החוויה והמחשבות הראשונות, אחרי שקיבלנו את ה"בשורה" היו קשות. הרגשת ה"אני לא מספיק טוב/ ה" (אני לא מספיק גבר/ אישה) כי יש לי בעיית פוריות, אי הנעימות מהסביבה, והפחד- ממה שיקרה עכשיו, מה"לא נודע" המאיים- האם נצליח להיות הורים? האם נחזיק את התקופה הקשה הזו יחד? האם כל חיי יחרבו עד שתתחיל בטני לתפוח? מה זה אומר? איך זה קורה?

מאת: יעל גלזר, אמא לשתי בנות מדהימות (אחרי 3 הריונות IVF) מאמנת אישית ועסקית בתות, תקשורת ותוצאות מנהלת פורום לקראת הריון בפורטל mamy

2P סטודיו

אני זוכרת את היום ההוא, אחרי שקיבלנו את התוצאות של הבדיקות. הממצאים לא היו טובים, והמשמעות היתה אחת, חדה וברורה- טיפולי פוריות.

ולא "סתם" טיפולי פוריות- מאיתנו חסכו את כל השלבים הראשונים והלכו ישר לעיקר- ivf (הפרייה חוץ גופית, מיקרומניפולציה).

בתור זוג צעיר, שכל מה שהוא רוצה זה להנות קצת בלילה ולקום בהריון למחרת, הבשורה הייתה קשה.

 

החוויה והמחשבות הראשונות, אחרי שקיבלנו את ה"בשורה" היו קשות. הרגשת ה"אני לא מספיק טוב/ ה" (אני לא מספיק גבר/ אישה) כי יש לי בעיית פוריות, אי הנעימות מהסביבה, והפחד- ממה שיקרה עכשיו, מה"לא נודע" המאיים- האם נצליח להיות הורים? האם נחזיק את התקופה הקשה הזו יחד? האם כל חיי יחרבו עד שתתחיל בטני לתפוח? מה זה אומר? איך זה קורה?

וכמובן, שמיד עטפנו את הנושא בסודיות- שלא ישאלו, שלא ירחמו, שלא ידברו, שלא ושלא ושלא....

 

אז איך עושים את זה עזאזל??? איך מתמודדים עם הדבר הזה???

 

 

לשתף

היום, יותר מתמיד, טיפולי פוריות הפכו לנחלת רבים ולכן גם השיחה עליהם נוחה יותר. שמירת הנושא בסודיות, רק מעמיסה ומקשה על בני הזוג, יוצרת תסכול רב יותר וממקדת את ההתמודדות והכעסים אל תוך הבית. לא חבל? היום, דווקא בגלל ש"כל זוג שני" נמצא בסוג זה או אחר של טיפול, כדאי ומומלץ לדבר ולשתף. אין במה להתבייש. זה לא סוף העולם, ההיפך- זו האפשרות ליצור התחלה וחיים חדשים.

לא צריך לספר לכל אחד- נכון, אבל מי שנראה לכם מתאים ותומך. מפתיע לגלות פתאום כמה אנשים בסביבתנו עוברים או עברו איזשהו סוג של טיפול. עצם השיתוף על הפחדים, האכזבות וכל מה שנלווה- הם חלק מהדרך ללמוד ולחיות ולנצח את המערכה. ואז גם מגיעים הטיפים והעזרה של אלו שכבר היו שם- וזה שווה הכל.

 

להאמין

אחד הקשיים והחששות הגדולים ביותר סביב הנושא הוא חוסר הוודאות- האם זה יצליח?

לשאלה זו יש רק תשובה אחת- כן. אולי זה ייקח הרבה זמן וסביר להניח שזה לא יהיה קל- אבל זה יקרה!  ד"ר האוזר, הרופא האחד והיחיד שלי , הזכיר לי את זה שוב ושוב.

האמונה בכך שתהיו הורים, תלויה רק בכם. ואמונה/ גישה זו- היא שתקרב אתכם לתוצאה הרצויה.

אבל, זו גם ההזדמנות להוסיף, שחשוב מאוד שהרופא המטפל (פרטי או לא) ישרה עליכם הרגשת בטחון – גם בפן המקצועי וגם בפן הרגשי- ממנו תשאבו אתם את הכוח, זהו הבסיס להצלחה.

 

 

קבלו את המצב בהבנה ובאהבה- כדי שהוא יחזיר לכם באותה המטבע

זוגות רבים מגדירים את עצמם כ"יוצאים לקרב" בכל מה שקשור לטיפולי הפוריות. אז חברים, יש לי בשורה- טיפולי הפוריות הם לא האויב שלכם- הם הפתרון!!!!

אל תכנסו להיסטריה, אל תתנו לזה להשתלט או להרוס לכם את החיים, את הזוגיות, החברים, העבודה. תהיו חזקים כשצריך, אבל תרשו לעצמכם גם לבכות ולכאוב. אין דרך אחרת, זה הכי אנושי שיש.

 

 

ולכן, ככל שתשלימו יותר עם המצב, תקבלו אותו בהבנה ואהבה, כחלק מחייכם ומתוך ידיעה שזו הדרך היחידה להגיע למטרה שלכם – יש סיכוי גבוהה יותר שהיקום הפיזי יאהב אתכם בחזרה ושהדרך תהייה קלה ומהירה יותר.

 

היו סבלניים וערניים

ישנם מקרים בהם ההיריון מגיע אחרי זמן קצר יחסית. אבל, לצערנו, לא תמיד. טיפולי הפוריות הם סוג של שביל, שחוץ מהידיעה על מה שנמצא בסופו, אנחנו לא יודעים מה תזמן לנו הדרך. ולכן, עליכם להצטייד בסבלנות מרובה, התמדה ונחישות לצלוח את הדרך- עד סופה הנפלא.

אל תרימו ידיים, המשיכו בדרך, גם אם נכונו לכם ימים קשים, אכזבות והתמודדויות. הרשו לעצמכם להתאכזב, לכעוס, לכאוב ולבכות- ואז אספו את הכוחות וצעדו שוב באמונה שלמה, אל ההצלחה שלכם.

היו ערניים לדרך בה אתם צועדים, זהו את נקודות החולשה שלכם, את הקשיים והטעויות וצאו לשינוי, לפתרון או לתיקון הרצוי. אם אתם "לא מתפקדים" בעקבות שלב זה או אחר בטיפול- פרגנו לעצמכם יום חופש ומנוחה. מגיע לכם. אם טיפול או רופא מסוים לא מתאים לכם או מיצה את עצמו- היו מספיק ערניים ובטוחים לעשות את השינוי/ התיקון הנדרש.

 

אחרי הכל- זה הבייבי שלכם.

 

בהצלחה.