מאחר וילדים צעירים בגילאי 2-10 מביעים את עצמם במשחק כמדיום תקשורתי טבעי, שימוש במשחקים וצעצועים יכולים להוות אמצעי עזר להתמודדות והכנה בנושא אישפוז בבית החולים.

מאת: ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה, מובילה תחום הטיפול באמצעות משחק בצעצועים באוניברסיטת בר- אילן

מחלה או פציעה המצריכה אשפוז או בדיקות חוזרות בבית חולים הם אירועים המפגישים את הילד ומשפחתו עם סיטואציה חדשה ולא מוכרת. ילדים המגיעים לבית חולים נאלצים להגיע לשם מלווים בחויה לא קלה. הם מגיעים לבניין שהמראה שלו זר להם, הריחות לא מוכרים ואפילו האנשים שם לבושים שונה, שהרי רובם לובשים חלוקים לבנים, כחולים  או ירוקים. ההורים בזמן זה מאוד חרדים וחוששים למצבו הבריאותי של הילד ולרגע שמים בצד את הצרכים הרגשיים שלו. מאחר וסיטואצית האשפוז מעלה את רמת החרדה אצל ילדים, הם זקוקים לתמיכה מההורים או מבוגרים אחרים המטפלים בהם. הכנה נפשית מוקדמת במידת האפשר, תצמצם את חרדתו של הילד ותגביר את סיכוייו להתמודד בהצלחה עם חווית האשפוז בבית החולים. מעצם ההכנה אנו רואים ירידה ברמת החרדה אצל ילדים ויכולת התמודדות קלה יותר עם התהליך ביחס לילדים שלא ניתנת להם הכנה מוקדמת מתאימה. ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה, המובילה את תחום הטיפול באמצעות משחק בצעצועים באוניברסיטת בר- אילן, בעלת קליניקה לטיפול משפחתי וזוגי אומרת כי "מאחר וילדים צעירים בגילאי 2-10 מביעים את עצמם במשחק כמדיום תקשורתי טבעי, שימוש במשחקים וצעצועים יכולים להוות אמצעי עזר להתמודדות והכנה בנושא זה" ומעניקה מספר טיפים לסיוע לילד הצעיר המתמודד עם אישפוז בבית החולים בעזרת צעצועים:

•                    אחת הדרכים הטובות והנוחות היא הקראת סיפור. בכדי לשתף את הילד ניתן לקחת ספר המדבר על אשפוז  ועל הקורה בבית החולים. נכתבו מספר ספרים המיועדים לילד המתמודד עם מחלה, אשפוז ומאפשר לילד להתלוות אל עצמו בכל שלבי התהליך. אולם ספר בלבד אינו מענה שלם לקושי רגשי אם כי הוא נוח לשימוש על ידי ההורים.

 

•                    שימוש במשחק כשפת הילדים הוא אמצעי שאינו פונה להגיון אלא לרגש. אחת הדרכים היא  שימוש במשחק עם כרטיסיות המאפשרות הכנה למצבים חדשים כגון אשפוז או ביקור בבית חולים ועוד. בערכה שפותחה במיוחד ונקראת "קוקי" (חברת זוזי) ישנה בובה המלווה את הילד בתקופת האשפוז ולאחריו וכן נותנת כלים להורים להסביר לילד את כל הקשור לתהליך.

 

 

•                    הסבירו לילד על הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל ומהי מטרת האשפוז ו/או הניתוח, היעזרו בספרים המתארים את המבנה והתפקוד של גוף האדם ובסרטי הדרכה המצויים ברוב מחלקות הילדים בבתי החולים.

 

•                    לוו את ההסבר בהמחשה באמצעות בובות ומשחק עם אביזרים מחיי בית החולים, כדוגמת תחבושת, פלסטר, סטטוסקופ ועוד; בחרו בסביבה רגועה לשיחת ההכנה ודברו בקול רגוע ובטוח.

 

 

•                    הסבירו לילד את ההכרח שבאשפוז, את השוני הצפוי בשגרת החיים ואת תהליך הריפוי הצפוי; העבירו לו את המסר כי הניתוח ו/או האשפוז הכרחי וכי זהו הדבר הנכון לעשות. שיברו את הקשר שילדים רבים חווים- "מחלה הינה עונש".

 

•                    פעוטות וילדים בגיל הגן נוטים לתפוס את המחלה כעונש על התנהגותם; כאשר מדובר בהרדמה כללית, הבטיחו לילד כי יירדם בזרועותיכם ויתעורר כאשר אתם לצידו. הבטיחו לילד כי ישן במהלך הניתוח ולא יחוש כלל בכאב.

 

 

•                    הציגו את המציאות בפני הילד באופן אמיתי אך ללא פרוט מיותר של הסבל והכאב הצפויים לו. אל תפזרו אשליות בנוסח "הזריקה לא תכאב בכלל..."; תנו לילד הרגשה כי לא מסתירים ממנו דבר וכי הוא שותף מלא בתהליך, שוחחו עמו, עודדו אותו לדבר, אפשרו לו להביע פחדים, לבטא רגשות ולשאול שאלות; שתפו את הגננת או המורה ובקשו ממנה לשוחח על כך עם הילדים. שיתוף החברים מחזק אותו ואפילו הופך אותו לזמן מה לגיבור בעיניהם.

 

•                    השתדלו לא להעביר אליו את הלחץ שלכם - אתם מנגנון התמיכה וההגנה שלו ושליטה במצב מצידכם, מהווה עבורו דוגמא. הסבירו גם לילדיכם הנוספים על התהליך הצפוי לאחיהם ושתפו את ילדכם בהכנת התיק לאשפוז.

 

 

•                    מומלץ להכין ילדים כבר מגיל שנתיים בזמן הנכון כי הכנה במועד מוקדם מדי עלולה להעצים את החרדה. ככל שהילד קטן יותר, ההכנה תהיה סמוכה יותר למועד האשפוז.

 

•                    מגיל 12 ומעלה מומלץ להכין שבוע עד שבועיים לפני האשפוז. בגיל שבע עד 11 מומלץ להכין שבוע ימים טרם האשפוז, בגיל חמש עד שש שלושה עד חמישה ימים קודם לאשפוז וכאשר מדובר בילד קטן יותר - יום-יומיים קודם.

 

 

•                    הביאו לו צעצועים, ספרים ופריטים אהובים, שאליהם הוא רגיל ושייתנו לו תחושה של בית. השתדלו ליצור אוירה רגועה וביתית סביב הילד. תלו תמונות של המשפחה או ציורים שצייר; הבטיחו וגם קיימו, כי אחד מכם ישהה לצידו לאורך כל האשפוז.

 

•                    שתפו את הגננת/המורה בכתה, לתמוך בו ולעודד את חבריו לשמירת קשר רצוף. עודדו את הילד לשמירת קשר עם חבריו ובני משפחה על ידי מכתבים, ציורים, דואר אלקטרוני .

 

 

•                    עמדו על זכותכם וזכות ילדכם לקבל הסבר מפורט לפני כל בדיקה שהוא אמור לעבור, גם אם מדובר בבדיקה פשוטה. זכרו כי עבורו, הכל זר ומאיים.

 

•                    נצלו את השהייה לצד הילד לשיחה עימו, משחק והקראת סיפורים. דאגו שהילד יהיה עסוק בתחביבים שהוא אוהב; באשפוז ממושך, וודאו כי המורה בביה"ח יצרה קשר עם ביה"ס ומסייעת בהשלמת החומר הנלמד. התייחסו ברצינות לפחד של הילד. הוא אמיתי. כאשר הילד פוחד מבדיקת הדם אל תאמרו לו "זה שום דבר".

 

 

•                    הבטיחו לילד פעילות מהנה מיד עם תום הבדיקה הלא נעימה וחזקו אותו על שיתוף הפעולה. במהלך טיפול שאינו נעים, הנחו את הילד להתרכז בנשימות עמוקות ואיטיות או במשחק כדוגמת הפרחת בועות סבון.

 

•                    עודדו אותו לחשוב על אירוע שמח או מקום נעים בו היה רוצה להיות, ספרו לו סיפור, שירו לו שיר. אל תשתמשו בכוח פיזי במהלך בדיקות. השתדלו לקבל את הסכמתו לטיפול.

 

 

•                    כשאפשר, הציעו לילד בחירה כדי לתת לו תחושה של שליטה במצב: "תרצה לקחת את התרופה עם מים או מיץ..? באיזו יד תעדיף שימדדו לך לחץ דם..?"; ברוב מחלקות הילדים פועלים ליצנים רפואיים. היעזרו בהם לשיפור מצב רוחו של ילדכם, לשכנע אותו לבלוע תרופה או להסיח דעתו במהלך בדיקות וטיפולים.