באמצע שנות השמונים נכנסו לשוק החיתולים החד פעמיים, לחתל ולזרוק.

במרוצת השנים השתדרגו החיתולים והפכו להיות הפייבוריט של ההורים המודרניים, פס משנה צבע, כדוריות סופגות, שתן שהופך לג'ל ועוד פיצ'רים מסוגים שונים. יחד עם הנוחות של התנועה הקשתית לזריקת בפח יש לא מעט דברים שאיבדנו עם שיגרת החד פעמי.

 

הדבר הראשון הוא שגרמנו לתינוק שלנו לאבד את המודעות לגבי הגוף שלו. בעבר כשתינוק היה מחותל בבד הוא חש כאשר עשה את צרכיו, הרי כדרך הטבע הצרכים שלו רטובים. לפתע שמים לו פלסטיק מסוג משודרג על הטוסיק וזה כבר לא רטוב. 

 

הדבר השני שאיבדנו זה את כספנו הרב, חיתולי בד זולים יותר לטווח הארוך, הם משמשים כמה ילדים וגם גיל הגמילה מחיתולי בד קטן יותר מגיל הגמילה עם חיתול חד פעמי.

 

הדבר השלישי שאיבנו זה את היכולת לגמול את ילדנו מחיתולים בצורה קלה ופשוט. לאחר שנתיים וחצי בממוצע עם חיתול חד פעמי מאוד קשה לגמול את הפעוט, מסיבות שאפרט בהמשך.

 

הדבר הרביעי שאיבדנו הוא את הרצון לגמול את הילדים שלנו מחיתולים, ככל שעוברות השנים אנחנו רואים את גיל הגמילה מחיתולים רק עולה ועולה ומגיע לגיל ממוצע של כשנתיים וחצי. זהו גיל בוגר פיזיולוגית בכדי להסתובב עדיין עם חיתול, בנוסף אנחנו ההורים לא כל כך רוצים להוריד את החיתול גם לא לצורך גמילה, הרי מי באמת רוצה לחזור מהעבודה ולרוץ עם סמרטוט ולנגב פיפי? אז מה עושים? דוחים את הקץ, משאירים את הילד עוד חודש עם חיתול, עוד שנה עם חיתול והגיל רק הולך ועולה.

 

הדבר האחרון שאיבדנו הוא את איכות הסביבה, תינוק בממוצע מגיל לידה עד גיל גמילה מייצר שישה טון חיתולים, אותם כמובן צריך לקבור. במקום להקים פארקים ירוקים אנחנו צריכים לטמון חיתולים חד פעמיים.

 

הגיע הזמן להיכנס לעובי הקורה ולהבין מה קורה אצל התינוק שלנו בגוף מהרגע שנולד עד לגיל שנה וחצי. תינוק שזה עתה נולד מגיח לאוויר העולם עם היכולת לשלוט בצרכיו, כלומר לא בכל פעם שיש לו טיפת שתן בשלפוחית הוא באותו הרגע מתפנה. המערכת עובדת בצורה כזו שכאשר ישנו שתן בשלפוחית היא שולחת שדר למוח ומודיעה לו על כך, אז המוח מחזיר לה חזרה תתאפקי וכן הלאה, ברגע שהשלפוחית מגיעה לקיבולת של 48%-52% (משתנה בין תינוק לתינוק) המוח משדר לשלפוחית להתרוקן. ברגע שהשלפוחית מתרוקנת ישנם קולטנים על עורו של התינוק באזור המפשעה שצריכים לשלוח שדר למוח ולאותת לו יצא שתן בוצעה התרוקנות (1) . 

 

השלפוחית מתרוקנת אך מכיוון שספיגת החיתול מצוינת הקולטנים במפשעה לא משדרים למוח חזרה בוצעה התרוקנות. הם לא חשים זאת, השתן נספג במהירות בחיתול ומשאיר תחושה יבשה. למערכת הזו יש חלון הזדמנויות לפעול באופן אידאלי עד גיל שנה וחצי בממוצע, לאחר מכן המערכת של התשדורת בין פקודה ותוצאה נחלשת באופן הפעולה שלה. לכן נראה ילדים בני שנתיים שלוש וארבע שיכולים להסתובב זמן מה עם מכנס רטוב ולא לומר דבר. הסיבה הנוספת לכך שהפעוט לא יגיד שברח לו פיפי במכנסים היא בדר"כ מכיוון שהתגובה שלנו היא תגובה לא נעימה, לרוב היא תהיה 

תגובה מאוכזבת, כועסת, מיואשת ולפעמים מלווה גם בטון שמעיד על כך. לכן גם כשהפעוט כבר יבחין כי רטוב לו לאחר זמן מה, הוא יישאר עם המכנס/תחתון הרטוב עד שמישהו ישים לב לכך.

 

אומנם בחיתולים חד פעמיים השתדרגו, אך החיתולים הרב פעמיים השתדרגו עוד יותר, כבר לא מדובר על חיתול טטרה דולף עם סיכת ביטחון (לא בטיחותית), אלא על מגוון רחב מאוד של חיתולים מחברות שונות ומותגים שונים, חלקם נראים במבנה ממש כמו חד פעמי, אך במקום לזרוק לפח זורקים לכביסה. אז נכון, אפשר לומר שצריך להפעיל עוד מכונה, יש כאלה שירימו גבה וישאלו אם זה לא מדיף ריח, אז כמו שהחיתולים השתדרגו בעשרות מונים והפכו לפריט לבוש יפה ואופנתי כך גם הטיפול בחיתולים (2) .

 

חיסכון בכסף, תינוק שמודע לגופו כאשר הוא עושה צרכים, גמילה פשוטה וקלה מחיתולים ולא פחות חשוב גיל גמילה מוקדם שנע בין עשרה חודשים לשנה וחצי.

 

1.   Bladder function in healthy neonates and its development during infancy

2.   ישנה קבוצה לא קטנה שנקראת "סודות חיתולי בד", הקבוצה נותנת מענה לשיגרת הכביסה ולכל שאלה שעלולה לצוץ בהחתלה בבד.