"אפידורל - המצאת המאה", "אני לא מבינה איך נשים ילדו פעם..", "שלא תעיזי ללדת בלי אפידורל". ועוד כהנה וכהנה....שומעים את הנשים מצהירות במסדרונות בתי היולדות. האפידורל כמשכך כאבים הוא אכן המצאת המאה, אך האם הוא מתאים לכל אחת? וכיצד נדע זאת? כולם מדברים היום על walking apidural, כמה עובדות על מתן האפידורל הניתן היום בארץ.  

מאת: עליזה זילברשיין, מיילדת ויועצת במועדון יולדות שיבא בייבי, נשים שיבא, תל השומר

כבר במקורותינו, אנו מוצאים את התנוחות המסורתיות בהם הנשים בעולם הקדום השתמשו.

הנשים כרעו ללדת. מתוך ניסוי ותהיה הן ידעו שהתנוחות במצב אנכי, הן היעילות ביותר. המיילדות תמכו, אך בעיקר הנחו אותן לחוש את התנוחה היעילה והנוחה ביותר עבורן. או כמו שהחברה אומרים היום לזרום...

הפירוש של המילה מיילדת באנגלית midwife, הוא שיבוש של המילה מגרמנית mit der  frau (עם האישה). המיילדות, עם הידע והניסיון שרכשו במשך השנים. יילדו את הנשים, אך למרות הניסיון שלהן הן היו חסרות אונים, כאשר היו צריכות להתערב במצבים בהן הלידות התעכבו, או מהלך הלידה לא הסתיים כראוי.

במאה השבע עשרה, עם התפתחות הרפואה הכללית, נכנסו גם הגברים למקצוע המיילדות. כדי לאפשר לרופאים "לעזור" לנשים, הם השכיבו אותן פרקדן. כאשר התנהלה הלידה למישרין, הייתה יכולה האישה להמשיך להשתמש בתנוחות הנוחות לה, אולם כדי לעזור לאישה בזמן מצוקה, כמו שימוש במלקחיים, חייבת הייתה האישה לשכב. אך בהמלצת הרופאים, כבר מתחילת הצירים נתבקשה האישה לשכב במיטה, תנוחה המנוגדת לכל תהליך הלידה הפיזיולוגי.

התנוחה בשכיבת פרקדן, החלה בבית המלוכה הצרפתי, המשיכה לבתי האצולה האירופאית והתפשטה מהר מאד גם לפשוטי העם. המיילדות שעד אותה תקופה היה להן מעמד מאד מכובד, ליוו רק את המעמד הנחות, והיו תקופות שאף ראו בהן מכשפות והעלו אותן על המוקד.

פשוטי העם, נשים שילדו בבתי חולים, סבלו 'מקדחת הלידה' הרבה מהן נפטרו מזיהומים שהרופאים עצמם העבירו, כאשר לא רחצו את ידיהם, לאחר שבצעו ניתוחי גופות בחדר המתים.

בתנוחה של שכיבת פרקדן, החלו הנשים לזעוק לאמצעים להקלת הכאבים.

ניסיונות רבים לשיכוך כאבים ניתנו במהלך השנים. מ- flyingointment, משחה שעיסו בבטן ובגב היולדת, שגרמה לתחושת ריחוף ועד מתן אתר ( ether ) שהרדים את היולדת במהלך הלידה ומנע ממנה שיתוף פעולה.

בסוף המאה ה-19 החדיר כירורג קוקאין לרווח האפידורלי בגב החולה, שלא ניתן היה לבצע אצלו הרדמה כללית. 30 שנה מאוחר יותר התחילו להשתמש בהרדמה אפידורלית בגרמניה. לפני כ-35 שנה נכנסה ההרדמה האפידורלית למיילדות.

בעולם המערבי השימוש באפידורל קיים בכ-30% מהלידות, בארצנו הקטנטונת, כ-80%.

דר' אצ'ין מנהל מחלקת הרדמה ב' בשיבא, שביצע אלפי הרדמות לחלל האפידורלי, טוען שהרדמה זו מונעת מהיולדת את התנועתיות שכל כך חשובה בזמן הצירים ולכן היה ניסיון לבצע  את ה-

(walking epidural,.w.e) שישפיע על הכאב אך לא על התנועתיות. בניסיון זה, היולדת הלכה בליווי מרדים ואחות, כאשר היא עצמה מנוטרת. האחות עקבה אחר הניטור והמרדים הוסיף חומרי הרדמה בשעת הצורך.

כבר לפני כ-10 שנים אומר דר' אצ'ין, החלו לבצע הרדמה זו. היולדת בשלבי לידה מאד מוקדמים קבלה הרדמה משולבת של דיקור ספינלי ואפידורלי. הספינלי בריכוז ובכמות נמוכה, מוריד את התחושה של תחילת הציר והכנסת הקטטר האפידורלי, נועד לאלחוש בהמשך. שניהם ניתנו בכמויות קטנות ובריכוזים שלא פגעו בתנועתיות במיטה. בארץ ה- wallking epidura לא בשימוש.

ברוב בתי החולים בארץ משתמשים היום באפי קל. שהוא שילוב של חומר הרדמה מקומי + אופייטים, (חומרים דמויי אופיום) המאריכים את השפעת חומרי ההרדמה הראשוניים. כשעה וחצי  לאחר מתן האפידורל, האישה מרגישה את פלג הגוף התחתון ואף מסוגלת להזיז את הרגלים. אך ירידה מהמיטה והליכה, אינם בטוחים מספיק ואינם מומלצים.

 רצוי להמשיך עם קבלת האפידורל גם לפני הלידה עצמה. בלידה, יש להבחין בין חוסר תחושה לחוסר כאב. האישה תרגיש את לחץ ראש התינוק, אך לא את הציר עצמו. מצב זה מאפשר ליולדת להיות יעילה בשלב הלחיצות ולאפשר את חילוץ התינוק בצורה בטוחה יותר.

פעולת האפידורל, אומר דר' אצ'ין, היא פעולה פולשנית. כל פעולה פולשנית יכולה לגרום לנזק. היא נעשית רק עם בקשה של היולדת ובהסכמתה המלאה. בזמן קבלת האפידורל, האישה צריכה להיות מנוטרת  ניטור מדוייק של צירי הלידה והדופק העוברי. לפני הלידה, לפני צירי הלחץ, רצוי להמשיך עם מתן מינימאלי של החומר האפידורלי. בזמן זה חשוב הפידבק של האישה וחשוב הדיווח על הרגשת הלחץ ושיתוף הפעולה של האם. כאשר ניתן אפידורל מסיבי, יכול ראש התינוק לא לעשות את הסיבוב האחרון שלו ובהרבה מקרים, אנו נראה התערבות של לידות מכשירניות.

לאחר קבלת האפידורל חשוב שהאישה תמשיך להיות בתנוחות זקופות, תנוחה המאפשרת לראש התינוק ל'התברג' נכון באגן האם. ניתן לבצע זאת בצורה בטוחה בישיבה על המיטה.

יש לתת לבני הזוג לקרוא על סיבוכים אפשריים בעקבות האפידורל, לפני הלידה ולא בזמן הלידה עצמה.

אפידורל לא ניתן במקרים הבאים:

• חוסר הסכמה של האישה.
• חום אימהי
• ירידה בכמות הטרומבוציטים או טרומבוציטיםנמוכים

 

סיבוכים נפוצים:

לטווח קצר

• חוסר תגובה
• השפעה חלקית בלבד.
• ירידה בלחץ דם. (לכן ניתן כמות נוזלים תוך ורידית, לפני מתןהאפידורל.)
• עלול לגרום לרעד חזק ותחושת קור
• פיזור החומר לחלקים גבוהים יותר בגוף
• מגביר את הסיכוי ללידה מכשירנית
• עלול להאריך את זמן הלידה

 

לטווח רחוק

• כאבי גב
• דיקור הדורה. (הקרום העוטף את נוזל השדרה) שבעקבותיו האישהיכולה לסבול מכאב ראש קשה
• זיהומים בעקבות הפעולה והזרקה לא נכונה של החומר נדיריםביותר.

 

לסיכום

מחקרים עדכניים מראים יתרונות ברורים ללידה טבעית ולתנוחות זקופות. נשים היולדות בתנוחות זקופות, מדווחות על שביעות רצון והנאה מהלידה, יותר מנשים היולדות בשכיבה. אך סף הכאב של כל יולדת שונה. לעיתים משך הצירים ארוך ומתיש וגם הצוות מציע לעיתים שימוש במשככי כאב.

הצוות מכבד את רצון היולדת לגבי סגנון הלידה שהיא מעדיפה. אך גם מכבד את רצון היולדת לשנות את תוכנית הלידה שבחרה, תוך כדי התהליך.

כמה טוב שיש לנו את הידע מהו אפידורל עוד לפני הלידה ועם ידע זה, "נמדוד" את הצירים בזמן אמת ואז נחליט מתי כדאי ומתי אפשר לוותר על פעולה זו.