מאת: עפרה ליאור, מאמנת זוגות בטיפולי פוריות

 

כשעוסקים בטיפולי פוריות מתייחסים בדרך כלל לנשים, כיוון שהן אלו שלרוב מתמודדות באופן פיסי עם הטיפולים, אולם בחלק גדול מהמקרים בעיית הפוריות היא דווקא אצל הגבר.

 

בשנים האחרונות, הוסר הטאבו מעל טיפולי הפוריות בקרב הנשים ורבות מהן נוטות לשתף בכך את בני משפחתן, ידידים וחבריהם במקום העבודה. החברה למדה לקבל את הטיפולים כדבר טבעי וההתייחסות לכך מתקרבת לזו של כל טיפול רפואי אחר, ובצדק.

 

מרבית הגברים נמצאים בנושא הפוריות עדיין עמוק בתוך הארון. סביר להניח, שלא תמצאו גבר שיושב על כוס בירה עם חבריו ומספר להם על תוצאות ספירת הזרע שעבר.

 

בעיית פוריות נתפסת על ידי הגברים משום מה כפגיעה חמורה בגבריות למרות שמדובר בליקוי פיסי שניתן כיום בחלק גדול מהמקרים לגישור באמצעים רפואיים ואין שום קשר בינו לבין כוח הגברא ותכונות גבריות אחרות.

 

גברים עם קשיי פוריות נכנסים לרוב למערבולת רגשית. הם חשים הלם ראשוני, תחושת כשלון, פגיעה קשה בהערכה העצמית, ייסורי מצפון כלפי האישה ובנוסף הם נדרשים להשקיע אנרגיות בהסתרה מהסביבה. 

 

הקושי הנפשי עלול לתעל את עצמו לניסיון להוכיח את הגבריות בדרכים אחרות: הגברת השתלטנות על האישה והסובבים האחרים כדי "להראות מי בעל הבית", רגישות יתר לכל סימן שיכול להתפרש כזלזול, עיסוק אובססיבי בספורט, בטיפוח הגוף ובפעילויות "גבריות" אחרות, התנזרות מיחסי מין עם האישה או לחילופין הגברת הדרישה מהאישה לקיום יחסים דווקא בתקופה שהיא נמצאת בטיפולים והחשק המיני שלה אינו בשיאו. במקרים קיצוניים יכולה לגבור הנטייה למצוא נחמה מחוץ למערכת הנישואים כדי להוכיח את הגבריות.

 

גבר שההערכה העצמית שלו נפגעה מקשיי הפוריות עלול להתרחק מכל מה שקשור למאמץ להביא ילדים לעולם, לא ללוות את האישה לבדיקות וטיפולים או להתנגד לתהליך בצורה גלויה או סמויה כי כל מה שקשור לטיפולים מזכיר לו את כישלונו. האישה חשה שאין לה שותף ולכעוס על כך, דבר שעלול ליצור מעגל קסמים שלילי.

 

כדאי שגברים שנתקלים בקשיי פוריות יהיו מודעים לתהליכים הנפשיים שהם עלולים לעבור ולהתמודד איתם בטרם יחריפו. מי שלא נוח לו לשתף את הסביבה בבעיות אינו חייב לעשות זאת אך כדאי למצוא אוזן קשבת אחרת בדמות של האישה, פסיכולוג או מאמן אישי.

 

יש לעשות הפרדה גמורה בין הבעיה ביצור הזרע לבין הגבריות, מאחר ואין שום קשר בין הדברים. טיפולי הפוריות קשים גם כך ומלווים באי ודאות ולרוב גם בעוגמת נפש עד להצלחה המיוחלת ולכן אין צורך להעמיס עליהם דברים מיותרים.

 

יש לדעת שתקופת הטיפולים תשפיע בוודאות על היחסים בין בני הזוג ולא משנה מי "אחראי" לכך. התקופה מאופיינת במערבולת רגשית, הרגעים האינטימיים ביותר נפרצים, הספונטניות ביחסי המין מתחלפת בתזמון וטבלאות מעקב, התשוקה והחושניות מתחלפים למשימתיות ודבקות במטרה. 

 

על זוגות שנכנסים למסלול הטיפולים להכיר בפגיעה שיכולה להיות בזוגיות שלהם ולהגן עליה אפילו בצורה מתוכננת: לייצר את הרגעים האינטימיים המשותפים לבני הזוג, לצאת לבילויים ולא להישאר כלואים בין הזריקות, בדיקות הדם והאולטרה סאונד.

 

אצל זוגות בטיפולים יש נטייה להתרחק מהסביבה ולהימנע מאירועים משפחתיים, במיוחד בהם כאלה שבהם דודה חסרת רגישות עלולה להתעניין למה הם עצלנים ולא מביאים ילדים לעולם ומדוע הם מחכים כל כך הרבה זמן. מומלץ לנסות להיאבק בנטיית ההסתגרות ולא לוותר על הקשרים החברתיים והמשפחתיים. את מי שדוחפים את חוטמם לעניינים שאינם שלהם אפשר לפטור בתשובה מבודחת.

 

החשוב ביותר הוא לשמור על הכבוד ההדדי בין בני הזוג. על האישה להכיר ברגישות המיוחדת של הגבר ולא להטיח בו בשעת מריבה שהיא "סובלת בגללו" או אמירות פוגעניות אחרות. חילוקי דעות ומתחים שבודאי יצוצו כדאי לנסות ללבן בשיחה ולא בהתקפות והתגוננויות. צריך לזכור שכמו כל תקופה גם הטיפולים יסתיימו ויתחלפו, כך יש לקוות, בהורות תובענית לא פחות.