אף פעם אין זמן מתאים להריון. תמיד ההיריון ישנה ויקטע תכניות אחרות. אם תחכי לזמן מתאים סביר להניח שתחכי לנצח. אבל יש זמן של בשלות, של החלטה, של רצון, שכאשר הם חוברים יחד אולי זה הזמן הנכון לקראת הצעד הבא.

מאת: יעל סנדלר

 

להיות שלמה עם ההחלטה

אל תצפי מעצמך להיות שלמה עם ההחלטה שלך לעשות צעד למען עתידך. בכל צעד שאנו עושים בחיים שבו הערפל עולה על הבהיר והברור, תמיד ילוו אותנו חששות.

זמן מתאים להריון

אף פעם אין זמן מתאים להריון. תמיד ההיריון ישנה ויקטע תכניות אחרות. אם תחכי לזמן מתאים סביר להניח שתחכי לנצח. אבל יש זמן של בשלות, של החלטה, של רצון, שכאשר הם חוברים יחד אולי זה הזמן הנכון לקראת הצעד הבא.

אם תשאלי אישה נשואה לגבי החששות שלה או התחושה המלווה אותה לקראת הריון – לצד השמחה הגדולה, תמיד יהיה מהול גם פחד. אין אף פעם זמן נכון להריון. רק נשים מעטות יכולות לקחת לעצמן תשעה חודשים של חופשה מוחלטת מכל התחייבות. ונדמה לי, שגם אם היו מציעים לי זאת, לא הייתי בוחרת בכך. הייתי רוצה להיות עסוקה בתקופה הזאת.

הורות יחידנית לעומת חד הורות

הורות יחידנית היא בדרך כלל יחידנית מבחירה. הכוונה היא לנשים שהחליטו להרות לבדן ולגדל את ילדיהן ללא אב.

אמהות חד הוריות, הן אמהות שהתחילו את המסע הזה בזוגיות, כידועות בציבור, עם גבר. אמהות שהתגרשו, התאלמנו, נפרדו מבן זוגם.

בעיני אין הבדל בהגדרות האלה. לא משנה מהי נקודת ההתחלה – לגדל ילד לבד – זה לגדל ילד לבד.

יש אמהות שיגידו שהרבה יותר קל לגדל ילד שיש לו אבא, וגם כלכלית יש לך דמי מזונות ותמיכה. אני מכירה  אמהות חד הוריות  שמתמודדות עם גחמות לא קלות מצד בני זוגם לשעבר. יש גברים שמתחמקים מדמי מזונות. יש גברים שמתמודדים עם קשיים נוספים  - אני לא חושבת שיש לשאלה הזאת תשובה חד משמעית.

תחושת כישלון

אל תרגישי תחושת כישלון. לא נכשלת אם לא התחתנת. מבחינה סטטיסטית יש עודף נשים. וחוץ מזה אל תשכחי- החיים נמשכים. לא עצרת אותם. יש לי שתי חברות שהתחתנו לאחר שילדו ילד מבנק הזרע. לשתיהן אגב, יש ילדים נוספים לאחר נישואיהן. אחת מהן אפילו אמרה לי שהיא בטוחה שהיא לא הייתה מתחתנת אם לא הייתה עוברת את התהליך הזה בחייה. הילד שלה, לדבריה, שינה את השקפת עולמה, וגם את הבחירה שלה בגברים.

את הרגשת הכישלון תחליפי במילה אומץ. כוח. לא כל אישה מסוגלת ללכת בדרך שבחרת לעצמך. לעמוד במטרה לבדך. את עושה זאת. תהייה גאה בעצמך. 

משפחתי וחיות אחרות

אם לא די בתחושות שאת עוברת בעצמך, את גם צריכה להתמודד עם משפחתך – דעתם, התקוות שלהם, והציפיות שלהם ממך. רוב הנשים שליוויתי בעת קבלת ההחלטה לפנות לכיוון של הורות יחידנית,  חששו מאוד מהרגע בו הן יספרו זאת להוריהם. אבל ברוב המקרים, ההורים שלנו לא עיוורים למצבנו. הם יודעים שאנחנו מתבגרות לבד, וגם הם כמהים לנכדים ומקווים שאנו נהייה בעלות משפחה ולא נשאר לבד. ברוב המקרים אחד ההורים לפחות מוכן לתמוך בהחלטה. אבל פגשתי אמהות שמאוד נבהלו מההחלטה, ששאלו שאלות מצחיקות כמו: "מה נגיד לשכנים"? ואיך הן יספרו זאת למשפחה. אני חושבת שככל שתרגישי בטוחה בהחלטה שלך יהיה לך יותר קל לערב את משפחתך. כדאי לזכור, שגם את עברת תהליך, זה לא קרה לך בן יום. ולכן, צריך לצפות מהמשפחה שלך לעכל זאת לאט. לתת להם מקום להתבטאות ולא לשפוט אותם. לספר להם מעט מההכנה שאת עברת בדרך ובתהליך. לשתף אותם בדברים שהרופא אמר לך: למשל, לגבי האפשרות ללדת בגיל מאוחר. תני להם זמן, אבל אם יש הורה שמוכן להקשיב לך, או את מרגישה שהוא מוכן להתגייס למענך, אולי כדאי שתשתפי אותו בדרך.

האם אני עושה את הדבר הנכון?

את התשובה לשאלה הזו, אף אחד לא יוכל להגיד לך. סביר להניח שגם לך עצמך יהיו לבטים רבים – האם את עושה את הדבר הנכון. אני חושבת שגם אישה שעומדת לפני נישואים, לרגע מתגנבת אליה השאלה הזאת – האם אני עושה את הדבר הנכון? לפעמים תרגישי שאת עושה את הדבר הנכון. ולפעמים תרגישי: מה לעזאזל אני עושה בכלל? לפעמים תרגישי שזה בכלל סרט שאת משתתפת בו. ולפעמים תרגישי שאלו החיים האמיתיים שאת נלחמת על משהו שכל כך ברור לאחרים. הדבר הנכון הוא התחושה שלך שאת רוצה להיות אמא. אף אחד מאיתנו לא קיבל ספרי לימוד איך עושים זאת, ואף אחד לא יכול להגיד לך איך את תתפקדי כאשר התאוריה תהפוך למציאות. אין לי ספק שזאת אחת ההחלטות הכי מפחידות בחיים. זאת התחייבות לכל החיים. כאשר את קונה שולחן לבית, את עושה סקר שוק. כאשר את מחליטה על השולחן המתאים את בודקת אותו מכל הכיוונים לראות שאין בו פגמים ושהוא מתאים לך. כאשר אנחנו חושבים על הילד שלנו, על מי שיהיה שותף לחיים שלנו, אנחנו מדברים על "חתול בשק". על תינוק שאנחנו לא יודעים אפילו איך הוא יראה. אין ספק שככל שאנחנו יודעים פחות, החרדות צפות ועולות. קבלי זאת כדבר טבעי ואל תלחמי בזה. כדאי אולי לקנות מחברת ולכתוב מדי פעם את התחושות שלך. אולי זה לא יקל עליך, אבל תרגישי שחלקת את הפחדים שלך. כדאי גם לבדוק במחלקה בבית החולים אם יש עובדת סוציאלית או אחות שמלווה את התהליך. לאורך החיים שלנו יש זמנים בהם אנחנו יכולות לשאול את עצמנו – האם עשינו נכון? האם הבחירה שלנו הייתה נכונה? רק מימד הזמן יכול להגיד זאת.