תחילתה של השנה, מביאה איתה יחד עם הבגדים הלבנים ומשבי הרוח המסמנים את בוא הסתיו, התחלות חדשות מכל מיני סוגים. אחת מהן, המרגשת ביותר אך גם המפחידה ביותר היא גן חדש. הקטן שלנו מצידו, נאחז בשולי הבגד, מחביא את פניו בתוך ידנו הגדולה ומסרב להשתתף בהתחדשות. אינו מבין מדוע עליו להישאר במקום הזה, שהוא אינו רוצה כלל וכלל להיות בו.

מאת: ניקול ישר, מנהלת ועורכת הפורטל

 

כל הציפיות, כל ההתרגשות, כל הדברים אותם היינו רוצים לאחל לילד הקטן שלנו שיחווה בגן החדש... ולאחר שכבר הוצאנו פנקסי צ'קים ושילמנו במיטב כספינו עבור הגן המושלם, והנה אנחנו עומדים נבוכים מול הדרך החדשה אותה אנחנו צריכים לעשות בבוקר, מול כל הילדים החדשים שיש להכיר ומול הגננת החדשה שצריך הפעם באמת להפקיד בידיה את האוצר ולסמוך עליה שתנהג בו טוב לפחות כמונו ואיננו מצליחים ללכת.

 

הקטן שלנו מצידו, נאחז בשולי הבגד, מחביא את פניו בתוך ידנו הגדולה ומסרב להשתתף בהתחדשות. הוא אינו רוצה להכיר אף אחד חדש, אינו מגלה סקרנות כלפי מגוון הצעצועים החדש שנפרש לפניו ובכלל – אינו מבין מדוע עליו להישאר במקום הזה, שהוא אינו רוצה כלל וכלל להיות בו.

 

בכי, נענועי ראש עיקשים ומבטי תחינה בעיניים האהובות והכל כך עצובות האלו, יכולים להמס ולעקם ליבה של כל אם והרגע חסר האונים הזה, הוא אחד הרגעים בהם היינו שמחים לחלוטין להיפתר מתפקידנו כהורים, או לחילופין, להיות ההורים האלו שמגדלים את ילדיהם בבית עד גיל שלושים וחמש.

 

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

עצות ודרכי פעולה יהיו כמעט לכל מכרייך, ואין זה משנה מהי גישתם לחינוך. כל אחד בטוח כי הוא זה שיודע הכי טוב מה היא הדרך הטובה ביותר עבור ילדך הקט. "השאירו אותו עוד שנה בבית – הוא כנראה עדיין לא בשל", או - "עזבו את הגן במהירות, גם אם הוא צורח את נשמתו למוות, וכך הוא יבין שאין לו ברירה, אלא להסתגל ומהר מאוד ירגיש נהדר וישכח אתכם לחלוטין"...  כל אלו עצות שמן הסתם נתקלתם בהן או שעוד תיתקלו... האמת היא, שאין דרך אחת ולכל ילד ולכל הורה תתאים דרך פעולה אחרת.

 

ניסינו לאסוף פה מגוון אפשרויות, מחשבות ורעיונות, שאינן שייכים לשום גישה חינוכית. רעיונות שבאו מביטנן הרכה של אמהות ומראשם הפורה של ילדים שחוו את החוויה, בתקווה שמשהו מאלו ידבר אליכם ותוכלו לעשות בו שימוש.

 

·         סבלנות - להיות עם הילד בגן יום שלם, להיות איתו יומיים, שלושה.. לא להקשיב לגננת שרוצה כבר להוציא אתכם מארמונה הפרטי. זכותכם המלאה להיות עם הילד ככל שתחפצו. תוכלו בזמן הזה לעזור לגננת, לשחק עם ילדים אחרים, להשתלב. כל שנדרש בכדי שהילד ירגיש כי זהו מקום מוכר, בטוח ואהוב, ויוכל לשחרר אתכם לדרככם בשמחה.

 

·         הדרגתיות - אם בדרך כלל מאפשרים הדרגתיות בשעות השהות בגן רק ביומיים הראשונים, הרחיבו את טווח ההדרגתיות. השאירו את הילד לשעה בלבד. הבטיחו לו כי אתם חוזרים ממש עוד רגע ואכן עשו זאת. המשיכו כך ככל שיהיה צורך.

 

·         לסמוך על הגננת - הגננת היא זו שצריכה להישאר איתו, אותה הוא אמור לאהוב, עליה אמורים גם אתם וגם הילד לסמוך. הפקידו את הילד בידיה של הגננת תרתי משמע: ממש בידיה. היא צריכה להשקיע ממיטב האנרגיות החיוביות שלה, את מירב ניסיונה והיצירתיות שלה, בכדי להרגיע את הקטן, להתחבר אליו ולאפשר לכם לעזוב באופן רגוע ושליו.

 

·         חפץ מעבר - הביאו צעצוע שאהוב עליו מהבית. את הבובה היקרה לו, משחק שולחן שהוא הכי טוב בו, אוטו גדול ואדום... כל דבר איתו יכול הילד להרגיש שהוא נמצא בסביבה מוכרת ואהובה, ולהשליך עליו את געגועיו לאמא ואבא.

 

·         הבטחת הפתעה - אין דבר הקונה את הילדים יותר מאשר הפתעות. אל תפחדו להשתמש בטכניקה זו, אין זה ממש שוחד, אלא משהו קטן ומתוק לצפות לו. הבטיחו לילד הפתעה שיקבל בסוף היום אם יתן לכם ללכת בשקט. ממתק, אוכל שאהוב עליו, טיול לים. כל דבר יהיה סיבה לכבוש את הפחד, להתאפק ולהרגיש בוגר ואחראי.

 

·         תמיכה בסיפורים – ישנם ספרים וסיפורים שעוסקים בקושי להיפרד בבוקר בגן. אחד הספרים הנפלאים, שיכולים להעניק לכם רעיונות נחמדים לפרידה נקרא "עוד נשיקה ודי" מאת: נאוה גייזנברג. הספר מסופר מנקודת מבטה של ילדה שלא רוצה לשחרר את אמה. ולאט לאט הן מוצאות דרך יצירתית להיפרד עם המון אהבה, מבלי להקל ראש בקושי להיפרד.

 

·         ולבסוף - תני לאבא את התפקיד - לא מן הנמנע שהילד מגיב בפחדיו אליך ואל רגשותיך שלך. אם בך מקננות חרדה ורגשות אשם, הרי שבהחלט אפשר שילדך הקט מתנהג בהתאם. מחר, לפני שאת מתחילה להתענות, שלחי אותו לגן עם אבא. אולי הוא יצליח בזה טוב ממך.

 

והכי חשוב, היי קשובה לילד שלך, אולי גם לו יש רעיונות וללא ספק תמצאו יחד את הדרך הטובה ביותר עבורכם.

 

המאמר בשיתוף אופסט קולור – הפקת פנקסי צ'קים