חג סוכות, חופשה מהעבודה, אנחנו בחצר עם חברים טובים, יושבים בשמש ומקשקשים, התינוקת הקטנה שלהם עוברת מיד ליד, מנסה לאכול את הדשא, את החיפושיות, את האדמה שלנו.. ואני מסתכלת עליה, על הידיים הקטנות האלה וחושבת על זה שאולי יש לי תינוק בבטן.. תינוק בן שבוע!

מתוך הבלוג: שרלוק הולמס בעקבות הביוץ הנעלם

חג סוכות, חופשה מהעבודה, אנחנו בחצר עם חברים טובים, יושבים בשמש ומקשקשים, התינוקת הקטנה שלהם עוברת מיד ליד, מנסה לאכול את הדשא, את החיפושיות, את האדמה שלנו.. ואני מסתכלת עליה, על הידיים הקטנות האלה וחושבת על זה שאולי יש לי תינוק בבטן.. תינוק בן שבוע!

הלכתי לשירותים, שמתי לב שהתחלתי ללכת יותר מהרגיל, בניגוב פתאום כתם אדמדם ואני קופאת במקום, ככה בחצי כריעה מעל האסלה אני נשארת עם הנייר טואלט ביד דקה ארוכה מסתכלת על הכתם והלב שלי מפסיק לפעום, בבקשה בבקשה רק לא זה!

שמונה ימים בדיוק אחרי הביוץ המושלם שהיה לי, שבעה זקיקים שגדלתי, גדולים ובשלים, הורמונים שמראים ביוץ באופן חד וברור – מאיפה הגיע הדם הזה עכשיו?

 

 

 

אני יוצאת חזרה לחצר, מחייכת, לא שומעת שום דבר מאותו רגע, מתה שהם ילכו כבר הביתה כדי שאוכל להכנס לאינטרנט לחפש מידע או לפחות להוציא את כל הדמעות שחוסמות לי עכשיו את היכולת לדבר.. והם הולכים.. אני מספרת לבן זוג שלי, מרגישה את העלבון של הכשלון ובא לי למות!

 

קראתי באינטרנט חמש שעות ברצף, עברתי על כל הכתבות, על כל הפורומים, שלחתי הודעות לכל הרופאים שמייעצים און ליין.. ואני קצת מעודדת.. זה יכול לרמז גם על השרשה..

שלושה ימים שלמים אני באינטרנט, מחפשת את המחט שתרגיע אותי בכל ערמת השחת הזו, והישועה מגיעה.. אם ההכתמות לא ימשכו לדם טרי, אם הן יפסקו בימים הקרובים – זה סימן טוב!

שוב בעל כורחי אני עולה לרכבת הרים הרגשית שכל אישה שעוברת טיפולי פוריות עולה עליה לפחות פעם בחודש.. ההמתנה! רגע אני בטוחה שאני בהריון וברגע השני אני מחזקת את עצמי שגם אם לא אני לא אתרסק, אני לא אשבר, אני לא אפסיק לנסות ולהאמין.. אני אהיה אמא, אנחנו נהיה משפחה!

 

נסעתי לסופר פארם, קניתי 4 בדיקות הריון שכתוב עליהן שהן מזהות הריון שישה ימים לפני האיחור, השוטר מאחורי בתור לקופה וגם הרוקחת התרגשו ביחד איתי ואיחלו לי הצלחה, השוטר מספר לי שהוא ואשתו עוברים גם הם טיפולי פוריות.. השתנתי על המקל ובשלוש הדקות של ההמתנה דמיינתי את עצמי מתקשרת לבן זוג שלי בדמעות ומספרת לו שהצלחנו, אני בהריון.

שלוש דקות עברו, יש רק פס אחד, אבל כתוב להמתין 10 דקות אז אני מכוונת את השעון. גם אחרי 10 דקות התוצאה שלילית. אז עשיתי את כל שלוש הבדיקות שנותרו, כולן שליליות. נשארתי לבד בבית, רק אני והדמעות.. הבנות בפורום עודדו, תמכו, אמרו שזה עוד לא סופי.. אז המשכתי להמתין, לעקוב אחרי ההתפתחויות..

 

מאז שאני מזריקה לעצמי הורמונים המחזור לי התקצר מ-32 יום ל-28. והנה מתקרב יום 28 למחזור ואני בלחץ, מתפללת עמוק בלב, מפחדת כל היום להרגיש את הדם הטרי יוצא ממני, לא הולכת לשרותים עד שאני כמעט עושה על עצמי רק כדי לא לראות שום כתם דם על התחתונית..

יום 28 עובר וכלום. ההכתמות פסקו. דם טרי – אין!

 

בצהריים אני מרגישה בחילה קלה, חשבתי שזה מהפיתה עם החומוס והסלט בייצים שאכלתי, בערב הבחילה כבר היתה חזקה יותר.. בררתי עם כולם, רק לי יש בחילות – זה לא מהאוכל!

נשארו עוד יומיים להמתין. היום ומחר. בעוד 48 שעות לערך אדע אם אני בהריון.

ההתרגשות מתחילה להתגנב לי ללב, להחסיר פעימות.. ואני מתפללת לה' מדברת אל הילד שלי ואומרת לו "תחזיק חזק שם, תתקע את הציפורניים ברירית הרחם שלי ותשאר שם לעוד תשעה חודשים, אני אשמור עליך, אני אדאג לך ילד שלי, רק תחזיק חזק.. אמא כאן!

אמן!