האמנם כבר בחודש הראשון להסתגלותם של הילדים במסגרת חברתית חדשה (אולי ראשונה מחוץ לבית) - יוסיפו על הקושי והמעבר הדרמטי בחיי הילדים גם את הגמילה מחיתולים? האם יגמלו את כל הילדים? ואם יהיו בגן 10 ילדים לא גמולים (וזה מאד ייתכן) - יגמלו את כל העשרה ביחד? מי בדיוק יעשה את זה בגן? מי יקדיש להם תשומת לב? מי ישים לב מה עובר עליהם?

מאת: דרורית אמיתי-דרור, מומחית לגיל הרך, יועצת להורים ולאנשי מקצוע

בתכנית הבקר של קרן נויבך ("סדר יום") ברשת ב' דברה מישהי מטעם משרד החינוך. לטענתה, הקושי של קבלת ילדים לא גמולים מחיתולים לגני הילדים יסתיים תוך החודש הראשון של שנת הלימודים (כלומר: עכשיו), כיון שבמשך החודש הזה יגמלו את הילדים בני השנתיים ושמונה חודשים-שלוש. האם זה אמור להרגיע אותנו, הורים ואנשי מקצוע?

אותי זה לא הרגיע. להפך. זה הדאיג אותי עוד יותר.

זו עוד אחת מהשליפות והתפירה הגסה של הטלאים הלא מקצועיים שנועדו לכסות את החורים הגדולים של התכנית (החשובה כשלעצמה!!) שיושמה במהירות וללא הכנה מקצועית והיערכות טובה וללא תקצוב מתאים.

אני מתייחסת לעניין שהעלתה נציגת משרד החינוך בתכנית הבקר, ואני מניחה שיש עוד הרבה דוגמאות של שליפות בעייתיות בנושאים אחרים של ההתנהלות בגני הילדים של בני השלוש:

האמנם כבר בחודש הראשון להסתגלותם של הילדים במסגרת חברתית חדשה (אולי ראשונה מחוץ לבית) - יוסיפו על הקושי והמעבר הדרמטי בחיי הילדים גם את הגמילה מחיתולים? האם יגמלו את כל הילדים? ואם יהיו בגן 10 ילדים לא גמולים (וזה מאד ייתכן) - יגמלו את כל העשרה ביחד? מי בדיוק יעשה את זה בגן? מי יקדיש להם תשומת לב (בכלל, בשלבי הקליטה וההסתגלות בגן - ועל אחת כמה וכמה בזמן הקריטי של הגמילה)? מי ישים לב מה עובר עליהם? ומן הצד התפעולי, שיש לו השלכות רגשיות ענקיות: מי ינקה אותם, יחליף להם בגד, ינקה אחריהם כשיתלכלכו וילכלכו? ועוד שאלות: מי יחליט אם הם בשלים לגמילה? ההורים? הגננת? ומי יחליט האם זה הזמן המתאים עבורם? עבור יובל? עבור מיכל? מי מכיר אותם בכלל בגן? מי מכיר אותם במידה כזו שיוכל להחליט על דברים מהותיים כל כך לגביהם, עניינים (כמו עיתוי הגמילה) שהפספוס בהם גובה מחיר כבד. הרי הם רק כמה ימים בגן! אולי (חוץ מהעובדה שהם בגן חדש ובאווירה והוויה חדשה, עניין קשה ומשברי כשלעצמו) נולד להם בדיוק אח קטן? אולי עברו דירה? אולי הם עוברים משהו אחר? מי יכול להעריך את כוחותיהם להתמודד עם כמה משברים בו זמנית? הגננת והסייעת, שתי המבוגרות היחידות בגן האחראיות/מחנכות/מטפלות/מנחמות/מחבקות/מנשקות/מקשיבות/מציבות גבולות/מלמדות (חגי תשרי????)/מנקות/מקנות הרגלים בסיסיים של התנהלות בקבוצה/מאכילות/מרימות את המכנסיים אחרי השירותים/מחליפות תחתונים לילד שהרטיב (כן. הוא כבר גמול - אבל הוא בכל זאת הרטיב....)/מפרידות בין הניצים/שומרות שזו לא תנשוך את זה ושזה לא יסחב לזאת בשערות, זאת... נו! איך קוראים לקטנה הזאת עם השמלה הצהובה?/מגשרות/שרות/מספרות סיפור/מנקות את השולחנות/ מסדרות/ מכנסות/ משגיחות/ שומרות/ מחייכות/ מונעות מהילד הרגיש ללקטוז לקחת ביס מהיר מהסנדוויץ' עם הגבינה של החבר שלו, שומרות שזה שאלרגי לבוטנים לא יאכל איזה גרגיר במבה/שומרות שהילדים ישתו מספיק בחום של שלהי הקיץ/מרגיעות את ההורים/עונות לטלפונים הבלתי נגמרים של ההורים המודאגים (תשגיחי שילך בחוץ עם כובע, תמרחי לו קרם הגנה, רק מוצץ מרגיע אותו, הוא לא אוהב חומוס/הוא נרגע? כמה זמן הוא בכה? אני לא רוצה שישחק עם הילד הזה! ...)/.....

והן נמצאות עם 35 זאטוטים בו זמנית משך 6 שעות.

האם הן תעשינה זאת?

והרי הן עדיין לא זוכרות אפילו את שמות הילדים, מי אוהב מה ומי צריך מה! ואם יש תאומים (ויש הרבה!): מי הוא מי - ומה מתאים לכל אחד מהם? האם נכון לגמול את שניהם בו-זמנית?

הרבה שאלות והרבה קשיים שלא ניתנה עליהם הדעת כלל!

הגמילה, שאמורה להיות אחד השלבים הרגשיים המהותיים ביותר, תיעשה בעיתוי הלא נכון הזה ובלחץ נוראי של הצוות בגן, באווירה הלא מתאימה, ללא היכרות טובה עם הילד - והכול כדי להצדיק מהלך חפוז ובעייתי שלא תוכנן מקצועית.

וזו רק אחת הבעיות העולות מההחלטה החפוזה והפופוליסטית של יישום החוק, הראוי כשלעצמו, ללא הכנה מוקדמת ורצינית.

אין ספק שחינוך חינם חשוב מאד. יש ספק גדול אם נכון לעשות זאת בצורה שבה הדבר נעשה.