להיכנס להריון תמיד היה נראה לי כמו משהו שמגיע לי אוטומטית משום שאני חלק מהטבע, מהבריאה, אבל פתאום אני מגלה שחסרים לי כמה ביוצים בשנה, פתאום הגיל שלי, 35, מקבל משמעות נוספת..

פתאום הכל מתערער. להיכנס להריון תמיד היה נראה לי כמו משהו שמגיע לי אוטומאטית משום שאני חלק מהטבע, מהבריאה, אבל פתאום אני מגלה שחסרים לי כמה ביוצים בשנה, פתאום הגיל שלי, 35, מקבל משמעות נוספת.. פתאום אני חייבת להיכנס להריון. עכשיו. ממש הרגע.. אני נוסעת הביתה חזרה מרופא הנשים שלי, על הספה הכתומה שלנו אני מנסה להסביר את מה שאני עוד לא מבינה ממש בעצמי ופתאום אנחנו מקבלים החלטה שאנחנו הולכים להביא ביחד חיים לעולם.. כן, אנחנו הולכים על זה! וואהו.. מאיפה זה הגיע?!

 

 

הרופא אמר שאני לא מבייצת. אני?? ברור שהחלפתי אותו. כן, אחרי 13 שנים שהוא הרופא שלי החלפתי אותו ממש באותו רגע, וגם למרות שהוא מומחה לפוריות בעל שם בין לאומי, החלפתי אותו, איך שהוא הסתכל לי בעיניים במבט מאוד חד ואמר לי "את לא מבייצת!", איכשהו כל כך נעלבתי מזה שידעתי שזו הפעם האחרונה שאנחנו נפגשים. גם הרופאה החדשה אמרה את אותו הדבר, אבל היא אמרה את זה עם חיוך מתנצל שגרם לי להרגיש טוב יותר אז היא איתי גם היום, שנה ומשהו אחרי זה..

 

אז הנה אני שנה ומשהו אחרי זה.. האחיות, הפקידות והטכנאיות של מחלקת נשים כבר מכירות אותי בשם, בחודשיים הראשונים שלי במחלקה כשראיתי שהן מזהות בשמן חלק מהנשים  חשבתי בתמימותי  שזה מאוד חם ונעים כשמכירים את השם שלך ומזהים אותך ואיזה יופי זה, אחרי שנה וקצת אני יודעת שזה אומנם עוזר בקביעת תורים וכיוצא בזה אבל זה בעיקר אומר שכבר הרבה מאוד זמן שאת לא מצליחה להיכנס להריון!

אני בת 36 וקצת, ס' ואני ביחד ארבע שנים וקצת, אוהבים מאוד. יש לנו בית קטן בקיבוץ וחתולה. מוקדם בבוקר מגיע הריח של הרפת עד הבית שלנו, והשמש עולה מעל השדה שחרשו לא מזמן, בקרוב יזרעו שם חיטה, וכמו בשנה שעברה אני אסע על השביל ואחשוב על האדמה החזקה הזו שמכילה בתוכה חיים, מזינה אותם, שומרת עליהם, נותנת להם לחדור לתוכה ולהשתרש בה, ועל הרחם שלי שאולי אולי החודש תתמלא בחיים חדשים!

 

כל כך הרבה חודשים עברו. כל כך הרבה בדיקות הריון ביתיות שהראו פס אחד, כל כך הרבה בדיקות דם, בדיקות אולטרה סאונד, פרופיל הורמונלי, צילום רחם, היסטרוסקופיה ניתוחית, זריקות בבטן, דיקור סיני, צמחים סינים, חום השחר, בדיקת הפרשות, 2 הזרעות שכשלו. מי שעוברת טיפוליפוריות כמוני מכירה את האגרוף בבטן שמגיע עם ההכתמה הראשונה שאת רואה.. באותו רגע אני מבינה שחודש שלם של עשייה נזרק עכשיו לפח, ובא לי לבעוט בפח הזה, לרסק אותו, לשבור אותו ואת כל מה שיש בחדר, במקום זה אני מזכירה לעצמי את המשפט שאמרה לי חברה מאוד טובה שעברה אתזה בעצמה במשך חמש שנים, "ביום כזה לא סופרים דמעות, סיגריות ושוקולד", ומאותו רגע זה מה שאני עושה, מפסיקה לספור. אחרי יומיים שלושה אני מצליחה לזכור שיש דברים הרבה יותר קשים בחיים, ושזה עוד לא נגמר כל עוד אני רואה את עצמי בדמיון שלי אמא, ואותנו משפחה! באותו רגע בדיוק אני מגלה את הכוחות שלי ומרימה את הראש.

 

הזרעה שלישית. אנחנו אחרי כבר. יומיים אחרי. נשארו עוד 12 יום לבדיקת בטא. בדיקת זקיקים אחרונה מערב חג סוכות הראתה שאני מבייצת ממש באותם רגעים, אחרי 12 יום של זריקות פיוריגון הטכנאית הראתה לי 6-7 זקיקים גדולים ויפים, בשלים ומוכנים לזרע של ס' אהובי. האסטרדיול גבוה מאוד, הפרוגסטרון מרשים, רירית הרחם מדושנת ומוכנה לקלוט חיים לתוכה, לתמוך, לאהוב. אבל ערב חג ונשלחנו הביתה.. ס' שלי, גבר גבוה ורחב, רפתן לשעבר ירוק עיניים הוא מהבחורים הטובים וכך גם הזרע שלו, חזק ואיתן.. אז סגרנו את התריסים והדלקנו נרות, פתחנו בקבוק יין ופשוט היינו יחד, בלי לחשוב, בלי לחכות בתור, בלי להירשם בקבלה.. רק אנחנו. אני והוא.

 

אז עברו יומיים. 48 שעות. נשארו עוד 12 ימים להמתין עד שאוכל לבדוק בטא. לא מצליחה לא לחשוב על זה. לא רוצה להפסיק לחשוב על זה.. רק תנו לי לשבת על הספה שמול חדר העבודה ולדמיין איך הוא יראה כחדר של הבנים שלי.. איפה יהיו המיטות, באיזה צבע יהיה השטיח, אילו צעצועים רכים יקשטו אותו.. עוד 12 ימים כאלה מחכים לי..

 

אמן!

אמא לעתיד.