בדרך כלל, בזמן הלידה מרוכזת האם בעצמהובכאביה, במאמץ שהיא משקיעה. כאשר מדברים על חווית הלידה מדברים עליה, בדרך כלל, מנקודת המבט האימהית. רות פדידה מציעה לעצור רגע ולראות את הדברים מנקודת מבטו שלהתינוק.

מאת: רות פדידה, רכזת מגמת הריון ולידה במכללת מהות

רגע לפני הלידה
הבה נתבונן רגע בלידה מנקודת מבטו של התינוק: בתום תשעהחודשים ברחם, הוא מכיר היטב את עולמו. בשלב זה הופכים הקולות , התחושות והמראות שלעולמו לחלק ממנו, כמו כפות ידיו ורגליו, אין זה עניין סתום ומסתורי.

כוח המשיכה אינו מוכר לו ואינו פועל עליו. הואשכב כמעט מחצית ההיריון במהופך וזה כלל לא הפריע לו.

הגבולות בחייו מוגדרים וברורים וכך גםהאינסטינקטים שלו אשר היוו כלים להכרת עולמו המצומצם פיזית מצד אחד, אך שופע מידע, שיתוף והרגשות מצד שני, העוברים דרך חלון ההצצה הנפתח לו דרך אימו. כך הוא נחשףלדפוסי התנהגות, חשיבה ואף לתרבות אליה הוא עתיד להגיע.

הוא קיבל תשדורות מאימו ובאמצעותה מהעולםהחיצוני. התשדורות הפריעו רגעית את שלוותו והניחו את היסודות הראשונים לחייוהרגשיים. מסרים מוגבלים של דאגה מסייעים לעובר לפתח את עצמיותו. מסרים קצריםומפריעי שלווה של יחס ערכי או מצוקה המשוגרים על ידי אם המקרינה בדרך כלל אותות שלאהבה ואכפתיות, לא יזיקו לעובר אלא במקרים נדירים.

כך בנה העובר את עולמו, נדבך על נדבך, תוךהתפתחות מהירה של תאי עצב אשר מהווים תיבה של זיכרונות, ובהם יצרבו כל חוויה שאימוואביו יעבירו אליו דרך חוויותיהם.

ויחד עם זאת עולמו המוכר מסב בו תחושת שייכותובטחון.

ואז...
הלידה, לעומת זאת, היא הלם רגשי ופיסי מתמשך. זוהיחווית הנטישה והגירוש הראשונים אותם חווה התינוק, והוא לעולם אינו שוכח אותהכליל.

בזמן הלידה עוברות בו תחושות מעורבות של הנאהחושית שלא תאמן בהם כל חלקיק בגופו נשטף בנוזלים אימהיים חמימים, והוא זוכה לעיסוירקמות עמוק בין שריריה של האם במעבר בתעלת הלידה, אך ככל שהתהליך מתקדם מתחלפיםרגעים נעימים אלה ברגעים אחרים, נעימים פחות ופחות, בזמן המעבר בתעלת הלידה הצרה, רגעים הנושאים בחובם כאב, פחד, חרדה, ותחושת נטישה.

רעידת אדמה מתמשכת
אפילו במקרים הטובים ביותר, תהליך הלידה מטלטל את גופושל התינוק כמו ברעידת אדמה. רגע אחד הוא צף בעונג בבריכת מי השפיר החמימים, ובמשנהוהוא נדחק בעוצמה רבה אל תעלת הלידה, צוואר הרחם ותעלת הנרתיק, ומתחיל התנסות מענהומתסכלת העלולה להמשך שעות ארוכות.

רוב הזמן יטלטלו אותו הצירים, והתכווצויות הרחםיבריגו וידחפו אותו יותר ויותר אל תוך תעלת הלידה. ניתן רק לנחש מהי תחושתו שלהעובר כשאנו נמצאות בעיצומן של התכווצויות חזקות אלה. אך ברוב המקרים ובדרך הטבע, ברגעים אלה אנו מרוכזות בעצמנו ולא מקדישות מחשבה לתחושותיו של העובר.

תנאי הקבלהלעולם
בלידה רגילה העובר עתידלמצוא את עצמו מגיח לאוויר העולם בחדר קר ורועש, תחת אורות מסנוורים וסביבו חבורתאנשים זרים הנוגעים בו, תופסים, בודקים, מושכים ידיים ורגליים להצמדת תגי זיהויועוד.

מוחו של התינוק מתעד כל תחושה, הבעה ותנועה. דברלא חומק מתשומת ליבו, אפילו פרטים זעירים ביותר יותירו בו זיכרונות בלתי נמחים, אםכי רק לעיתים נדירות הוא יוכל להיזכר ספונטנית בחוויות אלה בעתיד.

ניתן לרכך את תנאי קבלתו של העובר לעולם. תוךכדי מסע הלידה יכולה אימו לסייע לו בעזרת מודעות לסבלו ולקושי בו הוא נמצא. נשימותעמוקות לסיפוק חמצן נוסף, תנועות לשינוי הקטרים באגן ושימוש בכלים נוספים יכוליםלהרגיע את האם ולחזק את אמונה בגופה ובעוברה.

הורמון השכחה
יחד עם זאת, הליכי הלידה מניבים מעין פעולה של שכחה. מחקרים שנעשו בבעלי חיים הוכיחו כי האוקסיטוצין, אותו הורמון הגורם להתכווצויותולהפרשת חלב בהנקה, גורם לשכחה ולכך שזיכרונות רבים נשמטים ממוחנו.

ממחקרים שנעשו על בעלי חיים מפותחים ועל בני אדםידוע בוודאות כי זיכרונות הלידה קיימים במוחנו, ואנו אף יודעים שניתן לעורר אותםשוב באמצעות היפנוזה ואמצעים אחרים (מתוך הספר "תינוקות זוכרים לידה").

לאם ולעוברשלום
לאור כל זאת, לא חשוב באיזהאמצעים תבחרו ללידה כל זמן שהלידה מתנהלת בצורה תקינה ולאם ולעובר שלום.

זכרו תמיד שיש בידכן אפשרות לרכך את הטראומהלעובר ברגע הגיחו לעולם, בעזרת אמצעים פשוטים כגון: שקט, כמה שפחות אנשים בזמןהלידה, להנמיך את האור, ולהשתדל שיהיה מונח ישירות על בטן אימו (רצוי בצד שמאל, שםימשיך לשמוע את פעימות הלב המוכרות והמרגיעות), מיד לאחר חיתוך חבל הטבור להצמידולעור האם בצד הלב והשד, להשמיע לו קולות מוכרים של אימא ואבא, וכמה שפחות להיפרדממנו אם ניתן.