בתהליך הלידה תחושי שני סוגים של צירים. צירי לידה של השלב הראשון וצירי לחץ בשלב השני. הצירים בשלב הראשון  תפקידם  - לגרום למחיקתו ופתיחתו של  צוואר הרחם. רק בפתיחה מלאה של צוואר הרחם יוכל  התינוק להיכנס אל תעלת הלידה.

מאת: נטע-לי כהן

בתהליך הלידה תחושי שני סוגים של צירים. צירי לידה של השלב הראשון וצירי לחץ בשלב השני.

 

הצירים בשלב הראשון 

תפקידם  - לגרום למחיקתו ופתיחתו של  צוואר הרחם. רק בפתיחה מלאה של צוואר הרחם יוכל  התינוק להיכנס אל תעלת הלידה. כאשר מופיעים הצירים, היולדת בפעם הראשונה, אינה יודעת לקבוע אם מדובר בצירים או בקלקול קיבה. בשלב ההתחלתי שלהם הם מזכירים כאבי מחזור מאוד חזקים. לאחר שהצירים הופכים לסדירים, הזמן בין ציר לציר מתקצר ועוצמת הכאב עולה.

ישנן דרכים שונות להתמודד עם כאבי הצירים:

• תנועתיות ושינוי תנוחות
• שימוש במים
• מגע ועיסוי
• שיאצו
• שימוש בקולות
• נשימות
• דמיון מודרך
• תמיכה ואהבה שמקבלת היולדת מהמלווים.

 

הצירים בשלב השני - צירי לחץ

השלב השני של הלידה בדרך כלל קצר יותר מהשלב הראשון.

השלב השני מתחיל כשהגוף מאותת בתחושת לחץ חזקה על פי הטבעת. לרוב ישנה הפוגה של מספר דקות בין שלב הצירים הראשון לבין צירי הלחץ וזה זמן טוב למנוחה ואגירת כוחות להמשך הלידה.  את התחושה של צירי הלחץ קשה לתאר במילים, כל אישה מדמה את הסיטואציה בצורה אישית ושונה מאחרות. יש המספרות כי ההרגשה היא של גרזן בטוסיק, אחרות מדברות על דחף היסטרי להוציא מתוך פי הטבעת אבטיח עצום. האלמנט הזהה בכל הסיפורים הוא הלחץ על פי הטבעת כתוצאה מלחץ של התינוק על האזור.   

 

לציר הלחץ לא ניתן להתנגד. את תרגישי בדחף בלתי נשלט ללחוץ, זהו צורך פיזיולוגי, את תדעי שאת חייבת ללחוץ.

בשלב צירי הלחץ כל חלקי הגוף נכנסים יחד לעבודת צוות. הגוף נאסף על מנת לדחוף את התינוק החוצה. נשמי נשימות מלאות ועמוקות, בעת פתיחת הפה אל תכווצי את השפתיים, להיפך פתחי פה גדול והוציאי את האוויר שנכנס.

חשוב לזכור, לא לבזבז אנרגיה לחינם. לחצי רק ברגע שתדעי שאין לך ברירה אחרת. והאמיני לי את תדעי זאת. ישנם מקרים רבים בהן המיילדת מנחה את היולדת מתי ללחוץ. כאשר היולדת לוחצת למרות שאינה חשה בצורך ללחוץ, היא מבזבזת אנרגיה אשר חיונית לה להמשך התהליך. כל לחיצה מעייפת מאוד את היולדת. 

כאשר היולדת קיבלה הרדמה אפידורלית ובשלב הלחיצות ישנה עדיין השפעה של ההרדמה, לא תחוש היולדת את פלג גופה התחתון ואת צירי הלחץ ולכן תזדקק להנחיה של המיילדת מתי ללחוץ. בניגוד ליולדת שלא קיבלה אפידורל או שהשפעתו פגה, שתדע בוודאות מלאה מתי היא צריכה ללחוץ.

 

בעת צירי הלחץ, הוציאי אוויר בהדרגה וכך תאפשרי לתינוק להחליק כלפי מטה ביתר קלות. 

הבטיחי לעצמך שתהיי קשובה אך ורק לאינסטינקטים שלך. האמיני בעצמך שאת יכולה ומסוגלת לעבור את זה.

בדרך כלל בשלב הלחיצות היולדות נוטות להאמין שזה מעבר ליכולתן והן אינן מסוגלות להמשיך בתהליך. אם בעלך לצידך הוא יגיד לך כמה את נהדרת, כמה את חזקה.  גם המיילדת או הדולה (תומכת לידה) יפרגנו לך ויעודדו אותך להמשיך. אם את בסיטואציה שבה את לבד ואינך מקבלת מילות עידוד מהסביבה בטחי בעצמך והאמיני שאת מסוגלת להכל.

 

בעבר כל אישה שהגיעה לחדר לידה הושכבה על הגב, וכך התבצעה הלידה. היום ידוע כי תנוחת השכיבה על הגב היא התנוחה הכי פחות נוחה ללידה והכי פחות נכונה. זו הדרך הקשה ביותר לעובר לצאת החוצה והדרך הקשה ביותר עבור גוף האישה ללדת. לעומת זאת ,תנוחות כמו: כריעה, עמידת שש, שכיבה צידית (כאשר הרגל העליונה כפופה לכיוון החזה), עדיפות .

 

בשלב צירי הלחץ את יכולה לצעוק ולצווח כמו חית פרא. את גם תרגישי כמו לביאה אי שם ביבשת אפריקה. אף אחד לא יגיד לך להנמיך את הקול. הרגישי חופשייה, אל תיבהלי אם תצא צואה בזמן הלחיצות, המיילדת ראתה זאת אינספור פעמים, זה טבעי לגמרי, את לא היחידה.

מומלץ לתת למיילדת שמן שקדים. השמן עוזר לעסות את אזור הפרינאום בעת יציאת ראשו של התינוק. במקרים רבים העיסוי בשמן מונע חתכים ולאחר מכן תפרים.

לאחר שהראש יצא, את יכולה לנשום לרווחה. זהו עברת את השלב הקשה ביותר. המיילדת יכולה להציע לך לקרב את כף ידך ולגעת בראשו הקט.  מה שנותר לך עתה זה להרפות את הפרינאום  ולאפשר לגופו של התינוק להחליק ברכות החוצה בדרך אל זרועותייך.

זכרי לאורך כל תהליך הלידה, כי ברגע שהתינוק יוצא מתוכך כל הכאבים נעלמים ואף נשכחים.

תהליך הלידה כולו מסתכם  כאחת החוויות היותר נדירות בחיינו כנשים. אנו מתמודדות עם כאב עצום ("בצער תלדי בנים"). אנו מוכיחות לעצמנו כל פעם מחדש כמה אנו חזקות.

בהצלחה.