אוטיזם הינה הפרעה בתקשורת הבין אישית הבאה לידי ביטוי באופנים שונים ובדרגות חומרה משתנות. בניגוד למקובל לחשוב – בהחלט אפשר לשפר באופן ניכר את מצבו של הילד הסובל מאוטיזם בהינתן אבחון יעיל וטיפול נכון, במיוחד בגיל הצעיר. ד"ר מוחמד מחאג'נה, מנהל המכון להתפתחות הילד של המרכז הרפואי הלל יפה, מעודד הורים לילדים בגיל הרך לשים לב לפרטים הקטנים.

אחד הפחדים הרווחים אצל הורים הוא גילוי פתאומי שילדם סובל מהפרעות בתקשורת הבין אישית והידיעה שילדם אינו משתלב חברתית ואינו צפוי לעשות זאת באופן זהה לחבריו בשל כשלים תפקודיים מולדים. אחת מההפרעות "המפחידות" האלו היא אוטיזם. לפחדים אלו מצטרף נתון סטטיסטי קיים המדגים כי שכיחות ההפרעה האוטיסטית לדרגותיה השונות הוא אחד לכל מאה ילדים בעולם המערבי (כולל בישראל), ושכיחות זו רק הולכת וגדלה.

"הבעיה העיקרית בהקשר של אוטיזם", מסביר ד"ר מוחמד מחאג'נה, מנהל המכון להתפתחות הילד של המרכז הרפואי הלל יפה, "היא שבגיל הרך קשה להורים להבחין באופן חד משמעי בהתנהגות בין אישית חריגה של הילד. לעניין זה ניתן להוסיף את העובדה שיש לאוטיזם דרגות חומרה שונות, גם בהתפתחות של ההפרעה וגם בכלל, פרט שגם הוא מקשה על פניה בזמן לאבחון וטיפול מתאימים".

האבחון בגיל צעיר (גיל שנתיים לערך), למרות שהוא מורכב ומסובך, הינו חיוני בעיקר בשל העובדה שביצוע יעיל שלו וטיפול "בזמן", אולי לא יביא להבראה מלאה, אבל בהחלט יגרום להטבה, לעיתים משמעותית, שתאפשר שילוב של הילד במערכות חינוך רגילות בהמשך חייו.

מה זה בכלל אוטיזם ואיך מזהים אותו?

אוטיזם היא הפרעה בתקשורת הבין אישית שגורמת לקשיים ביצירת קשרים חברתיים המצופים מגיל הילד. הפרעה זו עשויה לכלול קשיים בשפה ובדיבור, קשיים בהבנת סיטואציות חברתיות וקשיים התנהגותיים נוספים. זיהוי האוטיזם נעשה בפרמטר עיקרי והוא כאשר חשים שהתנהגות מסוימת של הילד מונעת התפתחות תקינה וסבירה לגילו. מספר דוגמאות לכך:

1.       ילד שמשחק במשחק באופן מחזורי עם עצמו מספר רב של פעמים בדיוק באותו אופן – למשל: בניית מגדל מקוביות והפלתו, בצורה זהה, בתדירות מחזורית גבוהה ובמשך זמן ארוך ללא הפרעה.

2.       ילד שנמנע מלשחק עם ילדים או אנשים ומעדיף משחק עצמאי רוב הזמן.

3.       איחור בהתפתחות השפה והתקשורת. ילדים עם אוטיזם מראים איחור משמעותי בהבנת ובהבעת השפה. בחלק מהמקרים יש לילד שפה משלו (שאינה מפותחת בהתאם לגילו), או שמדבר הרבה עם עצמו.

4.       ילד שמרוכז במשחק מסוים או בפעולה מסוימת וכל נגיעה בו גורמת לו לתגובה בלתי שגרתית כמו  צרחות או קיפאון.

5.       "באופן עקרוני", מדגיש ד"ר מחאג'נה, "מדובר בילד שההורים יתארו אותו כילד שחי בעולם משלו".

אוטיזם זה לא פיגור

רבים טועים לחשוב שאוטיזם הוא סוג של פיגור שכלי. ד"ר מחאג'נה שולל את ההקבלה ומסביר כי פיגור שכלי נבדק על ידי מבחני מדידה מסוימים לבחינת רמת האיי.קיו (i.q – רמת המשכל) של האדם. מפגר מוגדר כאדם שרמת המשכל שלו נמוכה מ- 70 (שזה הממוצע לאדם המוגדר כנורמאלי). ילדים שסובלים מאוטיזם יכולים להיות עם מנת משכל תקינה לגילם במידה וההערכה נעשית במבחנים המותאמים לקשיים השפתיים והחברתיים שלהם.  כל זאת חלק מהילדים שסובלים מאוטיזם סובלים גם מפיגור וגם בקרב ילדים עם פיגור יש שכיחות של אוטיזם אך לא כל ילד מפגר הוא אוטיסט ולא כל ילד אוטיסט סובל מפיגור. בסוגים מסוימים של אוטיזם רמת המשכל יכולה להיות אפילו גבוהה מהממוצע בתחומים מסוימים.

אבחון האוטיזם נעשה על פי קריטריונים שנקבעו על פסיכיאטרים ונוירולוגים כגון משחק פרסבטיבי (משחק מחזורי כפי שצוין לעיל), קשר עין לא תקין, קשיים ביצירת קשר עם אנשים ועוד.

מדוע זה קורה? – סיבות לאוטיזם

מבחינה רפואית, אוטיזם הוא סימפטום שיכול לנבוע מהרבה מצבים רפואיים. לכן כל ילד עם חשד לאוטיזם צריך לעבור הערכה ובירור רפואי בכדי לשלול סיבה רפואית ספציפית, לדוגמא: אפילפסיה. בנוסף, ידוע על מספר מחלות, חלקן גנטיות, ה"גוררות" אחריהן אוטיזם: תסמונת דאון, תסמונת ה-x  השביר ותסמונת rett.

עם זאת, בכל הקשור לאוטיזם, מציין ד"ר מחאג'נה, רב הנסתר על הגלוי. לא תמיד ישנו הסבר רפואי למקורה או לסיבות להופעתו. ישנם ילדים, שללא כל סיבה נראית לעין יפתחו אוטיזם בדרגותיו השונות. מבחינה רפואית, ידוע על מוטציות גנטיות ספציפיות כגורם לאוטיזם, אך עדיין לא ברור לחלוטין כיצד עובד המנגנון הפיזיולוגי שגורם לכך. למרות ההתקדמות ברפואה עדיין רוב הילדים הסובלים מאוטיזם לא ניתן להגיע לסיבת מצבם גם לאחר שנעשה את כל הבירור הנדרש.

סוגי אוטיזם

לא כל ילד המאובחן כאוטיסט יהיה מחויב למסגרות נוקשות וחריגות למשך שארית חייב.

 

"כולנו אוטיסטים בצורה זו או אחרת", מסביר ד"ר מחאג'נה, "לכולנו ישנן דרגות משתנות של קשיים ביצירת קשרים חברתיים. הרעיון הוא שקשיים אלו אסור שיפגעו בהתפתחות של הילדים או שיצרו בעיות חברתיות קשות לניהול – לילד או להוריו". 

בהקשר זה חשוב לציין את הדרגות השונות של האוטיזם.

1. ברמה הקלה – מדובר בקשיים בקשרים חברתיים או שפתיים קלים אך מורגשים. ילדים כאלה, כאשר מאובחנים ומטופלים כבר בגיל הצעיר יכולים להשתפר בצורה ניכרת ולהשתלב במסגרות רגילות לחלוטין בהמשך חייהם.

2.       ברמה הקשה – ילדים עם אוטיזם "קלאסי" המתבטא בקושי מהותי ביצירת קשרים חברתיים ובין אישיים, קשיים בהבעת רגשות, הפרעות מהותיות בדיבור עד כדי הימנעות מדיבור, תסמינים קיצוניים של התנהגות חזרתית (נדנוד הגוף למשל), פחד משינויים, מגבלות בקורדינציה, מגבלות ברצף התכנון המוטורי הרגיל של הגוף, בעיות של ויסות חושי (עודף רגישות למגע או אי הרגשה של כאב) ועוד. 

 

בין שתי רמות אלו, קיימות דרגות משתנות של אוטיזם כגון:

pdd-nos (pervasive developmental disorder), הפרעה התפתחותית נרחבת – ילדים שרמת התפקוד שלהם נמוכה בגלל האוטיזם. התופעות המאפיינות הן לרוב התנהגות חזרתית בעת משחק, בשפה ובדיבור וברמה האישית.

תסמונת אספרגר – ילדים שלהם רמת תפקוד טובה והבנה טובה של סיטואציות חברתיות אך עדיין מביעים קשיים בהבנתן. ילדים אלו קרובים יותר לנורמה המקובלת. זהו מצב הנחשב לקל יותר מילדים להם יש pdd.

אוטיזם בתפקוד גבוה – שונה מאספרגר, אם כי נוטים לבלבל ביניהם. מדובר בילדים שלהם יכולת קוגניטיבית מאוד גבוהה. לעיתים, בילידם אלו רמת המשכל (ה-i.q) יכולה להיות מאוד גבוהה. עניין זה מתבטא בהתהוותה של יכולת אחת מפותחת מאוד (מתמטיקה, ציור, זיכרון פנומנאלי וכו'), אך בנושאים מסוימים הם מוגבלים הרבה יותר. לדוגמא, שוב, דמות האוטיסט ששיחק דסטין הופמן בסרט "איש הגשם" – גאון מתמטי, שאין לו יכולת התמודדות עם החיים הרגילים.  האבחנה של ילדים עם תפקוד גבוה עדיין לא מבוססת מבחינת הקריטריונים הרפואיים וההתנהגותיים אך קרוב לוודאי שבשנים הקרובות יקבעו קריטריונים יותר ברורים לאבחנה זו.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, אוטיזם יכול להופיע או יותר נכון להתהוות גם אחרי מצבים טראומתיים קשים. לדוגמא: תאונת דרכים שגרמה לטראומה נפשית אצל הילד ויצרה דפוסי התנהגות שלא ניתן להם טיפול מתאים. במקרה זה, הילד עלול "להיכנס למצב אוטיסטי", שיהיה בלתי הפיך. מדובר בילדים שיש להם מלכתחילה נטייה להפרעה תקשורתית והטראומה "זרזה" את התהליך ובחלק מהמקרים מדובר במצב נפשי רגשי עם מרכיבים אוטיסטים.

הטיפול באוטיזם

הטיפול באוטיזם הוא טיפול רב מקצועי ומערכתי הכולל אבחון אצל נוירולוג ילדים, התאמת מסגרת חינוכית שמתאימה לילדים עם אוטיזם. בנוסף, ישנם ילדים הסובלים ממחלות אופייניות כגון אפילפסיה, מחלות גסטרואנטרולוגיות שונות, הפרעות פסיכיאטריות או קשיי התנהגות שעבורן נדרש לעיתים טיפול תרופתי.

חלק חשוב מאוד ואפילו עיקרי בטיפול הוא מתן הדרכה וייעוץ של ההורים תוך ליווי תהליך הטיפול בילד על ידי גורמי המערכת השונים כגון מערכת החינוך והרווחה ועוד.

בעניין זה ההמלצה להורים לטובת איתור הבעיה ואבחונה היעיל היא בעיקר להיות קשובים: הסתכלו על המשחק של הילד, נסו ליצור קשר עין וראו כיצד הילד מגיב לעניין, כיצד הוא צוחק, מה מידת ההנאה שלו ממשחקים עם אנשים נוספים, האם הוא יוזם משחק עם בני גילו או משפחתו. גם אם אתם לא בטוחים לגמרי – פנו לאיש מקצוע. התחילו מרופא הילדים המכיר את הילד, ובהמשך, אם עולה הצורך, לרופאים מקצועיים מתאימים נוספים. 

כאמור, אבחון מוקדם וטיפול מקצועי רב מערכתי יעיל הוא הדבר המשמעותי ביותר בכל הנוגע לאוטיזם.