הניתוח היה בהרדמה מלאה ובעלי לא נכנס בסוף רק ברגע שנפתחה הדלת הוא שמע את הבכי של 2 האוצרות ...

הכל התחיל ב 26.5 בהערכת משקל 2 שבה התברר שהעובר מתפתח פחות מהעוברית והאחוזון שלו יותר נמוך והפנו אותי למחלקת הריון בר סיכון בבית חולים להמשך לטיפול. קבעתי תור והגעתי למרפאה והרופאה קבעה שאני אגיע כל יום שני וחמישי למוניטור ולביקורת וככה הגעתי עד שהיא החליטה בשבוע 37 שזה ה 1.7 אני אבוא לביקורת ויילוד.

הגענו בעלי ואני לבית החולים עושים מוניטור בדיקות ללידה ( אין פתיחה בכלל רק מחיקת צוואר של 80% אבל הוא אחורי) ואז אומרים לי לעלות למחלקה אני עולה ומפה מתחיל הסרט הרע, מחליטים לתת לי זירוז ״פרופס״ לא עוברים 15 דקות ומתחילים לי צירים נוראיים וכאבי תופת חשבתי שאני הולכת ללדת במסדרון, לאחר כמה שעות מורידים אותי לחדר לידה יש אולי פתיחה של 1 אבל כאבי תופת נוראיים אז החליטו לתת לי מטודין חומר נגד כאבים וגם הצלחתי להירדם סוף סוף, לאחר שהכאבים נעלמו וחזרתי למחלקה, בדקו שוב פתיחה הייתה פתיחה של 2.

 לאחר כמה שעות שראו שלא קורה כלום הוציאו לי את הזירוז והחליטו לתת לי פיטוצין, שוב מורידים אותי לחדר לידה נכנסת למיטה ושם נותנים לי את הזירוז וגם אפידורל, ואז מתחילים לי שוב כאבי תופת ותנחשו מה האפידורל הסתיים לו ולא היה מרדים זמין ובין פתיחה 3 ל- 5 אני בלי אפידורל מטפסת על הקירות נושכת את בעלי קורעת חולצות, פשוט סיוט שלא נברא , לאחר שבא המרדים סוף סוף ונתן לי מנה נוספת. הצלחתי להירדם קצת אבל שום דבר לא התפתח אז החליטו להחזיר אותי למחלקה ואני לא הסכמתי.

אז נתנו לי 2 אפשרויות או לשים לי בלון או פקיעת מי השפיר החלטנו בעלי ואני ללכת על פקיעת מי שפיר( אני כבר 4 ימים בבית חולים במיטה לא זזה) וללכת עד הסוף, לאחר שעתיים מגיעה הרופאה ופוקעת את מי השפיר, ועכשיו מחכים שהכל יתפתח כמו שצריך, הפתיחה מתקדמת ממש ממש לאט ובכאבי תופת, כולי בצקות בכל מקום אפשרי בגוף, אפילו בגב שלא מצאו איפה לשים את האפידורל בפעם השניה לאחר שהוא יצא לי מרוב שזזתי בגלל כאבים, ביום חמישי בלילה פתאום יש איזושהי התקדמות ואומרים לי שאני אתחיל לדחוף כדי שהראש של העוברית יתחיל לרדת ממש למטה כדי להתחיל לידה רגילה ( אני באתי מההתחלה עם רצון עז לניתוח קיסרי אך הרופאים היו נגד לחלוטין), בדיעבד עדיף שלא הייתי דוחפת כי העוברית ירדה לא נכון לצוואר הרחם, והיא נולדה עם טיפה צוואר עקום והעובר דרך עליה.

בסביבות 6 של יום שישי נפתחו 3 שעות של חלון הזדמנויות שאם במהלכם הראש לא יירד הם יכניסו לחדר ניתוח, ב 9 בבוקר מכניסים אותי לחדר ניתוח, מכינים את בעלי להיכנס אבל מסתבר שהניתוח היה בהרדמה מלאה ובעלי לא נכנס בסוף רק ברגע שנפתחה הדלת הוא שמע את הבכי של 2 האוצרות בסביבות 9:30 הם נולדו אחד אחרי השנייה, אני איבדתי הרבה דם הרחם שלי נקרע קצת והייתי צריכה לקבל 2 מנות דם, לאחר כמה שעות של התאוששות הועברתי למחלקה, עדיין לא מעכלת כלום, רק חושבת על מה שעברתי, בעלי המדהים היה שם בשבילי ובשביל האוצרות טיפל בהם מא׳ עד ת׳, פשוט כל הכבוד.

 לאחר 5 ימי התאוששות שהייתי אמורה להשתחרר עשו לי בדיקת המוגלובין והתוצאה 6.1 ואסור להם לשחרר אותי מתחת ל 7 ושוב אני צריכה לקבל 2 מנות דם, למחרת עושה שוב בדיקה והתוצאה הייתה 9.1, סוף סוף השתחררנו אני לאחר 10 ימים של סיוט וטראומה, והם לאחר 5 ימים, אך ברגע שאני מסתכלת על האוצרות אני שוכחת את הכל ואומרת שזה היה שווה את הכל!!!