אם את עוברת טיפולי פוריות, ויש לך ילדים קטנים, את בוודאי מתלבטת: מה להגיד לילדים? האם לשתף אותם בטיפולים שאת עוברת?

מאת: יעל סנדלר

האם לשתף את הילדים בטיפולי הפוריות?

אם את עוברת טיפולי פוריות, ויש לך ילדים קטנים, את בוודאי מתלבטת: מה להגיד לילדים? האם לשתף אותם בטיפולים שאת עוברת?

ישנן שתי גישות שונות בנושא שיתוף הילדים בטיפולי הפוריות. יש גישה שאומרת שלא לספר לילדים, כדי שלא יחוו טלטלה יחד איתך בטיפולים השונים. ומצד שני יש גישה שאומרת לשתף, באופן חלקי, עד לרמת ההבנה של הילדים. אציג את הגישות ואת המחשבה שמאחורי כל גישה.

האם את נשואה? בזוגיות או אם יחידנית?

כדאי להקדים, ולשאול האם את נשואה או בזוגיות או אם חד הורית יחידנית? אני חושבת שיש הבדל. בעוד אם נשואה יכולה להיעזר בבן זוגה בשיתוף ובפינויי זמן כאשר זמן זה דרוש לה עצמה להיות לבד. אישה חד הורית הרבה פחות גמישה באפשרות ההסתרה של הנושא מילדיה. וילדיה עלולים לחוש חוסר ביטחון אם היא תסתיר מהם שמשהו בחייה מתרחש באופן שונה.

אמת ושקר

עד כמה חשובה לך האמת? עד כמה חשובה לך האמת כדרך חיים במשפחה שלך? יש משפחות שבהם השקר אינו אופציה. יש משפחות בהם רואים בשקרים לבנים דבר לגיטימי. בדקי מה הגישה שלך לאמת, לפני שתחליטי כיצד מתאים לך לנהוג.

דרך השקר

יש משפחות שמעדיפות להסתיר את ניסיונות הפוריות עד שההיריון בטוח מתוך מחשבה שהילד לא יהיה עד לטיפולים, לא יהיה עד לתהפוכות שעוברות על ההורים, ולא יהיה עומס מיותר עליו.

קחו בחשבון מהי השקפת חייכם לגבי נושא האמת. וקחו בחשבון האם יש לכם מספיק עזרה תומכת להסתרות. האם יש סבא וסבתא שיכולים לשתף איתכם פעולה ולכסות על היעדרויות שלכם? והאם אתם יכולים לסמוך על הסביבה שלכם שישתפו עמכם פעולה.

יש משפחות שבהם הילדים באמת יוכלו להמשיך את חייהם ללא מפריע. במצבים כאלה זה יכול להיות נהדר, שהילד לא צריך להיות שותף לטלטלה לפחדים, וחשוף לאפשרות שההריון לא יקלט, או חלילה לא יחזיק מעמד.

גם במקרה שייוודע לילד, אפשר להגיד לו שלא רציתם לשתף אותו בגלל שרציתם שהוא ימשיך בשגרת חייו.

אינני חושבת שזאת דרך שיהיה קל לאם חד הורית לבחור בה, כיוון שהתלות של הילד בהורה היחיד גדולה מאוד. ההורה הוא כל עולמו והילד שומר עליו ומרגיש אותו בדרך כלל כל כך טוב, שקשה להסתיר דברים כאלה ממנו.

דבר נוסף שנראה לי לא קל, להסתיר את הריצות בבוקר, את הזריקות בבית, את הדאגה.

אני מכירה לפחות משפחה אחת שבה הילד בן הארבע חשב שלאימו יש מחלה קשה, כיוון שהיא נעלמת הרבה מהבית, עצובה, בוכה לעיתים קרובות. והכי נורא מבחינתו של הילד היו הזריקות שהאם מזריקה לעצמה בשעה קבועה בחדר. הילד אינו נוכח בזמן זה, אבל אל תשכחו שהוא קולט את האווירה וקולט את התחושות ועלול לקחת זאת למקומות אחרים, שיכולים להוות נזק גדול מאשר לספר לו את האמת.

האמת

אפשר לשתף את הילד באמת. אפשר לשתפו באמת חלקית.  יש אנשי חינוך שיגידו שהם אינם מסכימים עם הדרך הזו. לדעתי, כאם שמצפה שיחסי עם ילדי יתבססו על אמת, אני חושבת שזאת הדרך הנכונה.

אפשר לספר לילדים שאתם רוצים עוד ילד, ואתם עוברים תהליך שלוקח זמן, ובגלל זה אתם לפעמים תהיו עצובים. ואתם לא עצובים בגלל הילד שלכם. חשוב להדגיש זאת, כי ילדים קטנים לוקחים על עצמם אחריות שלא קשורה אליהם. והם יכולים לראות במצב הרוח של ההורים קשר לדברים שהם עושים ביום יום. חשוב לחזור ולהזכיר זאת לילד.

לא הייתי משתפת את הילד בפרטים. אבל גם אם הילד שלכם שומע שיחות טלפון שלך, או נמצא איתך בזמן בו מבשרים לך על הריון...תסבירי לילד שאתם בתחילת הדרך, ותשתפו אותו כשתעברו את שלושת החודשים הראשונים.

תאפשרו לילד שלכם לשאול שאלות. להציף פחדים שלו. יש ילדים שישאלו אתכם האם זאת החלטה רק שלכם? יש ילדים שיפחדו שאם תהיו הורים של ילד נוסף תפסיקו להיות הורים שלו. דברו עם הילד כאשר יש לו שאלות, ואל תשאירו אותו ללא תשובות.

לאמא חד הורית

אני יודעת שלעיתים אין ברירה אלא לקחת את הילדים איתך לבדיקות או לטיפולים.

אני יודעת שגננות מאוד לא אוהבות בדרך כלל את החשיפה הזאת של הילדים לטיפולים שאת עוברת.

מצד שני, זאת לעיתים הדרך היחידה של אמא חד הורית לעמוד בטיפולים. כאשר מחיר התרופות גבוה, ועיקר המשאבים הכספיים מופנים לטיפולי הפוריות, לנסיעות לטיפולים, לחניה, ולכל מה שקשור לטיפול עצמו.

לפעמים אין מנוס מאשר להסביר שאין לכם בררה לעשות זאת.

חשוב גם לידע את הגננת בלחץ שיש בבית בעקבות הטיפולים שאת עוברת.

אני חושבת שמאוד חשוב במקרה של אמא חד הורית לדבר עם הילד, על המחשבות שלו, התקוות שלו, החששות שלו, ולאפשר לו להביע את עצמו בציור, או בדרך אחרת שבה הוא יוכל להתבטא.