במהלך הלידה אנחנו צריכות תנאים מתאימים, נוחים נעימים על מנת שתהיה הפרשה גבוהה של הורמון אוקסיטוצין ועל מנת שתהליך הלידה יעבור בקלות, ובכדי שההתחברות לרך הנולד תהיה טבעית, וכך גם ההנקה. איך עושים זאת?

מתוך ההרצאה של ד"ר מישל אודנט בכנס דיאדה שהתקיים ב 25.4.10.

כתבו וסיכמו: לינוי הופמן ותהילה מלכה

נשים יקרות, מה הסיפור ההורמונאלי הזה שעושים ממנו כל כך הרבה עניין בתהליך הלידה?

אז בואו נעשה קצת סדר ,וננסה לראות את הדברים בצורתם הפשוטה-

אנו מופעלות ע"י הורמונים ,כמעט כל פעולה שקוראת  מעורב בה תהליך הורמנאלי, במקרה שלנו נחזור לרגע שבו פגשנו את בן הזוג שלנו, לרגע בו חשנו את ההתרגשות המצמררת הזו שזרמה לה בגוף, את הפרפרים שהחלו לנופף בכנפיהם ואיך חשנו שלרגע אחד כאילו הזמן עוצר מלכת והינה אנחנו שם לבד רק הוא ואת וכל היקום איננו קיים.

אז ההתאהבות הזו, מעורב בה הורמון מכובד ביותר בשם- אוקסיטוצין, נכון השם לא מושך במיוחד אבל מה שהוא גורם זה בדיוק זה.

הוא מופרש מבלוטת יותרת המח הנמצאת בחלק האחורי של ראשינו.

הבלוטה נמצאת בחלק הפרימיטיבי של מוחנו, בחלק הפחות מפותח נקרא לזה. חשוב לי לחדד את הנושא.  נראה לי שנשים רבות חוששות רק מעצם העובדה שכביכול איזה חלק פרימיטיבי חייתי ואולי חסר אחריות יהיה שותף בתהליך הלידה. הרי אנחנו רוצות לוודא שהכול יסתיים בשלום, אז אם אהיה מחוברת לאיזשהו חלק פרימיטיבי שכזה- אולי אהיה חסרת אחריות, חסרת שליטה ואתנהג כמו חיה. בעלי יהיה בהלם, פאדיחות אני אהיה היחידה שצורחת... וכמובן עוד שלל רעיונות.

להיות מחוברת, ולאפשר להורמון האהבה להיות נוכח, לתת לראש ההגיוני לנוח, לא אומר דווקא שאנו מצמיחות זנב,יוצאים לנו ניבים ואנו הופכות למפלצת.

לעיתים, זה בדיוק ההיפך...

בזמן הלידה רמות האוקסיטוצין מרקיעות שחקים, גורמות לייצור צירים, לפליטת התינוק ואחכ" מסייעות בפליטת החלב.

אז ככה- אנחנו צריכות תנאים מתאימים, נוחים נעימים על מנת שתהיה הפרשה  גבוהה של ההורמון ועל מנת שתהליך הלידה יעבור בקלות, ובכדי שההתחברות לרך הנולד תהיה טבעית, וכך גם ההנקה.

מה ביקשנו בעצם? קצת התחשבות בסיטואציה האינטימית, שממנה בעצם הגענו אל חדר הלידה, וכמו שברגע ההוא בו קיימנו יחסי מין והיינו שם באווירה המתאימה, בנינוחות שלנו, עם האפשרות אולי לעצום עיניים, לנשום בכבדות ועמוק להניע את הגוף, להיות מי שאת .

אז נכון לא קל בסיטואציה של חדר לידה כאשר עשרים עיניים נשואות אלייך, בוחנות, בודקות מלחיצות מרגשות, לנסות ולדמות משהו שמזכיר אינטימיות.

ושם בנות בדיוק בנקודה הזו, האחריות היא שלנו.

תבינו להורמונים אין עניין, אין להם התחשבות יתרה בנסיבות, אם הנסיבות לא מתאימות אז לא יהיו ההורמונים המתאימים,יהיה אדרנלין בשפע, (שמתעורר בדיוק במצבי לחץ ומתח) המוח יתחיל לחשוב איך רואים אותי, איך שומעים אותי, חמותי פה או לא, איפה המסמכים? ועוד...

בקיצור שום נרות ומוסיקת רקע מרגיעה, אלה הרבה לחץ באוויר, הרבה שכל ישר והגיוני, המון סגירות של הגוף ומתח.

אז מה כן יכול לעזור?

כל דבר שיגרום לכן להישאר בשקט וברוגע בתוך עצמכן.

בבית שלכן, עמעום אורות, מוסיקה נעימה, מעט מאוד דיבור, לעצום את העיניים, נשימות עמוקות

וברגע שממש מרגישות שזהו הזמן לצאת לחדר הלידה- לנסות גם בדרך לתת לבן הזוג להתעסק בכל השאר והישארי את בתוך עצמך.

מסמכים ופורמליות לטיפולו, לקחת אחריות לגבי מי נוכח איתך, לא חייבים להתקשר לכל המישפוח'ה מייד כאשר מגיעים לחדר לידה.

(להזכירך גם כשנפגשת עם הבן זוג לקח טיפה זמן עד שכולם ראו אותו...)

תרשי לעצמך להישאר בתוך עצמך.

האינטימיות שלך היא אך ורק שלך, תאפשרי לעצמך לחוות את תהליך הלידה ממקום של פרטיות, חוויה פרטית.

זיכרי שעל מנת להיות ב"מוד" הנכון, יש לך אחריות, לעיתים זה דורש שיחת הכנה עם בן הזוג והמשפחה, הדבר האחרון שאת צריכה להתעסק בו זה העלבויות למינהן,של אמא, אחות, חמות, דודה מיילדת ...

יש לך את הזכות להגיד רגע- לא ברור לי איך אהיה  בתהליך הלידה. קבלו אותי כמו שאני, תאפשרו לי להיות מה שמתאים באותו רגע.

וכך הסירי מעלייך כל פתח ולו הקטן ביותר של השכל הישר, המתחשב והמרצה שעלול להיכנס ולהוציא אותך לחלוטין מהתהליך.