לא רציתי לבכות הפעם. לא יכולתי להסתכל לעצמי בעיניים במראה, אז נכנסתי להתקלח ושם הדמעות התערבבו עם המים החמים ויכולתי לעבוד על עצמי שאני לא באמת בוכה. אחר כך הספגתי את המים מהשיער במגבת הגדולה ועמדתי דקות ארוכות מול המראה מסתכלת על הבטן שלי, יודעת שהיא ריקה

מתוך הבלוג: שרלוק הולמס בעקבות הביוץ הנעלם

 לא רציתי לבכות הפעם. לא יכולתי להסתכל לעצמי בעיניים במראה, אז נכנסתי להתקלח ושם הדמעות התערבבו עם המים החמים ויכולתי לעבוד על עצמי שאני לא באמת בוכה. אחר כך הספגתי את המים מהשיער במגבת הגדולה ועמדתי דקות ארוכות מול המראה מסתכלת על הבטן שלי, יודעת שהיא ריקה.. ששני העוברים הקטנים, בעלי שמונת התאים וחסרי השברים שלי לא החזיקו מעמד ונעלמו ורציתי עוד לומר להם משהו קטן, אבל ידעתי שאין למי..

 

הפרייה ראשונה

המסדרונות באסותא רמת החייל רחבים וצבועים בלבן יפה, האחות שלוקחת דמים יש לה מגע של מלאך, כאילו אלוהים אמר שאם כבר נשים סובלות כל כך בדרך לאימהות אז לפחות שיכאב להן פחות.. פיוריגון 100 יחידות כל ערב ואז גם הצטרוטייד, מעקבי זקיקים והכל זז לאט מידי.. הבטן כבר כחולה ומחוררת, הזרועות כמו של נרקומנית.. נרקומנית לילד..

 

שאיבת ביציות - לא ידעתי מה ללבוש באותו בוקר, בסוף יצאנו מהבית, הולכים יד ביד, מקפידים להיכנס למחלקה ברגל ימין ולחייך הרבה.

הסניטר בא לקחת אותי לחדר הניתוח ואני השבעתי את בן הזוג שלי שהדבר הראשון שהוא אומר לי כשאתעורר מההרדמה הוא את מספר

הביציות שנשאבו. המרדים כבר מכניס את המחט ותוך כדי דיבור אני נרדמת.

חמש ביציות, הוא אמר לי מייד. זה מעט, אני חושבת, אבל מצד שני אני צריכה רק שתיים. ארבע ביציות הופרו. עוד שלושה ימים לחכות.

 

בלילה לפני החזרת העוברים הייתי ערה רוב הזמן, בבוקר כבר קמתי, שתיתי 2 קפה שחור בלי סוכר ונעמדתי מול הארון.

בסוף יצא שלבשתי הכל שחור. לקחתי למזל את הסוודר הלבן של סבתא שלי וכתבתי בעט מעל הלב את השמות שבחרנו כבר לפני הרבה זמן.

כשקראו לי ללבוש את החלוק, הדמעות התחילו לרדת והאחות אמרה שאני חמודה שאני מתרגשת ככה ושזו בטח הפעם הראשונה.. לא יכולתי לענות לה אבל הבן זוג שלי חייך. שני עוברים קטנים, משהו שיצא ממני ומהאיש שאני אוהבת הוחזרו לרחם שלי.

 

דגרתי על שני העוברים שלי במשך 12 ימים ארוכים מאוד.

והנה מגיע היום. אני נוסעת לבדוק. לא עשיתי בדיקה ביתית הפעם. הייתי ראשונה בתור והאחות שאני אוהבת היתה. היא שמחה איתי ואחלה לי בהצלחה, מתקשרים בין 13:00 - 11:00 אבל אפשר לקבל את התוצאות דרך האינטרנט, מוקדם הרבה יותר. לקחתי סיסמה.

 

בטא קטנה מחמש. בטא קטנה מחמש. בטא קטנה מחמש.

חשבתי שאני כבר מכירה את כל המקומות העמוקים שבי אבל הכאב הזה הגיע ממקום עמוק אפילו יותר. צורב. כמו כוויה. כמו סטירה.

לא יכולה לנשום. הלב שלי לא דופק. פתאום אני מבינה שהרחם שלי ריק. אין שם אף אחד.