אז מה קורה הרבה פעמים בפרידה?

על מה לרוב אנחנו מדברים ?

מה אנחנו עושים לרוב?

דמיינו בוקר טיפוסי – בדרך לגן או בגן אנחנו מתחילים להכין את הילד לפרידה.  אנחנו אומרים שאנחנו נפרדים ושאנחנו הולכים לעבודה ונחזור לקחת אותו.

ילדנו מתנגד . בוכה. לפעמים צועק ובועט.  ננסה לשכנע. לרוב הגננת תתפוס אותו בחיבוק חזק ותשלח אותנו החוצה.

נחכה בחוץ לשמוע אם נרגע. לפעמים נתקשר אחרי כרבע שעה לוודא שהכל בסדר. שאפשר לנשום. והבכי הזה ילווה אותנו עוד קצת.

לפעמים הוא יתרגל תוך ימים מועטים. ולפעמים זה ימשך יותר.

ככל שיעברו הימים יתכן שנתחיל לחוש מצידנו התנגדות ואפילו כעס על זה שכך הוא נפרד. נציב גבול. נודיע שנפרדים. לפעמים ניקח אותו בועט וצועק לגננת ונלך.

וככל שיעברו הימים נתחיל ללכת לגן בבוקר מותשים ממה שהולך לקרות.

עד שיום אחד הוא יתרגל. הוא ייכנע להרגל. ויום אחד זה פשוט יעבור.

  

אז כיצד ניתן להשפיע על התהליך?

כיצד ניתן לעשות שימוש בלמידה של פרידה לחיבור ילדנו לתחושת מסוגלות ובחירה?

בדרך לגן לא נדבר מילה על לאן אנחנו הולכים.

כשאנחנו מדברים לאן אנחנו הולכים הם מתרכזים ביעד שלנו ורוצים לבוא איתנו.

בדרך לגן נדבר כל בוקר אך ורק על לאן הם הולכים… לגן.

כל בוקר נדבר על מי יהיה בגן – הגננות, הילדים, המשחקים.

ונספר שהגן זה מקום לילדים. רק לילדים.

יש חיות בגן? יש ג’ירפות? יש אבות? יש אימהות? לא….איזה מבולבלים אנחנו….בגן יש ילדים. רק ילדים.

ובגן עושים המון דברים מעניינים– משחקים וספרים.

ונגיד שכשנבוא לקחת אותם הם יספרו לנו על כל הדברים המעניינים והכייפים שהם עשו היום.

ואז נשאל איך הם מציעים שנפרד?

אם יש להם רעיון לפרידה ממש מגניבה?

ואולי נעשה את “קסם שומרים אהבה” מהספר “קסמים שבלב” שמיועד בדיוק למצבים האלו.

והתוצאה:

אולי הם יפרדו בשמחה ואם לא אנחנו נבין שזה מה שהם מרגישים – ושזה בסדר!!!

נחבק נגיד שיקחו הרבה חיבוק. נשהה שם עם אויר.

ואז נציין באופן רגוע שאנחנו הולכים להפרד כי בגן לא נשארים ג’ירפות, אבות ואמהות ושיבחרו איך הם נפרדים אם כמו שקבעתם או בבכי.

ונעשה שוב את “קסם שומרים אהבה”.

תנו להם לבחור פעם מקסימום פעמיים . כשאתם רגועים. תנשמו!!

ואז כשהלכתם – גם אם נפרדתם בבכי – זכרו שזה שלב בלימוד.

כשאתם לוקחים מהגן אחר צהרים תחברו לכיף שהיה בגן ותזכירו בזמן המתאים את זה שבגן יש רק ילדים ואיך הם בוחר להפרד מחר….

ובבוקר בדיוק אותו סיפור מחדש.

עד שיום אחד הם יבחרו אחרת. וזה פשוט ישתנה. הם יעשו את “קסם שומרים אהבה”.

והרגע הזה שבו הם יבחרו להפרד הוא רגע לא של “התרגלות” מתוך כניעה.

זהו רגע של ניצחון שלהם ושלכם ביחד.

זהו רגע של חיבור לתחושת מסוגלות ובחירה.

בהצלחה.

 

 

התמונה מתוך הסיפור "קסם שומרים אהבה" בספר "קסמים שבלב".