איך עלינו להתייחס לילד שאומר שהוא לא רוצה ללכת לגן? איך נזהה אם מדובר באות מצוקה, במסר שהוא רוצה להעביר לנו, או בבדיקה שלו אותנו ואת מערכת התגובות שלנו? והשאלה הגדולה מכולם: האם ובאילו מקרים כדאי להשאיר את הילד בבית ואיך לעשות זאת?

מאת: דנה גזית

 

אם אתם הורים לילדים צעירים, בטח נתקלתם באמירה: "לא רוצה ללכת לגן..." ילדים שונים מגיבים בצורה שונה לחוויות השגרתיות בחייהם, בין אם מדובר בהליכה לגן, לצהרון, לחוג או למקומות קבועים אליהם הם הולכים בשנות חייהם הראשונות.

איך עלינו להתייחס לילד שאומר שהוא לא רוצה ללכת לגן? איך נזהה אם מדובר באות מצוקה, במסר שהוא רוצה להעביר לנו, או בבדיקה שלו אותנו ואת מערכת התגובות שלנו? והשאלה הגדולה מכולם: האם ובאילו מקרים כדאי להשאיר את הילד בבית ואיך לעשות זאת?

אין ספק, כי כהורים מודעים וקשובים, הכלים נמצאים בידנו ועלינו ללמוד להקשיב ולהתבונן בהתנהגות ילדנו, כדי להבין מה קורה להם. הנה כמה נקודות למחשבה.

 

למה הילד שלי לא רוצה ללכת לגן?

בתוך שגרת יומנו העמוסה והריצה שלנו סביב מחויבויות החיים, היינו רוצים להיות קשובים וערניים לכל שינוי שחל בילד שלנו. אחרי הכול ממש לא חסרים סיפורי זוועות על מקרים שקרו לילדים בגן, במעון או אצל בני משפחה אחרים, ודווקא ההורים הם אלה שגילו אחרונים. ברגע שאנחנו שומעים שהילד שלנו מבטא הימנעות כלשהי מללכת אל הגן, לאותו מקום מוכר בו הוא שוהה שעות רבות כל-כך – נדלקות אצלנו מיד נורות אזהרה. שאלות רבות שהטרידו אותנו, עוד סביב הפרידה ממנו כתינוק צעיר והפקדתו בידי אנשים זרים, שבות ומתעוררות בנו ונוגעות ברגשות האשמה שלנו על עזיבתו לשעות רבות כל-כך. האם קרה משהו חריג כשהיה רחוק מאיתנו? האם הוא נפגע או נעלב? הכל מתנקז אל הרגע הזה: מה גרם לו שלא לרצות ללכת לגן?

 

תהליך התבוננות ושאילת שאלות

יש הורים שיצליחו לקחת נשימה ולבדוק סיבות שונות שעלולות היו לגרום לילד להפסיק לרצות ללכת לגן. יש הורים שייפנו אל הגננת, ישתפו, ישמעו על הילד בתקופה האחרונה בגן, יעשו חשיבה משותפת לגבי הגורמים שעלולים היו לגרום לתפנית. הורים אחרים יישארו בחרדה ובדאגה ויתקשו לעבור לשלב שאילת השאלות. עבור הורים אלו, רק הניסיון והזמן יקנו את הביטחון כי מדובר בתופעה חולפת, טבעית, שעלולה לקרות גם אצלנו, המבוגרים – לרצות לעשות הפסקה, ולו קצרה מן השגרה שלנו.

 

הימנעות כתוצאה ממצוקה

לעומת זאת, המציאות עלולה להיות שונה לחלוטין אם הילד שלנו הראה לאחרונה את אחת מהתופעות הבאות: בכי רב בלתי מוסבר, התעוררויות בלילה מסיוטים, הרטבה אחרי תקופה ללא הרטבה, קושי בפרידה, היצמדות אלינו במקומות פומביים או סימני מצוקה אחרים. כל אלה סימנים לכך שקורה משהו שמפריע לילד שלנו. גם אז, לא בטוח שמדובר באירוע שקרה בגן, יתכן שניפגש באותם סימני מצוקה אחרי הולדת אח קטן, בשל חוסר שינה, מעבר דירה, מתיחות בבית, שינוי חריג בתזונה, או התפתחות של מחלה. במקרה שאכן מרגיש לכם כי עובר על הילד שלכם משהו רציני, כדאי לשתף את הגננת, להיות קשובים אליו יותר בבית ובגן, ובמקרה הצורך לערב גם את רופא, פסיכולוג או יועץ מומחה לחינוך לגיל הרך.

 

הימנעות מסיבות אחרות

במבט קרוב נגלה שיש בעצם סיבות רבות וטובות לכך שהילד שלנו לא ירצה לפעמים ללכת לגן. ראשית הוא גדל, לומד את היכולת להגיד "לא רוצה" ומשתמש בה לעתים קרובות. שנית, הוא מתחיל להבין כי בזמן שהוא בגן, מתרחשים וקורים אירועים אחרים, כמו הישארותו של אבא בבית בחודשים האחרונים עקב אבטלה, אימא שעובדת מהבית, אחיו הגדול שנשאר השבוע לחופשת מחלה. לעתים יש אווירה של עניין והתרחשויות בשעות הבוקר בבית, והילד שלנו כבר מספיק גדול ופיקח כדי להבין ולרצות להיות חלק מהעניין.

 

האם ומתי להשאיר ילד בבית?

הנקודה החשובה הבסיסית בהתמודדות עם הבעת אי הרצון של הילד, היא להבהיר שאין אופציה שמאפשרת הישארות בבית. "בבוקר הולכים לגן" היא אקסיומה, בדיוק כמו שבלילה ישנים.  זאת כמובן במקרה שלא מדובר בהבעת מצוקה, אלא בשינוי התנהגותי. אם אכן זיהינו רצון של הילד לשהות בחברתנו בשעות הבוקר, אפשר להחליט עבורו על יום כייף ולהודיע לו באופן חד משמעי כי החלטנו שהיום נבלה יחד. בשום אופן לא להעביר את הכדור לידיים של הילד בשאלות כמו: "רוצה להישאר היום בבית?... שאלות שיעודדו את הילד לחשוב כי היציאה בבוקר לגן או ללימודים בביה"ס בהמשך, תלויה ברצונותיו. חשוב לציין,  שבהחלט ישנם מצבים, שיום חופש עם אמא או אבא יכול להוות תחליף לשעות אצל הפסיכולוג או כאבים מדומים.