המסע להריון ולהורות אינו צפוי, אצל חלק מהזוגות הוא קצר וקולע.. אצל אחרים ארוך ומייגע.. לא משנה באיזה שלב במסע אתם נמצאים, בתחילת הדרך או בשלב מתקדם, מס' צעדים לפני היעד, פורום תמיכה עשוי לעזור לכם לעבור את המסע הזה אחרת, טוב יותר, קל יותר, עם חברים כמוכם, שיודעים לתת כתף וחיבוק, ולדחוף במעלה ההר, כשהכוח נגמר.

מאת: יובל שחק "שתיים שמבינות"
2P סטודיו

אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו עם פרופ' לברן באסותא ת"א, לקראת הפריית המבחנה הראשונה שלנו. הפרופ' ישב מולנו, חייך חיוך מרגיע, והסביר לנו בקצרה לקראת מה אנחנו הולכים. אני זוכרת שהייתה בחדר אוירה רגועה, ידענו שאנחנו במקום הנכון ובידיים טובות. ובכל זאת, לא ממש ידענו מה הולך לקרות ומה אנחנו עומדים לעבור.

 

הפרופ' הסביר שאנחנו אמורים להתחיל את הטיפול ביום השלישי למחזור. חשבתי לעצמי, ומלמלתי לעברו: "אבל היום זה היום השלישי למחזור"?!? אז הפרופ' חייך ואמר "מצוין! מתחילים עכשיו"...

 

רצנו לבית המרקחת, רכשנו את התרופות, חזרנו לאסותא ונפגשנו עם אחות מקסימה שהסבירה לנו את פרוטוקול הטיפול, הזריקה לי את הזריקה הראשונה, הסבירה לנו איך ממשיכים ו... הלכנו הביתה. מרגע לרגע הרגשתי שאני לא ממש בטוחה שאני זוכרת את כל מה שהיא אמרה, שלא לדבר על זה שלא הבנתי כלום בנוגע למה לעזאזל אני מכניסה לגוף שלי.

 

"בעולם מושלם", לרופא שלי היו שעתיים פנויות בשבילי... הוא היה מסביר לי מה עושה כל זריקה, ממה היא מורכבת, איך היא משפיעה על ההורמונים שלי, ועוד ועוד פרטים חשובים, שבזמנו עוד לא ידעתי כמה חשוב שאדע אותם. בעולם שלי, ושל עוד אלפי מטופלי פריון, לרופא יש כ-15-10 דקות עבורנו. (וזה לא משנה אם את מטופלת ברפואה ציבורית או ברפואה פרטית, רופאי הפריון בארץ עובדים מסביב לשעון, בזכות העובדה שהדור שלנו מספק להם הרבה עבודה...) רוב הרופאים לא מקדישים הרבה זמן להסברים יזומים מצידם (מבלי להכליל. אני בטוחה ויודעת שישנם יוצאים מן הכלל) ולא פעם המטופלים הולכים הביתה עם המון שאלות שאין להם עליהן תשובות.

 

אז תודה לאל שיש לנו את google... אלו מאיתנו שיודעים לחפש מאמרים וכתבות ב-google, יוכלו למצוא שם המון מידע. אבל באינטרנט, כמו באינטרנט, רוב החומר אינו בעברית, וקשה למטופלים בתחילת הדרך לסנן את העיקר מן הטפל, שלא לדבר על מגוון מושגים, שמי לעזאזל יודע מה הפירוש שלהם (ראו ערך: ivf, ivm, icsi ועוד...). ואם הצלחתם להגיע למחקרים משמעותיים, וגם אם אתם יודעים אנגלית ברמת שפת אם... לא פעם יש לכם שאלות שלא מוצאים להן תשובות במאמרים רפואיים או בכתבות ומאמרים. אז מה עושים?...

 

נכנסים לפורום תמיכה. באינטרנט יש מגוון רחב של קהילות. פורומים רפואיים, שמנהלים אותם רופאים, ופורומים של תמיכה, אשר מנוהלים ע"י אנשים אשר יש להם ניסיון בתחום (בד"כ נשים שעברו את הטיפולים בעצמן) ואשר חברים בו נשים וגברים אשר עוברים טיפולים בעצמם. למען גילוי נאות, אספר שאני מנהלת כיום, יחד עם שירי אנקונה טוביאס, פורום שכזה.

 

אז למה לכם להיכנס לפורום תמיכה? ראשית, כדי לראות במו עיניכם שאתם לא לבד. קיים קושי גדול אצל חלק ממטופלי הפריון עם ההרגשה שהם נושאים עימם "סוד" גדול, שאסור לגלות אותו. לא פעם אני שומעת מנשים וגברים שמגיעים אלי שהם מרגישים שהם לא מספיק נשיים או גבריים, כאשר מתגלה בעיה אצל אחד מבני הזוג. כמו שאתם יודעים, אף אחד מאיתנו "מאותגרי הפוריות" לא מסתובב עם שלט "יש לי שחלות פוליציסטיות" או "יש לי בעיית זרע" ברחוב, ולפחות בתחילת הדרך, המון זוגות מרגישים מאוד לבד בהתמודדות שלהם עם הקושי להרות. רבים מעידים שהנושא אינו עולה בשיחות חולין של שישי בערב עם חברים, ובד"כ עולה רק בין בני הזוג, מקסימום עם חברה טובה, שלרוב מחבקת ותומכת, אבל לא ממש מבינה מה אנחנו עוברים.

 

אז אחרי שגיליתם שאתם לא היחידים, יש לכם הזדמנות מצוינת לפרוק, ובצורה אנונימית. כאשר משתתפים בפורום, בוחרים בכינוי שהוא בד"כ שונה מהשם שלכם. זה מאפשר לכם לפרוק כל מה שעולה על דעתכם, שלא הייתם מעיזים לספר פנים מול פנים, החל בקיטורים על בן / בת הזוג, וכלה בשאלות לגבי נושאים אינטימיים כמו הפרשות, שאלות על סקס וכו'. זה גם המקום לשתף בכנות, שאתם מקנאים נורא באחרים שנכנסים להריון בקלות, ולפניכם.

 

חברי הפורום עוברים את מה שאתם עוברים, יש כאלו חדשים ויש ותיקים. תמיד ניתן לקבל תשובה לשאלות שמטרידות אתכם. אנשים שיש להם ניסיון והם מבינים את חשיבותה של התמיכה, ישמחו לכוון אתכם לכתבות ולמאמרים שבהם ניתן לקבל מידע אודות תרופות פריון ומה הן עושות, המלצות על רופאים ועל מטפלים, וגם חוות דעת אישיות לגבי רופאים מומלצים ופרוטוקולים מנצחים.

 

יתרון נוסף הוא נקודת מבט שונה של אנשים שעוברים את מה שאתם עוברים, ומתנהגים אחרת. לעיתים, כל מה שבא לנו אחרי שאנחנו מקבלים תשובה שלילית, זה ללכת הביתה, להיכנס למיטה, לבכות ולבכות ו.. לבכות. אני בעד לבכות. זה חשוב וזה עוזר לפרוק את העצב והכאב הגדול, אבל מתישהו צריך להפסיק לבכות, לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש. אין דבר שנותן יותר כוח והשראה מאשר מישהו כמוך, שעובר את אותו הדבר, ומצליח להתעודד ולעודד אחרים.

 

ולא פחות חשוב החיבוק... אמנם וירטואלי, אבל חיבוק. מי אם לא חברים למסע שלכם מבינים מה אתם עוברים. כמה זה קשה להתמודד עם הטלטלות בין תקווה לייאוש, כמה זה כואב לשמוע שלא הושג הריון, כמה קשה להתמודד עם חששות ופחדים שיש לכם, וגם חיבוק אוהב כאשר הגעתם ליעד, ונכנסתם להריון. אומרים שזר לא יבין זאת – ואני מסכימה עם המשפט הזה בכל ליבי.

 

אז אם בא לכם לקבל חיבוק, לקבל נקודת מבט שונה, לקבל תשובות ומידע, לפרוק, להרגיש ולדעת שאתם לא לבד, אתם מוזמנים להיכנס לפורום כזה, לשהות קצרצרה אמן.