עם התפרצויות זעם, בעיקר כאלו שחוזרים על עצמם, היא לא תמיד קלה. אך אני מאמינה כי הכלים שניתנו במאמר זה בהחלט יכולים לשפר את המצב! בהצלחה!