בבוקר הייתי בלניאדו לעשות ביקורת, אמרו לי שהצוואר כמעט מחוק , צירים לא סדירים, לכי הביתה חזרי עוד יומיים.

אחר הצהרים התחלתי להרגיש צירים חזקים יותר, פעם בעשר דקות, חצי שעה, אז המתנתי

 

מתנצלת על האורך- פשוט היה מאד ארוך- 36 שעות של צירים סדירים ללא מנוחה ...

 

הכל התחיל ב-10.01.10

בבוקר הייתי בלניאדו לעשות ביקורת, אמרו לי שהצוואר כמעט מחוק , צירים לא סדירים, לכי הביתה חזרי עוד יומיים.

אחר הצהרים התחלתי להרגיש צירים חזקים יותר, פעם בעשר דקות, חצי שעה, אז המתנתי.

 

בסביבות שמונה התחילו צירים כל 5 דקות אז עשיתי הליכה עם בעלי וכשחזרנו נכנסתי להתקלח.

אחר כך ראינו סרט וכשהצירים הגיעו כל 3 דקות למשך 40 שניות כבר נסענו ללניאדו.

איך שיצאנו מהחניה, הרגשתי שהמכנסיים נרטבו כאילו עשיתי פיפי.. אני אומרת לבעלי,

"נראה לי שהתחילו לרדת המים" ואז קלטתי אותו מתרגש

במיון כשנכנסתי לעשות בדיקת שתן, לפני שהספקתי, ירדו לי מים לתוך הכוס ואז נתקלתי בסימן ראשון מג'וניור- קלטתי שערה קטנה ועדינה מראשו שירדה עם מי השפיר... ואז התחילו לי דמעות התרגשות.

 

הצירים כבר חזקים ומגיעים כל 2-3 דקות אבל כשעשו לי בדיקה , הייתה פתיחה מסכנה של ס"מ 1 בלבד...

 

השעה עשר בלילה

הרופאה אמרה לי שאם אין לידה תוך 18 שעות מירידת המים, ("אבל אל תדאגי, זה נדיר ! ובכל אופן כל הלידות מסתיימות תוך 24 שעות מירידת המים"), אז תצטרכי אנטיביוטיקה.

 

מי חשב על זה אז... אני הייתי בטוחה שזהו , עוד שעה אני בחדר לידה...

בינתיים עברתי לאשפוז וכולי מנסה להתמודד עם הצירים שלא נותנים מנוחה , באים כל 2, 3 דקות למשך 40 50 שניות ולא מרפים...

ככה כל הלילה...

 

בבוקר עשו לי בדיקה, אחרי לילה שלם של צירים מהגהנום אני כבר בטוחה שהולכים סוף כל סוף לחדר לידה אבל הפלא ופלא, עדין פתיחה מסכנה של ס"מ 1!!

 

ממשיכה ככה עד הצהרים, כמובן שלא ישנתי כל הלילה כי איך אפשר כשיש כל 3 דקות ציר???

 

עשיתי מקלחות, ישבתי על כדור הפיזיו, עשיתי הליכות נשמתי נשימות, אני כבר מאד עייפה השעה חמש, עברו 20 שעות של צירים סדירים ו-18אחרי ירידת המים – צריך אנטיביוטיקה , שלא ממש תורמת לעירנות...

 

בעלי ואמא שלי לא עוזבים אותי לרגע , מנסים לנמנם בין הצירים שלי, מעוכים על הכסאות...

 

אני כבר גמורה עם עיניים אדומות, הצירים נמשכים דקה, ובאים כל שתי דקות אין לי כוח להסתובב כדי להקל על הצירים, שכבתי המיטה והצירים כואבים הרבה יותר ככה...

 

השעה שמונה בערב

בודקים פתיחה: 1.5-2 מסכנים!!!!

 

הרופא ממליץ על טשטוש כדי שיהיה לי כוח ללחוץ אח"כ וכדי להגביר את הפתיחה, אז לקחתי.

לא הצלחתי להרדם למרות הטשטוש כי הצירים עדיין כאבו והעירו אותי כל שתי דקות.

אחרי שעתיים הטשטוש עבר, הצירים כואבים בטירוף ואני גמורה מעייפות.

כל ציר נמשך דקה וחצי...

 

ככה עד שעה 00:00

כבר ה- 12.01.10

ועדיין בלי פתיחה, אין לי כוחות כבר לצעוק ולבכות וכל ציר דקה וחצי ולא מפסיק

 

השעה שתיים בלילה

והפתיחה-3

"קדימה לחדר לידה" אומרת האחות,

"רק חוקן ובואי".

 

 

לא אמרת כלום!! מזה חששתי כל ההריון , מהחוקן הזה... עשיתי אותו בדמעות, וכמובן שתוך כדי הצירים לא מניחים לי... ועוד הייתי צריכה להחזיק את זה בפנים 15 דקות...

בשלב הזה כבר נשברתי, האחות הציעה אפידורל שילווה בזירוז כי עם איך שהכל מתקדם אצלי , המעבר בין פתיחה של 3 ל10 יהיה מייגע וארוך , ואני כבר26 שעות אחרי ירידת מים, ואם לא אצליח ללחוץ בסוף עוד אצטרך התערבות...

 

רק שמעתי מחשבה על קיסרי והעדפתי אפידורל, הייתי תשושה, בקשתי מינון נמוך ושיעצרו את האפידורל לפני הלידה עצמה כדי שאוכל להרגיש וללחוץ וכך היה.

 

עם הזירוז, עדיין לקח לי חמש שעות וחצי להגיע לפתיחה של עשר.

עצרו לי את האפידורל ואז כשכבר הרגשתי את הראש לוחץ, בדיוק המיילדת שלי יילדה את היולדת השניה.

המתנתי להחלפת המשמרת, נכנסה המיילדת החדשה ואמרה ," בואי ניילד אותך"

 

עד שהיא הגיעה והתחלנו עם הלחיצות כבר הרגשתי הכל... הרגשתי את הצירים, ואת כל הלחץ אז דחפתי

בין ציר לציר אני מסתכלת על בעלי שיושב בצד, הוא עם דמעות בעיניים, המבט שלו נתן לי כוח.

עוד ציר, אני כבר לא יודעת מה כואב יותר, הציר או הלחץ למטה... ואז היא צועקת לי,

"הנה השיער!! תביאי יד ותרגישי", אמרתי לה "לאאא" , היא צועקת לי: "הנה הראש!! בואי תרגישי" , אמרתי לה "לאאאאאא!"

"את רוצה כפפה? " היא שואלת, " אני רוצה להרגיש אותו כשיהיה בחוץ"

אז בכל ציר כואב לחצתי בכל הכוח ואז הרגשתי חום ואנרגיה מטורפת , ואז רוגע, והן מניחות לי על הבטן את בני הבכור , התחלתי לבכות , שמתי עליו יד, הסתכלתי על בעלי המאושר, והתמלאתי אושר.

הוא יצא ממש נקי

(עם כל המים שירדו עשיתי לו איזה 10 מקלחות ב36 שעות האלה...)

והוא לא בכה , שאלתי אותה למה הוא לא בוכה אז היא נתנה לו מכה קטנה בטוסיק כדי לרצות אותי... הפצפון התחיל לבכות, איזה קול יפה יש לך בן שלי..., איך שהיא הפסיקה, גם הוא הפסיק לבכות... גבר גבר.

 

הוא יצא 3315 גרם

בגלל שהרגשתי הכל ממש כאב לי, אז דחפתי בכל הכוח

והוא יצא יחסית מהר , לא הייתי צריכה חתך (היו לי 6 תפרים קטנים פנימיים)

12.01.10 שעה 08:20

מאז אני אמא

היה שווה את הכל