אם בתחילת הדרך היו מספרים לנו שזו הדרך שנצטרך לעבור על מנת להצליח בטיפולי הפוריות היינו כנראה משתתקים מפחד על אורך הדרך ובעיקר מעוצמתה. אך בסופו של דבר רוב רובם של הזוגות והנשים הופכים להיות הורים תודות לאחד מבין עשרות האפשרויות שקיימות עבורנו כיום – תודה לאל!

מאת: איריס נאור, היד שמלווה אתכם להריון

 לרוב אנחנו רק מגלים בדיעבד מה באמת יקרה לנו במהלך טיפולי הפוריות.

רק לאחר ההצלחה בתהליך אנחנו באמת מתפנים להתבונן אחורה ולהבין לעומק את מה שעבר עלינו.

אם בתחילת הדרך היו מספרים לנו שזו הדרך שנצטרך לעבור על מנת להצליח בטיפולי הפוריות היינו כנראה משתתקים מפחד על אורך הדרך ובעיקר מעוצמתה. אך בסופו של דבר רוב רובם של הזוגות והנשים הופכים להיות הורים תודות לאחד מבין עשרות האפשרויות שקיימות עבורנו כיום – תודה לאל!

 

כל אישה שעוברת או עברה טיפולי פוריות יודעת "שגלי הצונאמי" שעוברים בטיפול הם אין סופיים.

אנחנו נכנסות לבדיקה, יש צפייה, אנחנו דרוכות כי קראנו באחד הפורומים שזה הנתון שאמור להיות, או הרופא הסביר לנו למה הוא מצפה, או יתכן שזה כבר הסבב השני או השלישי של ניסיונות ואנחנו "יודעות" למה לצפות אבל.....

פתאום מגיעה הבשורה, אין זקיקים, או יש "רק" שני זקיקים או הרירית הייתה עבה יותר בעבר וכיום פחות או להפך.  כל פער בין מה שציפינו שיהיה לבין מה שבאמת קיים זורק עלינו פטיש של 500 טון שקשה לנו אחר כך למצוא את הכוחות להתרומם משם.

 

המעגל האין סופי של בדיקות, תוצאות, הכוונות, ציפיות ואכזבות הוא מעגל שמוריד לנו את המוראל, מטשטש לנו את התקווה ובכל פעם מחדש מחליש אותנו אישית, זוגית ורגשית.

 

אז, האם קיימת נקודה שבה מוותרים על החלום להורות?

 

מתוך ניסיון אני יכולה להעיד שהרמתי ידיים מדי פעם במהלך חמש שנותיי כמטופלת פוריות.  היו רגעים שבהם הרגשתי שהדרך לא שווה את התוצאה – זה היה כמובן לפני שהפכתי לאם.  היום אני אומרת כמובן שכל דרך, גם הרחוקה ביותר והקשה ביותר הייתה שווה להורות ולמה שאני מקבלת כיום כאדם וכאם.

 

על מנת לא ליפול בדרך ולא לאבד את התקווה צריך להתחיל מההתחלה.

המסע להורות הוא לא ריצה קלה אלא ריצת מרתון.

כמו שהיינו מצטיידים לריצת מרתון עם אוכל, שתייה, נעליים נוחות והמון תמיכה מבית, כך אנחנו צריכים להצטייד גם לטיפולי הפוריות. 

 

ודאו שמערכת היחסים שלכם בבית כוללת תקשורת, הדברות וכמובן המון חיבוקים.  שתפו אחד את השני במה שאתם מרגישים ובקשו מבן או בת הזוג לעזור לכם כאשר אתם חווים יום קשה.  אם מערכת היחסים שלכם לא מספיק חזקה, תהיו אמיצים, זה הזמן לקחת שליטה על התהליך מבית ולגשת לאיש מקצוע שייתן לכם הכוונה בנושא. 

 

אם את עוברת את התהליכים באופן יחידני, ודאי שיש סביבך רשת של משפחה, חברים ומכרים אשר יחזקו אותך בנקודת משבר ויאפשרו לך לקבל כוחות מהם.

 

הכי קל לנו להרים ידיים כשקשה לנו.  רוב רובינו מוותרים כאשר מצוקה או קושי שאנחנו לא רגילים אליו דופק על דלתנו ברוב עוצמה.  לאחר חודש שלם של ציפייה לא קל לקבל את הבשורה המרה וחשוב מאוד להבין שמה שאנחנו מרגישות ביום הראשון או השני לאחר הבשורה, לעיתים יהיה שונה ממה שנרגיש כמה ימים לאחר מכן.

 

ודאו שכל החלטה שאתם מקבלים תתקבל בשיתוף פעולה רק לאחר שבועיים או יותר מהיום השלילי.  ודאו שכל החלטה שאתם מקבלים נעשית אחרי התייעצות עם איש מקצוע וכמובן עם הרופא המטפל.  ודאו שאתם לא מוותרים על החלום להורות אלא משנים בחייכם דברים שיקלו על הדרך לשם. 

 

אני רוצה לאחל המון המון הצלחה לכל אחת ואחד מכם.

נשיקות, איריס