טיפולי הפוריות מלווים בנוסף לסבל הגופני במתחים נפשיים, המעיבים על חיי הזוגיות ולעיתים  עלולים אף לפגוע בהצלחת הטיפול. לחלק מהמטופלים תקופת הטיפולים הינה תקופה מתסכלת. התסכול יכול לבוא לידי ביטוי בכעס, חוסר סבלנות, התנהגות בוטה, התכנסות עצמית, עצב וחוסר שביעות רצון מתמיד. להלן דוגמאות אופייניות למשברים שעוברים בני זוג במהלך הטיפולים וכיצד להתמודד איתם.

מאת: עפרה ליאור, מנהלת רשת המרכז הרפואי לפוריות ומאמנת אישית

צילום באדיבות 2p סטודיו

 

טיפולי הפוריות מלווים בנוסף לסבל הגופני במתחים נפשיים, המעיבים על חיי הזוגיות ולעיתים  עלולים אף לפגוע בהצלחת הטיפול. לחלק מהמטופלים תקופת הטיפולים הינה תקופה מתסכלת. התסכול יכול לבוא לידי ביטוי בכעס, חוסר סבלנות, התנהגות בוטה, התכנסות עצמית, עצב וחוסר שביעות רצון מתמיד.

 

 "אימון אישי" לזוגות הנמצאים בטיפולים מסייע לבחון כיצד להתמודד עם הבעיות הנוצרות סביב טיפולי הפוריות. האימון מאפשר הזדמנות להכרות עם מכלול  התנהגויות בתקופה זו וקבלת כלים שיאפשרו בחירה מחודשת באיכות חיים משודרגת.

 

עפרה ליאור, מנהלת רשת המרכז הרפואי לפוריות ומאמנת אישית, מביאה דוגמאות אופייניות למשברים שעוברים בני זוג במהלך הטיפולים ומציעה כיצד להתמודד איתם:

 

הסתרת הטיפולים מהמשפחה, מחברים וממקום העבודה:

רבים מאלו שעוברים טיפולי פוריות נוטים להסתיר עובדה זו ממשפחתם או מחברים או ממקום העבודה או מכולם גם יחד. התחושה של בני הזוג היא לעיתים שחוסר ההצלחה בהבאת ילד לעולם פוגעת בדימוי שלהם כאישה וכגבר.

 

להסתרה יש מחירים. בני הזוג מאבדים את האפשרות להיעזר בתמיכת המשפחה בטיפולים וכן את ההתחשבות של האחראים עליהם במקום העבודה בצורך שלהם בהפסד שעות וימי עבודה בגלל הטיפולים.

 

ללחץ הנפשי של הטיפולים מתווסף לחץ נוסף של הצורך בהסתרה והמצאת תירוצים שונים להיעדרויות או לשאלה המסורתית: "נו, מה עם ילד?" המושמעת במפגשים משפחתיים.

 

ברוב המקרים לאחר בדיקה מגיעים בני הזוג לתובנה שההסתרה חסרת תכלית היא.

מאחר וממילא טיפולי הפוריות מתחילים בדרך כלל כשנה לאחר התחלת ניסיונות ההתעברות, הרי שהסביבה כבר מעלה מעצמה את סימני השאלה. הסובבים כבר משערים שיש לבני הזוג בעיית פוריות, גם אם הם לא יאמרו זאת במפורש מטעמי נימוס.

 

אובדן החשק המיני:

כשבני זוג מתחילים בפעולות להבאת ילד לעולם, הופכים לעיתים יחסי המין מחוויה אינטימית משותפת למשימה. בני הזוג נדרשים לקיים את יחסי המין בימים מסוימים, או לחילופין להתאפק במועדים שלא תמיד מתאימים לרצון של שניהם.

 

זו המציאות החדשה וזה מחירה, וזו גם הזדמנות לשני הצדדים לפתח את היצירתיות שלהם בחדוות המין. גם בתנאים הלא פשוטים שנוצרו.

 

הפסקת פעילויות אחרות במהלך הטיפולים:

אצל חלק מאלו שעוברים טיפולי פוריות יש נטייה להפסיק את חיי היום – יום הרגילים שלהם ולהקדיש את עצמם לטיפולים לעיתים בשל חוסר זמן ולעיתים בשל חוסר חשק לעסוק בנושאים אחרים. במקרים קיצוניים יש כאלו שיחליטו להפסיק לעבוד. אחרים מורידים את תפוקתם הם נמנעים מלעסוק בתחביבים ופעילויות פנאי ומפחיתים למינימום את המפגשים עם חברים ובני משפחה.

 

התוצאה יכולה להיות מעבר חד מחיים עשירים ומהנים לתקופה שבה החיים סובבים כולם סביב טיפולי פוריות, הורמונים, זריקות והמתנה לטלפונים של האחות.

 

כשנכנסים למסלול של טיפולים צריך לקחת בחשבון שזו יכולה להיות תקופה ממושכת של חודשים  ואפילו שנים. ואין זה מן העניין לוותר גם על הנאות החיים בתקופה זו. להיפך, המשך הפעילויות השגרתיות תורמת לביטחון ולרוגע הנפשי דבר שיסייע גם להצלחת הטיפולים.

 

תקשורת לקויה בין בני זוג:

רבות כבר דובר על הבדלי הגישה בין גברים לנשים, שגורמים לקשיי תקשורת ביניהם. הבדלים אלו שנכונים גם בתקופות רגילות מועצמים במהלך טיפולי הפוריות. נשים נוטות להתלונן על כך שהבעלים שלהם אינם מבינים אותן ואינם מתחשבים בהן.

 

בנושא זה ההמלצה לגברים היא להקשיב לנשים ולצרכים המיוחדים שלהן, מאחר ולרוב הן אלו שנושאות ברוב העול של הטיפולים. לעיתים, כל שהאישה צריכה היא אוזן קשבת וחמלה ולא "פתרונות מעשיים" שגברים נוטים להציע בעת משבר.

 

תחושת כשלון:

בני זוג מחברים לפעמים את כשלון טיפולי הפוריות עם כישלונות אחרים והופכים בעיני עצמם את כל חייהם לכישלון אחד גדול.

 

במקרים מסוימים הם מאשימים את עצמם בכישלון הטיפולים. כך למשל, קושרות נשים בין אי הצלחה במחזור טיפול מסוים לפעילות גופנית יתירה, קיום יחסי מין סוערים, עמידה על הרגליים או אי הקפדה על הוראות הרופא. לעיתים, מדובר בייסורי שווא כי אין קשר בין עובדות אלו לבין הצלחת הטיפול. שני בני הזוג חייבים להפסיק להתעלל בעצמם – הטיפולים קשים גם כך ואסור לעשות אותם קשים עוד יותר.